הדור השלישי

הפרק מוקדש לרון בונן!!!!!!!!רוני,את צודקת,ג'ו מחכה לנו אי שם,מחכה לנו בכיליון עיניים!!!!!
עם הוא ישים עלייך,אני לא אתפלא[;

דפקתי על הדלת בנימוס.
"אמיליה,אם זו את,היכנסי."קרא קולה הקפוץ של פרופסור מקגנוגל.
נכנסתי,והתיישבתי על הכיסא.
"רצית משהו,פרופסור?"אמרתי בנימוס מושלם.
"אממ,האמת היא שכן,אמיליה יקירתי,"אמרה לי,ופנתה לדיוקן הגדול והמפואר מכולם."אלבוס?שאצא?"
"כן,מינרווה יקירתי,"אמר קולו של אלבוס דמבלדור מן הדיוקן,זקנו כסוף מתמיד,ועיניו כחולות בהירות.משקפיו נחו בעוקם על אפו השבור,וגלימתו הייתה מפוארת להחריד.
מקנוגל יצאה החוצה,מוטרדת.ה-בום של הדלת הידהד כאשר סגרה אותה.
דממה השתררה.זה היה מאוד מוזר להישאר לבד בחדר המנהלת.
"ובכן,אמיליה יקירתי,מה שלומך?"שאל דמבלדור כפתיחה.
"אממ...בסדר.כמו תמיד,עם לזה אתה מתכוון,"גמגמתי.
הוא הנהן באיטיות,ועיניו סרקו אותי כמו קרן אור כחולה.
"טוב,אני גם בסדר.ובכן,אמיליה,ברצוני לדבר איתך."הוא שתק ונעץ בי מבט בוחן.אף על פי ששכן בתוך מסגרת,נראה כאילו הוא ממש גדול מתפארותו.
"אמיליה,את זוכרת את הנובאה ששמעת כשהיית בת כחמש,ומה שמינרווה ניבאה לפני כחצי שעה?"הוא שאל בקול עדין,אך שוחר רע.
"כן,"לחשתי.
"כך חשבתי."חייך דמבלדור במרירות."ובכן,אמיליה,ניגש לעניין ללא הקדמות מיותרות.
"לפני כ-80 שנה אימו של הלורד וולדמורט,מרופי גונט,זכתה לראות את אותו המחזה שאת ראית...כשהיית בת חמש.וכך גם היא-היא שמעה את הנבואה בגיל חמש,אך בהמשך חייה היא לא זכרה דבר ממה ששמעה.רק הדים היו מצלצלים באוזנייה...הדים שהיו מעירים אותה בלילות,ומטרידים אותה בימים.
"היא הייתה מודעת לזה שהיא שמעה נבואה כשהייתה ילדה.היא פשוט לא הצליחה להיזכר.היא ידעה שהיא לא סתם שמעה את הנבואה הזו,אלא מישהו שלח לה אותה מתוך כוונה ליידע אותה...אך היא לא ידעה למה ומדוע ומה הנבואה קשורה אליה.על חייה תהתה.חשבה וחשבה.ויום אחד,היא התאהבה בנער מוגלגי כשהייתה בת 18,ולפתע התעלומה של חייה נראתה לה כמו פרור לחם לעומת האהבה הגדולה חשה כלפי תום רידל האב.היא חיה איתו כמה שנים טובות,כשהוא מושפע משיקוי אהבה או מקסם חזק שמשך אותו אלייה.ואז,ביום האחרון ששניהם היו זוג מאושר,היא שמעה את הנבואה הזו שוב.ואז הוא עזב אותה לעולמי עד,כשגילה שהוא כלל לא אוהב אותה,וחזר למשפחתו.
"היא חרטה את כל מה ששמעה בזכרונה,ולאט לאט החל להתפתח לורד וולדמורט קטן בתוך בטנה.כעבור תשעה חודשים מיוסרים,זחלה הנערה בת ה-25 לעבר בית היתומים המוגלגי כדי לילד את בנה ובן טום רידל,אהוב ליבה.כמובן שהיא מתה בלידה,ואיתה-הנבואה.
"אני כמובן ידעתי מזה,ודאגתי מאוד.ידעתי את הנבואה,כי שמעתי אותה בעצמי,בחדר הנבואות,במחלקת המסתורין במשרד הקסמים.כמובן שדאגתי.הרי שזה ייתן לנו עזר רב מאוד בעתיד,לא?כלומר,היום.זה מה שחשבתי.
אבל לא עשיתי דבר,והמשכתי את חיי כרגיל.לימדתי בהוגוורטס.ויום אחד הופיע תום רידל הבן,נער יפה תואר,צעיר,רענן ומסתורי(כרגיל),בין הילדים נרגשים בדרך למצנפת המיון,והייתה לי תחושה מאוד ברורה ולא טובה שהוא הולך להיות בבית הנחש,סלית'רין.
"ואז,בשנתו השביעית והאחרונה בהוגוורטס,הוא שמע נבואה אחרת."
דמבלדור הפסיק לדבר לרגע,חשב לרגע,ואז אמר בקול מיסטי:

"זה שבכוחו להביס את אדון האופל קרב ובא...הם שחמקו ממנו כבר שלוש פעמים,להם יוולד הוא בשלהי החודש השביעי...ואדון האופל יסמן אותו כשווה לו,אך ברשותו יעמוד כוח שאדון האופל אינו מכיר...ואחד מהם יומת בידי השני,כי איש מהם לא יוכל לחיות כל עוד ימשיך השני להתקיים..."

דמבלדור פסק,והמשיך בסיפורו לאחר שנתן לי דק לחשוב.
"ואת הרי יודעת שזהו הארי פוטר...אדם מדהים..."נאנח דמבלדור בגעגועים,ואז הביט עליי ב...אהבה?
"ונכון,אדון האופל הושמד בידיי הארי,נער בן 17,בשיא נעוריו.אך,אף אחד לא ידע,שהיה מישהו חשוב הרבה יותר מנחשתו או מיחוסו לוולדמורט,"אמר דמבלדור.
"מי?"לחשתי.הסיפור ריתק אותי.
"אחיו התאום,וואן רידל."

תגובות?......................!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

הפרק הקודם		הפרק הבא