לכבוש את ליבה

טוב, אז זה הפרק האחרון...
אבל לא לדאוג, יש גם אפילוג (: 
אז... קריאה נעימה! (:

טדי עלה במדרגות בנחישות, מתעלם מברכיו שרעדו קלות. מה בעצם יאמר לויקטואר? מי אמר שהיא תאמין לו? ואפילו אם היא כן תאמין... למה שתסלח?

טדי הגיע למסדרון הקומה השנייה והביט סביבו.

"ויקטואר?" הוא אמר בשקט והלך לאורך המסדרון, מציץ בחדרים השונים. ויקטואר לא הייתה באף אחד מהם.

"טדי!" הוא שמע קריאה חמה מאחוריו והסתובב במהירות.

זאת הייתה סבתו, אנדרומדה, שהביטה בו באושר. שיערה הארוך היה עטוף במגבת, ועם זאת, עדיין טיפטף על השטיח הצהבהב שבמסדרון. היא בדיוק יצאה מהמקלחת.

"סבתא" אמר טדי ומיהר לחבקה. הוא לא יכל לתאר במילים כמה התגעגע לסבתו. הוא תמיד הרגיש צביטה לא נעימה כשהיה נפרד ממנה כל שנה בתחנת קינג קרוס ומתיר אותה לבדה. הוא היה קרוב המשפחה היחיד של סבתו. בעלה, שהיה סבו, וילדתה, אימו, מתו. גם האחיות של סבתו לא היו בקשר איתה. היא ניתקה קשר עם שתיהן לאחר שהתחתנה עם בן מוגלגים, סבו, ולאחר שהשתיים הפכו לאוכלות מוות. אחת מהן, בלקטריס שמה, מתה, ועם השנייה, נרקיסה, אנדרומדה מעולם לא חידשה את הקשר.

"כמה שאתה גדל מהר..." מלמלה אנדרומדה וחיבקה את טדי שוב.

"הלוואי שיכולתי להישאר איתך יותר זמן, סבתא" אמר טדי בכנות. להוגוורטס לא היו כמעט חסרונות, אבל הבולט שבין חסרונותיו המועטים, היה העובדה שלטדי כמעט לא היה זמן להתראות עם משפחתו. כלומר, המשפחה של הארי וכל שאר משפחת וויזלי, ששימשו משפחה עבורו, ועם סבתו האהובה.

"אוי, לא, אני בטוחה שאתה עושה כיף חיים בהוגוורטס. אני זוכרת כמה אני נהניתי בצעירותי בהוגוורטס... טוב, אני ארד למטה להגיד לכולם שלום, בסדר חמוד?" אמרה אנדרומדה ונישקה אותו בחיפזון על לחיו.

טדי חיכה עד שסבתו הגיעה לסלון וחיבקה את דומיניק, ואז עלה לקומה השלישית, שם, הייתה חייבת להיות ויקטואר.

"ויקטואר? את פה?" קרא טדי ברחבי הקומה. לא נשמעה שום תגובה חזרה. טדי נאנח בעצבנות, וקרא שוב;

"ויקטואר, אני יודע שאת כועסת עליי ואני מבין את זה! התנהגתי כמו אידיוט! אבל אני חייב לפחות להסביר לך.." גם הפעם לא נשמעה שום תגובה.

עצבני, טדי החל לפתוח את כל דלתות הקומה. ויקטואר לא הייתה בקומה השנייה, לכן היא חייבת להיות איפשהו פה. הוא פתח דלתות, סרק את החדרים בכעס, וכשלא מצא את ויקטואר מיהר לחדר הבא.

לבסוף פתח את חדר האמבטיה בתנועה עצבנית, מצפה כמובן, לא למצוא שם את ויקטואר. הצווחה לא איחרה לבוא.

"טדי!!! עוף מפה!!!" צעקה ויקטואר, שהייתה, כמובן, במקלחת. היא מיהרה לעטוף את גופה הערום במגבת.

"סליחה!! אני מצטער!!" הוא אמר בעוד ויקטואר, עטופה במגבת ושיערה מלא בשמפו, דוחפת אותו בכעס מחוץ לחדר.

"זה לא כאילו שלא ראיתי אותך ערומה לפני פחות משבוע..." אמר טדי בציניות. הוא מיד התחרט על דבריו. זאת הייתה עקיצה שלא במקום, במיוחד אחרי כל מה שהם עברו אתמול. אבל הוא מיד קיבל את מה שהגיע לו.

"אתה ראית את הבת שלי איך?!" נשמע קול מלא זעם עצור בקצה המסדרון. איך, לעזאזל, מכל האנשים בעולם, דווקא ביל וויזלי, שהיה ידוע בתור חשדן גדול מאוד בנוגע לחברים של בנותיו, כנראה תכונה שהתפתחה אליו בתור האח הבכור והמגונן ביותר של ג'יני, הגיח בקצה המסדרון בדיוק כשטדי אומר דבר כזה לבת שלו, חשב טדי.

"אדון וויזלי! לא התכוונתי שזה יישמע ככה, אני נשבע-" אבל טדי נעצר כשידו החסונה של אדון וויזלי לפתה את גרונו בתנועה מסוכנת מאוד.

"אבא!" צווחה ויקטואר בדיוק כשטדי החל להשמיע קולות חנוקים ופניו הכחילו.

"הוא לא התכוון לזה! זה היה בצחוק!" קראה ויקטואר בבהלה בעודה מנסה להפריד בין אביה לטדי, ובו בזמן לשמור שהמגבת שעטפה את גופה לא תיפול.

"אל תשקרו לי שניכם! מה עשית לבת שלי?!" קרא אדון וויזלי באיום בעוד טדי מנסה, ללא הצלחה, למשוך את ידיו של אדון וויזלי מצווארו, ופניו ממשיכות להכחיל.

"אבא! הוא לא התכוון לזה!" קראה ויקטואר, שלמרות כל כעסה הרב כלפי טדי, עדיין לא רצה שהוא ייחנק. נראה שאביה לא היה שותף לדעה הזאת.

"אבא אם לא תעזוב אותו אני מורידה את המגבת!" קראה ויקטואר, מופתעת מרעיונה היצירתי. אדון וויזלי האדים ממבוכה ועזב את גרונו של טדי באחת.

טדי נשם לרווחה, מנסה להסדיר את נישמתו. אדון וויזלי עדיין הביט בו במבט מלא בחשדנות, כעס ואפילו שמץ של תיעוב.

"יש לשניכם הרבה מאוד מה להסביר לי!" אמר אדון וויזלי בזעם, ידיו מקומצות לאגרופים.

"אני יכולה לחזור למקלחת שלי? ואז אני יסביר לך הכול!" אמרה ויקטואר באנחה. אדון וויזלי הינהן בחוסר רצון לעבר ויקטואר והיא חזרה לחדר האמבטיה. הפעם, היא נעלה את הדלת.

"תקשיב לי טוב, טוב, אדון צעיר. אתה עומד להסביר לי ה-כ-ו-ל, אם אתה לא רוצה שהפעם אני יחנוק אותך באמת" אמר אדון וויזלי באיום, מנופף באגרופיו מול טדי.

"אני... אני.." לרגע טדי לא מצא את המילים. מה בעצם יגיד לאביה של ויקטואר? הוא השפיל את מבטו, ואז, לאחר שנאנח, החל לספר.

הוא לא ידע למה, אבל הוא סיפר לאדון וויזלי הכול. מהרגע שדומיניק וטום פלפס באו אליו בתחילת השנה עם ההצעה המשונה אך המפתה, לכבוש את ליבה של ויקטואר בתמורה לשק אוניות מכובד ואיך הוא לאט-לאט התאהב בה וחש רגשות חרטה ואשמה על מעשיו. הוא נעצר רק לאחר שסיפר איך ברחה ויקטואר מהאולם הגדול לאחר שגילתה את האמת. לטדי לא היה מושג למה הוא מספר דווקא לאדון וויזלי את כל הסיפור המורכב הזה, אבל הוא היה חייב להודות שזה הרגיש טוב, כאילו הוא מוריד מליבו סוג של מטען כבד.

אדון וויזלי, לזכותו ייאמר, היה מקשיב טוב. הוא כמעט ולא העיר אף הערה לאורך כל שטף דיבורו של טדי. מדי פעם מלמל לעצמו דברים שטדי לא הצליח לשמוע, אך כמעט ולא הפריע לרצף דיבורו השוטף.

"וזהו בערך, אדון וויזלי..." אמר טדי במבוכה לאחר שסיים את דיבורו.

"אני... יודע שהתנהגתי כמו אידיוט. לא, אני יודע שאני פשוט אידיוט. אבל אני באמת אוהב את הבת שלך, אדון וויזלי, ולא התכוונתי מעולם לפגוע בה בצורה כזאת. היא לא חייבת לסלוח לי, ובטח שלא לאהב אותי בחזרה אחרי כל זה, אבל רק חשוב לי שהיא תדע את האמת, שאני באמת מאוהב בה" אמר טדי בדיוק כשדלת האמבטיה נפתחה.

ויקטואר עמדה בפתח, לבושה בג'ינס בלוי וסוודר ביתי בצבע לילך שהיה גדול עליה בכמה מידות. שיערה טיפטף מים על המסדרון, אך לא נראה שאכפת לה מזה. היא הביטה בטדי, ולהפתעתו, ניגשה אליו וחייכה אליו ברוך.

"זאת באמת האמת?" היא שאלה והביטה ישירות בעיניו.

"שמעת?" שאל טדי בהפתעה.

"יש קירות דקים באמבטיה..." התמחקה ויקטואר. טדי חייך.

"כן. זאת ורק זאת האמת" אמר טדי.

"אבל ויקטואר, הוא התנהג כמו טמבל לגמרי! איך הוא בכלל הסכים לקבל הצעה כזאת מדומיניק והרייבנקלואי המפגר הזה?!" התפרץ אדון וויזלי שלא הצליח לאפק את כעסו. טדי השפיל את מבטו במבוכה.

"ויקטואר שינתה אותי, אדון וויזלי. אני לא אותו אדם שהייתי כשעליתי על הרכבת להוגוורטס באחד בספטמבר בכלל" אמר טדי.

"אבא, אני..." אמרה ויקטואר ונשמה עמוק. טדי הביט בה בציפייה.

"אני סולחת לו" אמרה ויקטואר. נשלחו בה שני מבטים מופתעים.

"כן, אני סולחת לך. ויותר מזה, אני כן רוצה שניתן לנו הזדמנות שנייה..." אמרה ויקטואר וטדי כמעט פער את פיו מרוב תדהמה.

"כי לפעמים אהבה ראשונה היא האהבה הכי טובה" אמרה ויקטואר, והביטה באביה שהחל להסמיק. היא נזכרה איך כמה ערבים לפני תחילת הלימודים, היא ומשפחתה ביקרו את דוד הארי, דודה ג'יני והילדים. היא נזכרה איך ישבה עם אביה ודודתה ג'יני, שסיפרה להם על התאהבותה בהארי, כשהייתה בת עשר.

"ברגע שראיתי אותו, ידעתי שאני לעולם לא אצליח לאהב אף אחד אחר. הרגשתי כאילו הוא מיועד רק בשבילי... היו לי לא מעט חברים בשנותיי בהוגוורטס, אבל... עם אף אחד מהם זה לא הרגיש נכון. ידעתי שזה או הארי או אף אחד" אמרה לה דודה ג'יני והביטה בהארי.

"זה לא ככה אצל רוב האנשים, אבל... לפעמים האהבה הראשונה היא האהבה הכי טובה. וזה לא משנה אם זה קורה בגיל שש עשרה או עשר" אמרה דודה ג'יני.

כעת היא הביטה באביה, וידעה שהוא זוכר את דבריה של דודה ג'יני.

"את... רצינית, ויקטואר?" אמר טדי בתדהמה. ויקטואר הביטה בו בהיסוס, ואז הינהנה.

"אבל-" החל לומר אדון וויזלי. ויקטואר הביטה בו בחשש.

"את יודעת מה זה אומר אם תצאי עם טדי..." מלמל אדון וויזלי.

"מה יקרה?" שאלה ויקטואר בבלבול.

"גם אחותך תוכל לצאת עם בנים... כלומר עם האידיוט שלה מרייבנקלו..." אמר אדון וויזלי.

"אתה יודע, הוא לא כזה אידיוט" אמרה ויקטואר וניגשה לעבר אביה.

"ואולי, רק אולי..." היא חייכה לעברו.

"היא באמת אוהבת אותו. אני חושבת שהוא ילד טוב בסך הכול, ודומיניק כבר באמת ילדה גדולה. אני מתכוונת, היא תהיה בעוד כמה שבועות בת חמש עשרה, לא? ואם כל כך היה חשוב לה להיות עם טום עד כדי כך שהיא עשתה את זה-" אמרה ויקטואר והכריחה את עצמה לא להישמע ממורמרמת.

"אולי באמת תיתן לה צ'אנס להיות עם טום. אני מבטיחה שאשמור עליה" אמרה ויקטואר.

"וגם אני. אם טום הזה רק יעצבן אותה- אני מבטיח כבר לטפל בו" אמר טדי במהירות.

"אולי..." אמר אדון וויזלי ונאנח.

"אולי אתם צודקים. היא ילדה גדולה, לא?" מלמל אדון וויזלי.

"זה אומר שאני וויקטואר יכולים לצאת?" שאל טדי בהתלהבות.

"כן-" אמר אדון וויזלי, ופניהם של טדי וויקטואר התמלאו אור.

"בתנאי אחד." אמר אדון וויזלי ופניהם כבו בבת אחת.

"מה התנאי, אבא?" שאלה ויקטואר.

"בלי להתנשק כל הזמן. יש גבול למה שאני מסוגל לראות" אמר אדון וויזלי וויקטואר וטדי צחקו בהקלה.

"מבטיחה לעמוד בכלל הזה אבא" אמרה ויקטואר בשמחה וחיבקה את אביה.

היא אחזה בזרועו של טדי והם ירדו למטה, חבוקים. הגיע הזמן שהם יספרו לכולם שהם זוג. ובפעם הראשונה, ויקטואר שמחה למחשבה על כמה אחותה תהיה שמחה כשתבין שהיא יכולה לצאת עם טום פלפס, אהבתה הראשונה. כי לפעמים.. אהבה ראשונה היא האהבה הכי טובה.

ערב חג המולד היה נפלא לכל הדעות, והאוכל של סבתא וויזלי, היה כרגיל, מצוין. המצב רוח בבית היה מרומם ברמה יוצאת דופן, ודומיניק לא הפסיקה לפטפט בהתרגשות. היא פשוט קרנה מרוב אושר ברגע שהבינה שהיא וטום יוכלו להיות ביחד ומיהרה לשלוח לו מכתב. היא גם עשתה משהו שכבר לא עשתה הרבה מאוד זמן. היא חיבקה את ויקטואר, ואפילו התנצלה בפניה. להפתעתה הרבה, ויקטואר השיבה לה חיבוק וקיבלה את סליחתה.

דומיניק עדיין תהתה בסתר ליבה אם ויקטואר האמיתית מוחבאית איפשהו והויקטואר הזאת היא מישהי או מישהו במעטפת של שיקוי פולימיצי, אבל לא הביעה את הדעה הזו בקול.

גם פלר וויזלי הייתה מאושרת מאוד. היא לא יכלה לחשוב על משהו יותר טוב מזה, לשתי בנותיה היו חברים שאהבו אותן כעת. נראה שהאושר הרב של אישתו השפיע על אדון וויזלי, שהתנהג במשך כל הערב בחביבות רבה כלפי טדי.

בסוף הערב ניגשו הארי וג'יני לויקטואר, שישבה על הספה והביטה באחיה הצעיר, בלילי ובהוגו משחקים בטאקי מתפוצץ.

"אני ממש שמח בשבילכם" אמר לויקטואר דוד הארי.

"אתם באמת מתאימים נורא. אני והארי דיברנו על זה לא מזמן" אמרה ג'יני.

"באמת? חשבתם שנהיה זוג?" שאלה ויקטואר בהפתעה.

"האמת, שזה לא בדיוק עלה לנו בראש..." אמר הארי וג'יני ציחקקה.

"ביקרנו את ההורים שלך ואת לואיס כמה שבועות אחרי שאת טדי חזרתם ללימודים, ופלר אמרה שכשהיא סידרה את החדר שלך היא מצאה מתחת למיטה, ממש עמוק, ציור ממש ישן שלך ושהיא חייבת להראות לנו אותו..." אמרה ג'יני בחיוך ערמומי.

"ציור? איזה ציור?" שאלה ויקטואר בבלבול.

"האמת, שהוא פה. אני חושב שפלר הביאה אותו כי היא רצתה להראות לך... אציו ציור של ויקטואר!" קרא הארי וכעבור כמה שניות, התעופף לחדר דף נייר מקושקש.

"תסתכלי" אמרה ג'יני והגישה לויקטואר את הציור.

על דף הנייר, היו מצוירים שני ילדים קטנים, ביד לא מיומנת בציור במיוחד. הילדה בצד ימין הייתה בעלת שיער בלונדיני שופע, עיינים כחולות בהירות ושמלה ורודה עם נקודות כחולות, בדיוק כמו השמלה כשהייתה לויקטואר כשהייתה בת חמש. הילדה אחזה בידו של ילד, שהיה קצת יותר גבוה ממנה, בעל שיער כחול וחיוך מלא חיים. הם היו מוקפים במעגל של לבבות ומעל היה רשום, בכתב קצת עקום, "ויקטואר וטדי!!"

הפלאשבק כמו הכה בה. איך היא שכחה שהייתה מאוהבת בטדי מעל הראש כשהייתה בת חמש-שש?! לפחות בדבר אחד היא צדקה. האהבה הראשונה היא האהבה הכי טובה, ואין ספק שטדי הוא האהבה הראשונה שלה.

הפרק הקודם		הפרק הבא