האהבה חזקה מן המוות

באיחור, אבל בא בסוף!

יש לי עוד פאנפיק עליהן במחסנית. אם הן מעניינות אתכן, תכתבו לי בתגובות. טוב?

"היי, בנות." אמר סקורפיו כשהוא נכנס לביתו. "שלום, לילי."

לילי יצאה לקראתו מהמטבח. "הזמנתי את רוז ואלבוס והילדים לארוחת ערב. אני מקווה שזה בסדר לך."

"אה, הו." סקורפיו קפא באמצע הכפתור החמישי בגלימת המסע שלו. "אם- בשבילי זה בסדר לגמרי, אבל אני הזמנתי את אדי ומילי. פגשתי אותם. הם באו למשרד הקסמים כי אדי התקבל למשהו בנבחרת הקווידיץ' של המדינה- לא יודע, נראה לי הוא חובט. לא כל כך הקשבתי. כל כך הרבה זמן עבר מאז שנפגשנו לאחרונה! מאז החתונה שלהם, למעשה. יש להם שני בנים- תאומים- קוראים להם שון וטום. הזמנתי אותם. הייתי בדיוק באמצע לטפל בקטע הזה עם הייטסון- את יודעת, האלו שהסתבכו שם עם כמויות של סימנים אפלים במרתף. הם טוענים שהם רק שכרו את הדירה לפני שנה והם לא ידעו על זה בכלל. לא יודע. שלחו אותי לשאול את אבא שלך, והוא אמר שהם בדיוק בודקים את העניין. אז חזרתי אליהם, ועד אז הם נעלמו. אבל הם אמרו שהם ישמחו לבוא.."

"בני כמה הבנים שלהם?" שאלה טרי, בתם של לילי וסקורפיו.

"נראה לי שהם לומדים בהוגוורטס, שנה מעליכן."

"לא באמת!" אמרה בר(לכל אלה ששונאים שמשתמשים בשמות ישראליים- זה לא בר, זה ברברה במקור), תאומתה של טרי. "זה נשמע טוב מדי! במקום לפגוש אותם בהוגוורטס הם באים אלינו."

"אה... טום נוט... השם הזה מוכר לי..." אמרה טרי בהרהור. "הוא רייבנקלואי, והוא הבחור הכי יפה בבית הספר. שון נוט... היי, הוא בסלית'רין, כזה שטני כזה... הוא פעם יצא עם ליס, נו, את יודעת, זו שהייתה חברה שלך בשנה ראשונה."

"היי, טרי, את מכירה את כל הוגוורטס?"

"חצי." ענתה טרי בבושה.

"איזה חצי?" שאלה בר.

"איזה שתבחרי." ענתה טרי וזקפה את סנטרה, חושפת סומק שהתחיל להתפשט משם. בר צנחה על כתפה של טרי וחיבקה אותה חצי חיבוק. שערן התערבב, הבלונדיני והאדום.

"השאלה היא אם זה לא יהיה קצת נורא, אתה יודע, אדי ביחד עם אלבוס." שאלה לילי את סקורפיו בדאגה.

"הו, הם יהיו בסדר. אם הם יתחילו להתווכח- אבל על מה? אז מה יהיה, כלום. מקסימום נוציא אותם להתווכח בחוץ." אמר סקורפיו ונחת על הספה. טרי קמה, מפילה את בר, והתיישבה מצידו השני.

"טרי!" מחתה בר.

"תמרחי על אבא." ענתה לה טרי. בר החזירה לה בפרצוף מרוגז והעבירה את ידה בשערה האדום הארוך.

"יש לך חת'כת שיער, את יודעת." אמר לה אביה. בר פלטה נחרת בוז.

"לעומת השיער של אמא הוא ממש קצר. והשיער שלך ושל טרי! זה לא הוגן. לאמא יש שיער כמו שלי, אבל לא ארוך כמוהו. רק אני הכבשה השחורה."

"הכבשה האדומה." תקנה טרי.

"שיהיה. אני מדוכאה."

"אומרים מדוכאת."

"אני אומרת מדוכאה. לא רוצה! נס שבהוגוורטס לא לומדים דקדוק. מספיק טרי מלמדת אותי בבית. זאתי- נולדה עם כל שבעת הבניינים בראש. פלא למה היא כזו גבוהה?"

סקורפיו פרץ בצחוק.

"את מתלוננת חמוד. את סתם חמודה. אווזונת חמודה ומסכנה שלי." הוא העמיד פני בוכה, ואז חזר לצחוק.

"ושיער ארוך כמו של אמא יש רק לבנות ים. את לא רוצה שיהיה לך כזה, ואני מאחל לך מכל הלב שלא יהיה לך כזה. וגם אמא לא נולדה עם זה! ואני התאהבתי באמא כשהיא הייתה רק קטנה ממך בשנתיים, והיה לה אז שיער יותר קצר משלך. ואת יפהפייה. לא יותר מאמא שלך, אבל יפהפייה."

"אבא, אתה אף פעם לא סיפרת לנו איך אתה ואמא התאהבתם!" התערבה טרי. "אולי תספר?"

"אה-" הוא הרים מבט שואל לעבר לילי.

"כן, תספר להן. אני אבשל בינתיים. אולי שהן יסדרו בינתיים את הסלון, תזהר שבקטעים המפתיעים הם לא יחזיקו דברים שבירים. אולי בכל מיני קטעים הן יצטרכו לשבת, אז שהן יסדרו דבר ראשון את הכיסאות. שמתי לב שכל-כך מבולגן כאן שאין על מה לשבת. טוב, יאללה, תתחיל. אני מקשיבה." אמרה לילי בחיוך.

"תיזהרי לא לשרוף את האוכל, מקשיבה אחת." צעק סקורפיו אחריה.

"זה יהיה בסדר." ענתה לילי בחזרה מן המטבח, ושמעו שהיא מחייכת.

"נו, אבא, אנחנו במתח.," התלוננה טרי. שתיהן יכלו להיות ילדות, למרות שהן היו כבר בנות שש עשרה ועלו לשנתן השישית בהוגוורטס.

סקורפיו העביר את מבטו על שתיהן, חייך והתחיל:

"סקורפיו מאלפוי ישב ליד האגם.  הוא הציץ בשעונו ונבהל.

השעה הייתה שמונה דקות לתשע, מה שאומר שהוא חייב כבר לחזור למעונות

. הוא הלך לכיוון הטירה, ואז הוא ראה גוש שחור על הדשא במרחק מה.

הוא פרץ בריצה, וראה את לילי פוטר שוכבת ישנה על הדשא...."

הפרק הקודם