עכשיו ולתמיד-מאלפוי.

הצעיף הכחול של כריסטיאן כיסה את פיו ואת אוזניו האדמות מהקור החודר, בעוד שכובע תואם כיסה את שערו החום-בהיר שכמעט ולא התכהה מאז ילדותו. עם אבא שהיה במקור מסליתרין ואמא מגריפינדור, מנצפת המיון הישנה יכלה למיין אותו לפי התכונה העיקרית והבולטת ביותר שהשניים הורישו לו- חוכמה. כריסטיאן הוא הרבה דברים, הוא חבר נאמן שלעולם לא ינטוש אותך ויספוג את צעקותיה של פרופסור וורמסלף (ראש בית ריוונקלו) בשקט, הוא האדם שמימנו תוכלו לבקש את הסיכומים המדוייקים ביותר והטובים ביותר בכל שיעור למתקדמים שליבכם יחפוץ (והוא היה בכולם), ואילו הוא יהיה במצב רוח נדיב וטוב באותו יום הוא כניראה ישאיל לכם אותם באופן אדיש למדי. אבל יש דבר אחד שהוא לא  היה, כריסטיאן מעולם לא היה שאפתן, בגיל שש עשרה, בשנתו השישית, הוא רצה דברים מאוד בסיסים, לסיים את הוגוורטס בציונים סבירים למדי, להינות מן החיים, וכמובן בחורה לאהוב ולהיות נאהב על ידה. המשאלה השלישית שלו הייתה כבר חצי מלאה, הוא אכן אהב מישהי, חברתו הטובה ביותר שכרגע הלכה לצידו  ברחובותיה השאונים של הוגסמיד עם צבע שיער אדום עז כנגד השלג הלבן שכיסה את העולם כולו ועיניים ירוקות שחדרו לנשמתו כל פעם שהביטו בו אך כניראה לא הפנימו שום דבר, צווארה מכוסה בצעיף של גריפינדור. הפנטזיה שססילי פוטר,  חברת ילדותו תתאהב בו נראת לו לא מציאותית לחולוטין, לא מציאותי מהסוג של סיפורי אגדות בסגנון פיטר פן או סינדרלה שאמא נהגה לספר לו כשהיה קטן. הוא התכוון לספר לה בתחילת שנתו השלישית, לומר לה שהוא מאהב בה כבר נצח אבל זה אף פעם לא נראה הזמן המתאים ואז היא אמרה את הדבר הנורא ביותר שבחור יכול לשמוע מהבחורה שהוא אוהב, או לפחות במונחים של גיל שלוש עשרה, "לעולם לא, את צוחקת אמנדה?, כריסטיאן ואני, אנחנו כמו אח ואחות אל תהיי דוחה" הוא לא היה אמרו לשמוע את זה היא דיברה עם שותתפה לחדר והוא היה שם בזמן הלא מתאים ובמקום הלא מתאים. הוא הסתכל עליה בזווית עינו בדיוק כשרוח חזקה החלה לנשוב והעיפה את הצעיף הגריפנדורי שלה שהיה לבוש עליה ברישול בניגוד ששלו, "אוי לא"  ססילי מיממלה והחלה לרדוף אחרי הצעיף כשכריסטיאן אחריה, לבסוף הוא נחת על ערימת שלג רטובה, ססילי עיקמה את אפה, היא כבר לא תוכל להשים אותו עכשיו אלא אם כן היא רוצה לקפוא למוות. ולייבש אותו באמצעות השרביט זה אסור מאז המקרה המפורסם של תלמיד הסליתרין שפוצץ חצי סמטה בהוגסמיד אסרו על התלמידים להביא איתם שרביטים.
"סאלי, קחי את שלי" כריסטיאן אמר והוריד את הצעיף מפניו חושף אותם לקור התוקפני, "אתה בטוח?" ססילי שאלה בספק "אתה תקפא למוות כריס, אני בסדר באמת" אך מעצם העובדה ששיניה נקשו כשאמרה זאת היא התעלם מכך. "תפסיקי לדבר שטויות, מימלא אנחנו נחזור להוגוורסט בעוד כמה דקות" הוא נעמד מולה קרוב מספיק בשביל שהיא תוכל להריח את ריח הווניל המתוק שתמיד נדף מימנו, הוא הסיט את שערה לאחור, אצבעו משתהה טיפה על פניה ואז החל לכרוח את הצעיף סביבה באופן יסודי שיחמם אותה בביטחון, הוא גבוה מימנה מראש ומשום מה ססילי לא העזה להרים את ראשה ולפגוש בעיניו האפורות. "תודה" היא מילמלה מבחינה שלצעיף יש ריח זהה לריחו של כריסטיאן "אבל כדי שנמהר אלא אם כן אתה רוצה שאני אצתרך להסביר להורים שלך למה נהפכת לקרטיב בגללי"
כריסטיאן הנהן חצי חיוך על פניו והשניים התקדמו לעבר הטירה, "אתה הולך לספריה?" היא שאלה כאשר הם נכנסו לטירה, "כן אני רוצה לסיים את מטלת ההגשה לפרופסור לוגנבוטום"
"אז קח את הצעיף" היא החלה להוריד אותו אבל כריסטיאן ביטל את דבריה בניפנוף יד "תשאירי אותו אצלך, אני אוהב איך שהוא נראה עלייך" הוא אמר מבלי לחשוב, נושק לראשה באופן ידידותי ומישם הלך לספריה, לא מבחין אפילו בהבעה הסמוקה על פניה. היא פנתה למעונות גריפינדור מנסה לסלק מראשה, את החיוך שהוא העניק לה שניה לפני שהתרחק, לא הנשיקה היא זו שהפתיעה אותה, הם נשקו זה את זה על הלחי באופן ידידותי למדי כמו שאמא שלו מנשקת את אבא שלה או את דוד רון או דוד קאסידי ולהפך אבל לא בגלל זה היא הסמיקה בפראות כל כך, הסיבה לכך היא הנסיעה להוגוורטסט בתחילת השנה הנוכחית שצצה בראשה כל פעם שהוא עשה משהו כזה או דומה.

"כריסטיאן בבקשה גלה לי" ססילי התחננה בילדותיות, אם יש משהו שהיא לא סבלה זה לא לדעת דברים, בין אם זה המתנות שלה לחג המולד  ובמקרה הזה מתנות יום ההולדת, יום לפני כריסטיאן התגרה בה שמתנת יום ההולדת שלה היא מושלמת והיא לעולם לא תגלה מהי עד שהיא תקבל אותה, דבר שעליו הוא בהחלט התחרט עכשיו כי הוא היה עייף, ידיו שולבו על חזהו והוא ניסה להחזיק את ראשו, עיניו היו עצומות זה לא הפריע לססילי כמובן.
"נו כריסטיאן" ססילי לחשה לעברו מורידה את ראשה לעברו כך שראשה של ססילי היה נמוך מעט מראשו, שערו המבולגן נח על פניו ונשימותיו הסדירות העידו על כך שהוא היה שרוי בשינה, היא יכלה לראות כל נמש על פניו בעיקר כאשר ראשו נשמט קדימה,  זה סיכוי של אחד למיליון אבל שפתיו נחתו על שפתיה בעדינות, עיניו עדיין עצומות שפתיו התנתקו משפתיה כאשר הרכבת עצרה וגרמה לראשו להירתע לאחור ולעיניו להיפתח, לא מודע למה שקרה שניות לפני קולות המדריכים הראשיים החלו להישמע והכריזו על הגעתם להוגוורסט, "הגענו" הוא הכריז יותר משאל ושפשף את עיניו, ססילי שהייתה עדיין המומה התעשתה בין רגע וקמה ממקומה באופן נוקשה למדיי היא נשארה נטועה במקומה בעוד שכריסטיאן כבר יצא מהקרון מביט בה באופן מבולבל למדי "סאלי בואי כבר שלא יתפסו את כל הכרכרות הטובות" הוא נאנח כשהיא לא זזה ותפס בידה, משך אותה למחוץ הקרון.
----------------------

"כריסטיאן אחי"  טד שותפו לחדר וחברו הטוב של כריסטיאן התיישב לצידו על ספסל ריוונקלו בזמן שכריסטיאן החל למזוג לצלחת שלו ביצים משוקשקות, "לאן נעלמת לא ראיתי אותך יומיים" כריסטיאן שאל, "הו זה" טד חייך את חיוכו הממזרי שגרם לכריסטיאן להתחרט שהוא בכלל תהה בקשר להעלמותו, "טוב זה עניין בייני ובין קלארק משנה שביעית וחדר הנחיצות" כריסטיאן גלגל את עיניו "אני בטוח שאם הקירות של החדר הזה יכלו לדבר הם היו צורחים"
"מפתיע כמה שאתה צודק" טד הוסיף בגיחוך "אבל עכשיו הגיע הזמן למטרה חדשה"
"תזכיר לי למה אני חבר שלך?" כריסטיאן מלמל בפה מלא 
"אמממ אני חושב על ג'ינג'ית גריפינדורית מסוימת עם עיניים ירוקות סקסיות להפליא שאולי תתאים"
הפעם כריסטיאן גיחך אך חשש מסויים נשמע בקולו "אתה לא תעז, וגם אם כן סאל תבעט לך בביצים"
"אתה כניראה צודק, וגם אולי שאני שלא יעשה זאת מפני שאתה מאוהב בה מעל כל הראש"
כריסטיאן כמעט נחנק כשחברו אמר זאת, "אולי תשתוק, מישהו עוד ישמע אותך"
"כאילו יש מישהו שלא יודע בבית ספר, בחיי מרלין אני אפילו שמעתי את הפרופסורים משפפים אותכם" טד הפטיר בידו "טוב יש יוצאת מן הכלל אחת ואולי כדי שתספר לה כבר".
  כריסטיאן מירפק את חברו "פשוט תשתוק או שאני אספר לכולם מה השם האמצעי שלך"
"תספר, כל הבחורות חושבות ששירלי זה שם מושך למדי"
"לא  הן לא" כריסטין חייך לנוכח התהגותו המהוססת של חברו, "לא הן לא" טד הודה לבסוף" אבל תחשוב על זה כריס" הוא אמר בזמן שכריסטיאן קם מהשולחן בשביל להגיע לשיעור הראשון- שיקויים למתקדמים עם פרופסור סלוגרהון שבו גם ססילי משתתפת.
-------------------
"ססילי" קולה של אמנדה חברתה הטובה של לילי נשמע לססילי מרחוק, למרות שהשתיים התהלכו זו לצד זו בדיוק לאחר שאמנדה חזרה מן השירותים, ססילי לא יכלה להתרכז בקולה, ראשה היה מלא מחשבות.
"כדור הארץ ססילי!" אמנדה קראה עוד פעם, מעט מעוצבנת מחוסר הריכוז של חברתה, "מה קרה?" ססילי שאלה באדישות שהחלה להעלם כשראתה את פניה העצבניות של חברתה.
"תקשיבי זה חשוב את נמצאת בשיעור שיקויים הסנובי הזה עם מאלפוי נכון?"
ססילי הנהנה בחיוב, "כשהייתי בשירותים שמעתי את ההפלפפית הזנונותית הזאת, רג'ינה ריגסבי, מספרת שהיא הולכת להביא למאלפוי שיקוי אהבה חזק שהיא קנתה מהוגסמיד, תזהירי אותו לפני שהוא ידבק באחת מן המחלות המוגליות ההן בגלל שהיה איתה"
עיניה של ססילי התרחבו, ומישום מה היא הרגישה צורך להקיא רק מעצם העובדה שתמונה של כריסטיאן מנשק את רג'ינה צצה לה במוחה. "אז כדיי שאמהר" ססילי החלה להחיש את צעדיה בטירת הוגוורסט ולרגע היא בהחלט שנאה את המייסדים על כך שזו טירה ענקית ומרושעת ככל שזה נוגע למיקומים.
--------------------------
ססילי ניסתה כל השיעור לנסות לדבר עם כריסטיאן, להזהיר אותו לא לקבל דבר מרג'ינה שלצערה גם חולקת איתם את השיעור הזה, אך לנוכח הרצאתו המייאשת של הפרופסור על סימטומים של שיקוי שהשתבש והמיקום הרחוק שלהם זה מזה בכיתה, היא נאלצה לחכות עד לסוף השיעור רק בשביל לראות שרג'ינה נעמדה כבר מול כרסיטיאן ונתנה לו שוקולד עם תוספת של חיוך פלרטטני.
"כרסטיאן, אל תאכל את זה" ססילי נעמדה מול השניים, מבט זועם על פניה שמכווון בעיקר לרג'ינה המעוצבנת, "למה?" כריסטיאן שאל ומבט ספק תמים ספק מבולבל על פניו.
"יש בו שיקוי אהבה" ססילי הסבירה וכריסטיאן הסתכל על השוקולד תוצרת ביתית שהוא החזיק ביד וגיחך, "אני לא אשאל עם זה נכון כי ססילי לעולם לא תשקר לי בעיניין כזה, אז רק תעני לי מאיפה רכשת את השיקוי ואם התשובה תמצא חן בעיני אני אוכל את השוקולד"
רג'ינה שחררה חיוך זדוני למדי לעבר ססילי "בשמחה, ואולי אחר כך נלך למגדל האסטרונומיה לעשות דברים של ילדים גדולים?" היא שאלה בעוד שידיה חולפות על זרועותיו של כריסטיאן.
"אולי" הוא השיב גורם לססילי לעוות את פרצופה בכעס ובילבול, "מה כריסטיאן היא-"
כריסטיאן אחז בידה של סלילי לרגע קט ושחרר, "מאיפה רכשת את השיקוי?"
"חנות ההוקוס מוקוס של האחים וויזלי" רגי'נה ענתה נצמדת יותר לכריסטיאן וגורמת למפצלת ירוקה בנסתרת בתוך תוכה של ססילי להתעורר.
"נפלא" כריסטיאן הכניס את השוקולד לפיו מתענג על הטעם ומסיים להכניס את הקלפים לתוך תיקו.
ידו אוחזת בידה של ססילי ושניהם חולפים על פני רג'ינה, שבדיוק כמוהה מופתעת שהשיקוי לא הגיב באופן המידי שהוא בדרך כלל מגיב.
הם הלכו זה לצד זה עד שססילי משכה את כריסטיאן לאחת המסדורונות עם מבוי סתום, גורמת לא להאנק בכאב כאשר גופו נצמד לקיר על ידה.
"כרסיטיאן, מה בשם מרלין נראה לך שאתה עשית שם, אתה תהפוך בעוד כמה דקות להיות השפוט שלה"
"אני לא" כריסטיאן מחה מנסה שלא להתמקד בעובדה שהשפתיים שלה כל כך קרובות לשלו.
"אל תמכור לי שטויות אתה אכלת את זה כריסטיאן, אלא אם כן אתה מכיר משהו נגד זה, מהיר תגיד לי לפני שזה ישפיע"
"סאלי!" כריסטיאן אמר שוב רוכן מעליה "זה לא הולך להשפיע עליי תרגעי"
"למה?" לילי שאלה, הרי היא מכירה את ההמצאות של דוד שלה, כולם עובדות במאה אחוז. כרסיטיאן נאנח "את אף פעם לא קוראת את התוצאת לוואי או לפחות את ההוראות של המוצרים האלה?" ססילי צחקקה "רק אתה עושה את זה, טוב אתה ואמא שלך"
כרסיטיאן גלגל את עיניו ונשם עמוק, טד צדק והוא ידע את זה, הוא מכין את עצמו לזה כבר שלוש שנים, הגיע הזמן לא?
"זה לא יעבוד על מי שכבר" הוא נשם עמוק "על מי שכבר מאוהב" הוא אמר באופן חלוש מעט, עיניו סירבו לפגוש את עיניה. "מאוהב?" היא חזרה אחריו והתנתקה מימנו, "במי?" היא שאלה, מסרבת לחשוב על הרעיון שהוא בכלל יחשיב אותה כמישהי שהוא יכול להתאהב בה, אך באותו הרגע שהיא אמרה זאת,  באותו הזמן הוא אמר "אני מאוהב בך".
 כתמים אדומים שהתאימו לצבע שערה החלו להתפשט בלחיה בזמן שהוא המשיך "אני אוהב אותך סאלי, ואם את תרצי להעמיד פנים שאני לא אמרתי את זה וזה רק חלום בלהות מטריד אני יבין וישלים עם זה, כי אני אוהב אותך וזה אומר שאני מוכן לעשות הכל כדי שתהיי מאושרת, לא משנה אם זה יפגע בי. אני אוהב אותך, ותמיד אהבתי ותמיד אוהב" ידו רפרפה על פניה מזיזה תלתל סורר למאחורי אוזנה.
"זה הרבה אהבה במשפט אחד" היא מלמלה והתקדמה לעברו, גורמת לו להצמד לקיר, היא תרביץ לו הוא חשב מלא אימה לרגע, אך אז הוא הבחין בניצנוץ המוזר בעיניה הוא הביט בה כמהופנט באיך שעיניה הירוקות נעצמו כהרף עין בעוד שהיא נעמדה על קצות אצבעותיה, נצמדת אליו ומנשקת אותו תחילה באופן איטי ועדין ואז, וברגע שכרסיטיאן התעשת מן ההלם שתקף אותו, עיניו נעצמו, ידיו אחזו במותניה והצמידו אותו אליה.
הנשיקה הזו נהפכה למשהו אחר שהיה שונה מכל נשיקה ידידותית שהייתה להם, היא התנתקה ממנו אך לא לגמרי זרועותיה חיבקו את צווארו אילצו אותו להדק את אחיזתו ולגרום לראשו לשקוע בשקע שבין צוווארה וכתפיה. פיה נגע לא נגה באוזנו והוא שמע את המילים שהוא חשב שהוא לעולם לא ישמע אותה מכוונת אליו. "אני אוהבת אותך כריסטיאן ויל מאלפוי".

---------------------------------------------------
אז הינה האפילוג שהבטחתי, מקווה שאהבתם
הנשיקה הייתה בהשראת סידרה קוריאנית בשם אני מתגעגע אלייך (לצורך ההמחשה תחשבו שהבן הוא ססילי והבת היא כריסטיאן)
הקישור הזה יראה לכם את הרגע למי שמעוניין, זה ביוטיוב (לא משהו סוטה או בסגנון) מי שרואה דרמות קוריאניות יודע שהנשיקות שלהם תמימות כמו גורי חתולים פרוותיים ומתוקים.
https://www.youtube.com/watch?v=IWLtKJ596OE
הדמות של טד החבר של כריסטיאן היא סוג של בארני, מי שראה איך פגשתי את אמא יבין.
ולסיום אני נהנתי מהפאנפיק הזה מאוד, הוא אחד האהובים עליי ואני ממש שמחתי לקרוא את התגובות שלכם לאורך כל הדרך:)  אוהבת 3> 

הפרק הקודם