בלאגן על מימדי בהוגוורטס *גמור*

כמו שששששששששמתם לב, הבאג עם העניין ששששל הרווח וסימן קריאה תוקן, אבל אני מנסה להבין למה נתקע לי המקשששש ששששל הששששין.

אני מנסה לתקן אותו, אבל אני עדיין לא מצליח. ולכן אאלץ לכתוב את כל הפרק בלי ששששום שין. הי, זה עובד טוב! לא משנה, תשכחו מה ששששאמרתי.

נקודת מבט של פרסי

אז המורה המפחידה הביאה לנו מערכת, והשיעור הראשון הוא שיקויים. שלא תבינו אותי לא נכון, אני  טוב עם נוזלים. אבל אם צריך דיוק וסבלנות, אני בורח. חבל שזה חובה.

סרינה הלכה במהירות לכיוון היער הענק ההוא עם השק שלה, ומלמלה משהו על עכברושים לכודים ליער. מוזר. (הערת הכותב: אתם קולטים שהיה לה ביד שק עכברושים בארוחה? מבחיל, הלא כן?)

כשהיא חזרה כבר היה די מאוחר, והיה צריך ללכת בדחיפות. קפצנו איתה לתוך הקיר בחזרה, והיא פתחה לנו פתח ליד התנור במטבחים שהוביל לכיתה לשיקויים. בגלל שזה במרתפים, אנחנו נחתנו מהתקרה וגרמנו להם לבהות בנו שוב.

התיישבנו ביחד ליד השולחן של הארי, רון והרמיוני (כל שולחן הוא של שלושה אנשים, אז שלושת המשוגעים ביחד, שלושת החכמות ביחד, והשאר התחלקו לשני שולחנות. אני עם ג'ינקס וסרינה), והשיעור התחיל.

המורה, שהיה איש קשוח מפחיד ושחור, אמר בקור, "כולם להוציא ספרים, קדרות, רכיבים ורעיונות של להפריע לי בשיעור". כולם עשו את זה וראיתי שהוא רוצה להגיד משהו, אבל אז ליאו עצר אותו.

"רגע, המורה," אמר ליאו. "אמרת להוציא ספרים, קדרות, רכיבים ורעיונות של להפריע לך בשיעור. השאלה היא איזה מין להוציא? אם זה להוציא החוצה כדי להשתמש, אז צריך להפריע לך בשיעור. ואם זה של להוציא לגמרי, אז איך נעשה שיקויים בלי ספרים, קדרות ורכיבים? אז יש שיעור חופשי, או שיש שיעור שמטרתו היחידה היא להפריע למורה?"

"עשר נקודות יורדות מגריפינדור על חוצפה," אמר המורה. "ואל תקראו לי המורה, תקראו לי פרופסור סנייפ."

"אבל פרפסור סנייפ," קרא ליאון בהתלוננות. "הוא שאל שאלה שאין לך מה להגיד נגדה אז אתה מוריד לבית שלו נקודות? זה לא הגיוני!"

"עשר נקודות יורדות מ-" התחיל סנייפ, אבל נקטע.

"סלית'רין, הפלפאף ורייבנקלו כדי לאזן את זה בחזרה." אמרתי. "אתה יודע, פרופסור, מה זה אומר 'מכל מלמדי השכלתי'? זה אומר שצריך ללמוד מכל אדם, אפילו התלמיד שלך, ולא לנזוף בו על שתיקן אותך."

"ועכשיו, נראה לי שאפשר להתחיל." אמרה אנבת'. "אתה לא מתכוון לריב כמו ילד בן שנתיים, נכון פרופסור?"

"היום נכין שיקוי שנותן לשותה אותו כוח קסום מוגבר." אמר סנייפ כאילו לא קרה כלום." השיקוי הזה מאד מסובך, ולכן אני מצפה שרק הטובים ביותר יצליחו. ובגלל שאין כאן טובים ביותר, אני לא חושב שמישהו יצליח."

"אתה תמיד מתנהג ככה?" שאל ג'ינקס. "כלומר, מרגיש שנאה עמוקה לגיפינדורים וחיבה מסוימת, עד כמה שאתה יכול, לסלית'רינים? זה ממש מגניב, כי השנאה שלך בצבע אדום, והאהבה בצבע ירוק. אולי זה בגלל זה?"

"מה זאת אומרת שהשנאה שלי בצבע אדום?" שאל סנייפ. "ולמה הגעת למסקנות האלה שאני שונא גריפינדורים?" הוא הסתכל על העניים של ג'ינקס בעניין.

"הו, לא, תוריד את העיניים שלך!" קרא ג'ינקס בתיעוב. "אני לא מתכוון לתת לך לעשות את הדבר הזדוני שאתה מתכנן." ליחשושים מרובים נשמעו בכיתה.

"שקט!" קרא סנייפ. "זה לא משנה עכשיו, אתם צריכים להכין את השיקוי. ההוראות בספרים ועל הלוח."

הסתכלתי על הלוח, אבל הדסלקציה שלי התעללה בי. וגם היו שם מילים משונות. פניתי אל המורה ואמרתי, "המורה, אתה יכול לכתוב את זה ביוונית עתיקה בבקשה?"

המורה הסתכל עלי בהפתעה קלה. "ומה תעשה עם הוראות ביוונית עתיקה?"

"אשתמש בהם." אמרתי בפשטות. "באמת, סנייפ, מה עוד אפשר לעשות עם הוראות? לעשות מהן מטוס? אבל אז איך אני אעשה את השיקוי?"

"מי אתה בכלל?" שאל סנייפ. "ולמה אתה לא יכול לקרוא מהלוח את ההוראות?"

"אני דסלקטי," אמרתי. "וביוונית עתיקה אין דיסלקציה, אז אני למדתי אותה". יופי של תירוץ.

"בסדר." הוא אמר, ונתן לי פתק שהיה כתוב עליו מה צריך לעשות.

"תודה." אמרתי, והוא היה די בהלם. נראה לי שאני התלמיד הראשון שהודה לו.

ההוראות היו נורא מסובכות, ואפילו בשלב כלשהו הלהבות היו אמורות לשנות צבע. ניסיתי, אבל לא הייתי מספיק מדויק ולא הייתה לי מספיק סבלנות.

גם לסרינה לא היה כל כך דיוק, אבל היה לה המון סבלנות. השיקוי שלה היה נראה די טוב, אבל הלהבות הפכו לטורקיז במקום ירוק. קרוב.

לג'ינקס לא היה לא זה ולא זה, ולכן השיקוי שלו היה גרוע. אבל אז, בשלב שבו האש אמורה לשנות צבע, היא השתנתה והשיקוי שלו נהיה די מוצלח. אולי זה אחד מקסמי האש לו.

בשולחן החכמות כל השיקויים היו על סף מושלמות, ובשולחן המשוגעים כל השיקויים היו שונים ומשונים.

בשולחן הנורמלים השני הארי היה טוב מאד, איידן היה בסדר גמור, ואריק עשה את זה כאילו היה אחת מהחכמות. הוא אמר שיש לו כבר קצת ניסיון.

אני הייתי במצב נורא. לפחות בשולחן המשוגעים השיקויים שלהם עשו דברים מגניבים, כמו לייצר ג'וק על כל גרגר חול שנוגע בזה, או להפוך את הכף של ליאו לסוכרייה על מקל ענקית, או לייצר המוני פצעים לכל מה שנוגע בזה. אפילו קדרה. השיקוי שלי היה כחול במקום כתום, הבועות כחול במקום סגול, האש כחול במקום ירוק, אפילו הקדרה שלי הפכה לכחולה. והבועות היו בצורת דגים וסוסים ולא התפוצצו. מה רע גורלי.

סנייפ התקרב והסתכל על השיקויים. אוי לא. עצמתי עיניים בתקווה שאני אנצל, אבל כשפתחתי עיניים ראיתי את סנייפ מתקרב עוד יותר. לא העזתי אפילו להסתכל על השיקוי שלי.

הוא הסתכל על השולחן של החכמות ולא אמר כלום, וכך גם אצל הארי ואריק. אצל איידן הוא אמר, "אתה יכול ללמוד קצת יותר מהחברים שלך פה."

כשהוא עבר ליד שולחן המשוגעים הוא שאל, "מה זה אמור להביע?"

"שיקוי משוכלל שהופך גרגרי חול לג'וקים." אמר ליאון בשמחה, והחווה לכיוון השיקוי החום חול שלו. הבועות היו בצורת ג'וקים.

שיקוי שהופך כל דבר לממתק!" צהל ליאו, מסתכל בסיפוק על השיקוי הצבעוני והססגוני שלו.

"שיקוי שכל דבר שנוגע בו מתמלא בפצעים." אמר רון, בוהה בעצב בשיקוי האדום מחליא שלו על שלא השיג שיקוי שווה באמת.

"ולמה, אם יורשה לי לשאול, לא הכנתם את השיקוי המבוקש?" שאל סנייפ בכעס. "כי על פי מה שאני זוכר, ביקשתי שתכינו שיקוי שנותן כוח קסם מוגבר."

"ניסיתי," אמר רון. "אבל זה מה שיצא. לפחות המצאתי שיקוי חדש, נכון?"

"השיקוי שלך לא שימושי," אמר סנייפ. "כי כל כלי שהשיקוי יגע בו יתמלא פצעים, וכל השיקוי ישפך מהחורים."

"אנחנו פשוט לא הכנו שיקוי עד היום," אמרו ליאו וליאון. "אז ניסינו להכין שיקוי ששוה משהו, אב לא מסובך מדי. כתבנו את ההוראות לשיקויים!"

סנייפ העלים את השיקוי של רון ותיקן את הקדרה שלו, והמשיך אל השולחן שלנו. אוי לא. אני עדיין לא מעז להסתכל על השיקוי.

הוא הגיע אל סרינה, והיה נראה די מרוצה מזה שהוא מלמד מישהו ראוי לשמו, אבל לא מרוצה שהמישהו מגריפינדור. "השיקוי אמור להיראות ממש ככה, רק שהכתום אמור להיות יותר חזק והאש צריכה להיות יותר ירוקה. רואים שהושקע בשיקוי הזה הרבה דיוק בזמנים". יופי, לה, היא רגילה לארוב לעכברושים. הוא הסתכל על ג'ינקס.

"השיקוי שלך מאד מעניין," הוא אמר "אמנם השיקוי מעט משונה, אבל האש מושלמת. אני לא יודע מה להגיד על זה. מעולם לא ראיתי תופעה משונה שכזו." ג'ינקס קרץ לי.

"ויש לנו תלמיד מצטיין!"  אמר סנייפ בהלם. "השיקוי שלך פשוט מושלם לחלוטין, וזו הפעם הראשונה שלך. לא ראיתי דבר כזה מעולם." רק בשלב הזה הבנתי שהוא מדבר אלי.

לא הבנתי מה הוא רוצה, הוא רוצה לצחוק עלי? הרי השיקוי שלי היה פשוט גרוע! הסתכלתי על השיקוי ונדהמתי. השיקוי באמת היה מושלם! רק שלוש בועות דגים כחולים הסתחררו לאיטם מעלינו.

"כולם לשים את השיקוי שלהם במבחנה." אמר סנייפ. "ואתם, עם השיקויים המשונים, תביאו גם מבחנה. אני אביא אותה למנהל והוא יחליט מה הציון."

"מה קרה פה?" שאלתי את חברי לשולחן אחרי שכולם נתנו את המבחנות. "איך השיקוי שלי נהיה כל כך מושלם?"

"לא יודעת," אמרה סרינה. "אתה פשוט עצמת עיניים, והשיקוי שלך התחיל להשתנות לשיקוי הנכון! הלוואי עלי..." מסתבר שהכוח שלי כבן פוסידון מועיל בשיקויים. אולי שיעורי שיקויים לא יהיו כל כך נוראים.

"אני שמרתי את שאר השיקוי שלי בתוך בקבוק מיותר," אמר ליאון. "מסתבר שהיו שם קצת גרגרי חול, כי מתוך השיקוי יצאו כמה וכמה ג'וקים."

"גם אני שמרתי את השיקוי שלו בבקבוק מיותר," אמר ליאו. "היו גם אצלי גרגרי חול, מי רוצה קצת סוכריות?". הוא חילק לכולם מסוכריות החול.

אני גם אשמור את השיקוי שלי," אמרתי. "אבל אני אוודא שאין שם גרגרי חול."

"צריך ללכת לשיעור לחשים!" אמר הארי ורץ משם עם רון והרמיוני. אנחנו עברנו במעבר סודי. מעניין איך יהיה בשיעור לחשים.

כתבתי עוד פרק! יש! אל דאגה! אין לי באג. אני יכול לכתוב חופשי. הפרק הזה מראה עד כמה איכפת לי מהלימודים המקוונים.

הפרק הקודם		הפרק הבא