המפחידנים 1- דבש החכמים

״שחקנים יקרים״ פתח הקפטן לקלוצים של הקבוצה הצהובה, זיק מארד ״ברוכים הבאים למשחק הראשון שלנו נגד הקבוצה האדומה״
זואי גלגלה עיניים. כבר באימון הראשון שלה עם זיק, היא גילתה שהוא ממש, אבל ממש, מעצבן. רייצ׳ל החניקה פיהוק והנהנה.
״אני מצפה מכם לניצחון״ הוא הוסיף בקול חרישי ״אם תפשלו, אתם תדעו ממני!״ הוא צעק פתאום וקפץ מולם.
״להתראות״ הוסיף בשקט. 
הקבוצה האדומה כבר חיכו להם. ״הנה החנונים!״ צעקה טינה, וחבטה קצת בזואי כשעברה.
״המשחק מתחיל״ קרא המאמן גרום ״בעוד שלוש, שתיים- אחת!״
זואי חבטה באדמה וזינקה למעלה. בשבועות האחרונים היא השתפרה בזה מאוד. היא סקרה בעיניה את התלמידים עם המדים האדומים, בעודה חולפת על פני הרוח הקרירה. מזג האוויר היה נעים. ״מצאתי״ מלמלה כשראתה את טינה.
טינה מיהרה בין כולם, רובה ענק בידיה במקום אקדח המסטיק הקטן. היא ירתה וירתה ומסטיקי ענק התעופפו לכאן ולכאן, מפילים ילדים חסרי אונים מהשמים.
״הנה החננה!״ צרחה טינה כשראתה את זואי ובחיוך מזוויע מיהרה אליה ״רוצה שוב לפגוש בחברה שלך, האסלה?״
זואי הרימה את האקדח וטינה פרצה בצחוק והרימה את הרובה. זואי לחצה לחיצה עדינה, בקצוות, מה שהוביל לפליטת כדורי מסטיק קשים כמו אבן. אחד מהם פגע בראש של טינה. היא התנודדה ונפלה, אבל הצליחה להתייצב. זואי לחצה חזק באמצע, ומטח רך של כדורי מסטיק לעוסים התעופף אל ראשה של טינה. היא התחמקה. ״לא תצליחי לתפוס אותי לעולם, חנונית!״ צווחה טינה ״אני לא מפחדת ממך!״ למען האמת, היא שקשקה כשאמרה את זה. היא הביטה ברובה שלה ופתאום חיוך עלה על שפתיה השמנות. ״זה הסוף שלך!״ פרצה בצחוק ולחצה על ההדק.
רייצ׳ל תפסה את הוופל האחרון ואכלה אותו בדיוק כשמשהו גדול וירוק נורה מהרובה. זואי נפלה אחורנית והתנגשה במשהו. המסטיק הירוק כיסה את עיניה והיא בקושי הצליחה לנשום
״זה לא מסטיק! זה ג׳לי!״ הספיקה לצעוק לפני שאיבדה את הכרתה.

״אני מקווה שאת מודעת למה שעשית״ אמר הפרופסור מינטוס ברצינות ״זה שאת תלמידה מצליחה, לא נותן לך לפגוע באחת אחרת. כמעט הרגת אותה!״
׳טוב, אל תגזימו. אני לא כמעט מתתי׳ רצתה זואי לומר, אבל התחרטה ברגע שראתה את הבעת העצב והזעם על פניה של טינה. 
״את לא יכולה סתם לפגוע בתלמידה חלשה ותמימה ואומללונת חמודה וחפה מפשע״ לייסי, המזכירה, אמרה תוך שהיא מורחת שפתון נוצץ על שפתיה
זואי עיקמה את פניה. היא לא בדיוק אהבה את התיאור של ״תלמידה חלשה ותמימה ומסכנה ואומללונת חמודה וחפה מפשע״ אבל נו, נסתדר. אולי.


״שלום לכולם״ חייכה בברכה הפרופסור אלקטרי ״היום נלמד על רעל חדש, שלא למדנו עליו עד עכשיו. הוא לא נכלל בחמשת רעלי המפחידנים, כי הוא כל כך נורא שהוא יצא מהחוק כבר מזמן. הוא הורג תוך שניה. על המקום.״
כמה תלמידים החווירו. זואי חיכתה במתח ״מה הרעל?״
הפרופסור אלה אלקטרי נשמה עמוק והוציאה מתא שמור בתיקה שקית קטנה. היתה בפנים חתיכת בצק בצורת משולש ממולא במשהו. ״אוזן המן!״ צעקה מרתה, מכיתת עין הנמר
״אוזן המן?״ התבלבלה זואי
״זה מן מאכל כזה של היהודים״ הסבירה סופי בידענות ״זה בצק פריך ומתוק ממולא בשוקולד טעים. הם אוכלים את זה בחג שלהם, שנקרא פורים. שמעתי את זה מדייזי, שעובדת במגדלי עזריעלי בישראל.״
״וזה אחד הדברים הטעימים!״ מלמלה מרתה בפה מלא, תוך שהתאמצה לבלוע את חתיכת הבצק והשוקולד.
״מרתה אמרגרי!״ צרחה הפרופסור אלקטרי ״זה לא במילוי שוקולד! זה הדבר הכי גרוע שיכול להיות! מילוי פרג!״
מרתה ירקה את האוזן המן בבעתה
״לא הצלחתי להתאפק!״ הצליחה לומר לפני שנפלה והתעלפה.

הפרק הקודם		הפרק הבא