אלבוס דמבלדור

פרק 19

אלבוס עלה בשקט למיטתו. החברות שהייתה בינו לבין ליז התקלקלה. מיטת האפיריון שלו הייתה מסודרת כמו תמיד, אך רגשותיו, בשונה מן המיטה, היו מבולגנות. למה הוא נרתע מליז? האם הוא אוהב את ליז או לא? אלבוס נשכב על המיטה ועצם את עיניו. במחשבתו הוא ראה את ליז כפי שנראתה בשנתו הראשונה בהוגוורטס. הוא זכר היטב איך הם נפגשו...
***
קנדרה דמבלדור החזיקה בידיי שני ילדיה, אלבוס ואברפורת'. אנשים בחליפות, חולצות ססגוניות ואף בגלימות, הסתובבו כה וכה.
"אמא, איפה הרציף?" שאל אלבוס את אימו.
"צריך רק לעבור דרך הקיר בין הרציפים 9 ו10." אמרה קנדרה.
לאלבוס היה מספיק ניסיון כדי לדעת שהקיר ההוא כבר לא סתם קיר.
"את באה איתנו?" שאל אלבוס. הוא קיווה שאימו תבוא איתו כי אלבריק מאלפוי נמצא על הרכבת ההיא, אותו ילד שחצן שאימו רצתה שיתחבר איתו, ואותו ילד שתמיד שבר את שרביטי הצעצוע שלו.
"לא. מרי גיבן הזמינה אותי לכוס תה ואני מאחרת." אמרה קנדרה וחייכה בניסיון לעודד את אלבוס.
אלבוס עצם את עיניו ורץ לעבר הקיר., אך אלבוס פיספס את הקיר ונפל לבור המסילה. לרוע מזלו של אלבוס, רכבת הבוקר ליורקשייר התקרבה. לאלבוס לא היה לאן לברוח, אם ינסה הרכבת תשיג אותו ממילא. אימו התחילה לחפש בחיפזון את שרביטה בין קפלי חצאיתה הרחבה. אברפות' בן ה9 הזיל דמעה, לא היה בכוחו לעשות כלום. ילדה התקרבה בריצה לקצה הבור, שתי צמותיה שכבו על גבה בנחת, כאילו לא הבחינו בסכנת המוות.
"וינגארדיום לביוסה!" אמרה הילדה ונופפה בשרביטה. אלבוס החל לרחף, כשנגעו רגליו של אלבוס באדמה, הן קרסו תחתיו.
"ת...תודה" מלמל אלבוס. "אבל איך את יודעת את הלחש?" אלבוס הרגיש שהשאלה בכלל לא במקום.
"אח שלי, סיימון, בשנה השביעית, והוא לימד אותי כמה לחשים התחלתיים, כמו זה." אמרה הילדה וחייכה.
"וואו" אלבוס תמיד קיווה לאח גדול "דרך אגב, קוראים לי אלבוס."
אמו הגיעה בריצה.
"אלבי שלי! תודה לך! תודה לך..." אמרה קנדרה בהתנשפות.
"ליז" אמרה הילדה בעלת הצמות.
"תודה" אמר אברפורת' שניגש אליה.
"שמחתי לעזור." אמרה הילדה.
השעון הגדול בתחנה התחיל לצלצל את אחד עשר צלצוליו.
"תמהרו!" צעקה להם קנדרה, אך אלבוס וליז כבר נבלעו בקיר.
***
וואו חשב אלבוס. רק עכשיו הוא נזכר שליז הצילה את חייו במסילה ההיא. עוד סיבה מצוינת לא להירתע ממנה, אך כשאלבוס ניסה להרגיש אשם עוד פעם, כל האשמה נעלמה.

 תגגגוווווווווווווווווווובבבבבבבוווווווווווווווווותתתתתתתתתתתת

הפרק הקודם