חצי פוסידונית

פרק שני היום! כל הכבוד לי;-) אז בגלל שנשעמם לי זה יהיה פרק ארוך ארוך. **************************************************************

הייזל:

"אני ממש דואגת להם," אמרתי לפרנק שישב לידי.

"די, די, הם יהיו בסדר", הוא הסיט קווצה משערותיי מפניי. "הם חזקים ומאומנים".

"ואם הם ימותו כדי שאני לא ימות? אני- אני לא מסיכה שזה יקרה".

"טוב, בואי לא נדבר על דברים עצובים. פשוט נשמח שאנחנו ביחד", הוא אמר וליטף את ידי.

חיבקתי אותו חזק-חזק. הוא כבר לא היה דובי, היא היה גבוה וחסון- אבל למרות זה היה כיף לשבת איתו על הספה ולהתכרבל במשך שעות. 

לפתע שני אנשים צחוקים נכנסו לחדר. "אוי, סליחה", מילמל פרסי.

"יש לכם מזל שהמאמן הדג' לא פה", אמר גייסון בחיוך. "בוא נלך מפה, פרסי".

"גייסון, אנחנו לא עשינו כלום!" אמרתי ופרנק הסמיק.

גייסון ופרסי יצאו מהחדר. אבל לא היה אכפת לי מה הם חושבים. פשוט נהנתי להיות עם פרנק.

קטניס- אחרי שעה מהפגישה של הקוסמים-חצויים:

כבר סיימנו להכיר אחד את השני, ולשכנע אותם שאנחנו יכולים לפתור את הבעיה שלהם. שאנחנו יודעים איך הם יוכלו להגיע ולהביס את הנחש.

התחלקנו לשתי קבוצות. אני, ריינה, גייל ופיטה הלכנו עם פרד וגורג להביא את המפה שהם מכנים "מפת הקונדסאים", שבעזרתה נוכל להגיע לנחש.

אנבת', פייפר, ליאו, קליפסו, רון והארי חיפשו מידע איך מביסים את הנחש.

"זה קרוב?" שאל פיטה בעצבנות קצת. הלכנו חצי שעה בשמש כדי להגיע לשם.

"למה זה לא עליכם, המפה?"

"כי אם מישהו יחטט לנו בכיסים?" זרק פרד, כאילו שזה הגיוני.

"אז בדרך לאיפה אנחנו?" שאלה ריינה.

"למחבוא סודי שמצאנו"

"אוקיי, ואיפה הוא?"

"במקום שנקראה משרד הקסמים", אמר ג'ורג'. יותר נכון,  חשבתי שזה הוא.

"זה קרוב?" שאלו גייל וריינה ביחד.

"יחסית. הנה, לפה נכנסים", הם פתחו דלת של מין חדר קטן עם טלפון ציבורי. הם חיגו מספר.

"מי זה? הזדהו", אמר קול מהטלפון.

"פרד, ג'ורג', גייל, פיטה, קטניס וריינה", אמרה ריינה.

"אורחים, תגי הזיהוי שלכם יוצאים ברגע זה. אנא עינדו אותם. ביקור נעים", אמר הקול המסתורי ויצאו תגים בשיקשוק. ענדתי את התג "קטניס" על החולצה. גייל לא כל כך הצליח, וריינה מיד עזרה לו.

"תודה," הוא אמר לה בחיוך.  היא לא ענתה.

התא התחיל לרדת קומות. "הגענו", הכריז ג'ורג'.

פייפר:

קראתי טונות ספרים. אין סוף. יותר מכמה שקראתי בכל חיי, לדעתי. אוב הספרים לא עזרו בכלום. התחלנו בערך להבין איך הנחש הזה- פיתון- ניתן להבסה.

"אז הוא רגיש לחרב גריפינדור, טציות- שאין לי מושג מה זה, ולאש האהבה- שזה גם לא ברור במיוחד, אהה?" אמרתי בביאוס.

"יש לו ארבעה גופים לפיתון. אחד נקרא הפיתון- אם הוא מת אין גופים חדשים במקום אלה שמתו, ויש שלושה שמתחדשים כל עוד הפיתון חי ונקראים בסליסיקים", ציטט הארי מילה במילה מהספר שקרא.

אנבת' הוסיפה: "לכל בסליסיק יש רק דבר אחד שיכול להרוג אותו. לא שלושתם". נאנחתי בעצבנות.

"ומה הורג את הפיתון?" שאלה קליפסו.

"ארבעת רבות העוצמה", עניתי לה. "שזה אנבת', ריינה, קטניס ואני. אבל אין לי מושג איך נהרוג אותו".

"לפי הנבואה שאמרתם- בעזרת ארבעת היסודות, לא?" שאלה קליפסו. 

קליפסו היתה ממש נחמדה.אני שמחה שהיא חברה של ליאו.

"כן, אבל איך? מה החלוקה?" שאלתי ואנבת' נשכה את שפתה התחתונה.

"עוד לא ברור לי. אבל יש לנו עוד ארבעה ימים להרוג אותו ולחזור אל אפולו".

"תזכירו לי את הנבואה," אמר לפתע רון.

"אוקיי," אמרתי והתחלתי לדקלם:

"ארבעת רבות העוצמה את הסיפורים ישזרו" התחלתי.

"טוב, זה מובן," אמר מייד רון. "אתם חיברתם בין שלושת הסיפורים- של החצויים, משחקי הרעב והקוסמים".

"וישויות הבריאה בשבילן יחברו"- המשכתי.

"אולי זה יתן לכל אחת כוח של ישות ואז... אממ-" ליאו אילתר, "תעשו מכה חזקה ובבת אחת תהרגו את הנחש, או משהו כזה."

"מפת התאומים תוביל לגרוע מכל, משלבת היזדמנות להפסיק ולחדול".

"ברור שיש כל הזמן אפשרות להפסיק,"אמר הארי.

"המפה- טוב, זה מפת הקונדסאים שהם הלכו להביא. ככה נוכל להיכנס במעבר הסודי לחדר הסודות שסיפרתם עליו ולהילחם בפיתון. זה די ברור", אמרה אנבת'.

"רק עם מת, צייד, אופה, אלה וקוסם יוכלו את המוות לקומם".

"מת- זה ליאו, נכון? והאלה זאת אני- אפשר להחשיב אותי אלה," אמרה קליפסו.

"הציד זה גייל והאופה פיטה," אמרתי. "והקוסם- אחד מכם, כנראה".

"את המוות לקומם- כאילו- להרוג את הנחש?" הציע הארי.

"הלוואי," אמר ליאו.

"טוב, אז כשהם יחזרו נשאל אותם אם הם שמעו על חרב גריפינדור, טציות ואש האהבה", סיכמה אנבת'.

"וסיכמנו שנלך אתכם ברכבת הזאת להגוורטס מחר בבוקר כדי שנוכל ללכת לחדר הסודות?" שאל ליאו, ורון הינהן לחיוב.

אנני:

כל דבר בי זימזם זימזום חשמלי. הרגשתי משותקת.

מרחפת.

אבל פחדתי. פחדתי שזה נקרא בגידה בפיניק. פחדתי שבגלל ניקו אני ישכח את פיניק. פחדתי שפיניק יעלב, אם הוא מסתכל עליי בשמים.

אז הפסקתי את הנשיקה שלנו. על ההתחלה. ופשוט ברחתי לחדר אחר.

שמעתי מאחורי את ניקו אומר: "אנני? עשיתי משהו לא בסדר?"

והוא היה בסדר. באמת. אבל פחדתי שזה בגידה...

שמעתי דפיקות על הדלת. "אנני?" זה היה הקול של ניקו. 

"לך," אמרתי. 

"מה קרה?" הוא נשמע חסר אונים.

"פיניק קרה".

"תפתחי בבקשה את הדלת. בבקשה".

פתחתי את הדלת ברגשות מעורבים. "את רוצה?"

"מה?"

"אני יכול לנסות לזמן את הרוח שלו ושתדברי איתו", הוא הטיל את הפצצה. השתתקתי.

מועצת האלים:

"אז, לכבוד סיום הבנייה של הארמון החדש שלי, אני מזמין את כוחכם לישיבה חשובה בעוד ארבעה ימים אצלי בבית, על קרקעית האוקינוס", אמר פוסידון.

" תודה על ההזמנה הנדיבה," אמר זאוס. "מועצת האלים תיפגש בביתך בעוד ארבעה ימים".

האסיפה נגמרה. התוכנית של המרד הייתה גמורה ומושלמת. הם ירתקו את זאוס לאוקיינוס, שם הכוח שלו חלש ולא מועיל. בגלל שהחצויים עסוקים זאוס אפילו לא יחשוב על להשאיר שומרים על הכס שלו. אחת האלות תהרוס לו את הכס והכוח שלו יוחלש כך שבכלל לא ילחם בהם ויהרוס את הבית החדש של פוסידוןן. הם יצביעו מי יהיה האל החדש במקום זאוס שישלוט. זאוס ימשיך לחיות אבל עם כח חלש בהרבה, ככה שלא יוכל להמשיך להתנכל לאלים ולחצויים. הכל היה מושלם.

אם הרה לא הייתה מתכוונת להציל את זאוס, ולשבש את התוכנית שלהם.

הפרק הקודם		הפרק הבא