הצייד

היום יהיה זה פרק קצר, עימכם הסליחה.

נקודת מבט-רייצ'ל

"מה??"

"ראיתי אותם..כשיצאתי לסיבוב..." התנשף לוקאס.

לא,לא,לא,לא,לא.

למה שוב?? לא היו להם מספיק צרות ליום אחד??

"אבל זה לא העניין!" הוא נשם,

"אנחנו צריכים להתעתק מפה ומהר! יהיה פה טבח!"

"היי!!" הוא צרח.

"תברחו! המוגלגים בדרך!!" צעק לוקאס בהסטריה.

החלו להשמע לחשושים, שהפכו לצעקות עקב דבריו של לוקאס.

 "קדימה! תתעתקו מפה!" צעקה רייצ'ל.

"ניפגש ביער שבנוטינגהאם!" היא צעקה והחלה לעבור מאוהל לאוהל כדי לבשר זאת.

היא התעתקה מאוהל לאוהל, צועקת לאנשים במהירות ואז מתעתקת לאוהל הבא.

כשהתעתקה לאוהל השלישי לפני אחרון היא שמעה דהירות סוסים וצעקה של גבר.

"עצרו, מכשפים! אתם נידונים למוות באשמת עיסוק בכישוף, כפי שציווה המלך הרם צ'אק נורינגטון השני!"

רייצ'ל לא ידעה כמה פעמים השם הזה יופיע במחשבותיה, ירדוף אותה.

היא שמעה שליפת נדנים מחרבות.

לא!

היא חייבת למהר.

היא התעתקה לאוהל הלפני אחרון, צרחה למי שהיה להתעתק ואז הלכה לאוהל האחרון, לשל ג'ון.

היא שמעה מבחוץ צעקות, יתכן שהיו אנשים שעדיין לא התעתקו? חשש החל להיווצר בה.

היא התעתקה לאוהל האחרון, שם דיבר ג'ון עם ילד מקבוצת הקוסמים, ילד בן שלוש עשרה בשם טראק.

"ג'ון, טראק!" היא צעקה.

ג'ון קימט את מצחו.

"ריי-"

"-אתם חייבים להתעתק מפה! המוגלגים כאן!"

"מה-?"

"ג'ון, תקשיב לי! אתם חייבים להסתלק מפה!"

בדיוק באותו רגע תריסר שומרים פרצו לאוהל, מניפים את חרביהם באיום.

"עכשיו!" צעקה רייצ'ל.

אחד השומרים שלף סכין, אך רייצ'ל אחזה בידיהם של ג'ון וטראק ושלושתם התעתקו ליערות נוטינגהם, לא לפני ששמה לב למשהו כסוף החולף לידה במהירות.

שלושתם נפלו בחבטה על קרקע היער הקשה.

רייצ'ל התרוממה באיטיות.

היא ראתה את ג'ון לידה, מתרומם גם הוא.

אבל הוא היה האחרון שהתרומם.

ג'ון נעמד על רגליו.

"איך הם מצאו-" עיניו נתקלו במשהו ששכב לידו, ועיניו נפערו.

הוא כרע ליד זה.

רייצ'ל לא הבינה על מה הוא מסתכל, ואז, כשראייתה הצטללה, היא שמה לב ליד מי הוא כורע.

זוועה מילאה אותה.

"לא.." מירר ג'ון בבכי כאשר ראה את טראק בן ה-13, סכין נעוצה בחזהו.

"לא!!" צעק ג'ון וחבט באגרופיו על האדמה.

"טראק, תתעורר." הוא ניסה. הוא אחז בילד וניסה להרים אותו, כאילו היה די בזה בכדי שהילד יחזור לחיות.

"טראק, תתעורר כבר..." 

ניצוץ של הכרה חלף בעיניו של טראק, הפתוחות לרווחה.

"ג'ון..." אמר הילד בלחש. ואז עיניו המשיכו לבהות בשמים.ללא רוח חיים, בקרירות אכזרית.

"נכון, זה אני, טראק...אתה בסדר. בוא..." קולו של ג'ון נשבר.

רייצ'ל הבחינה בקוסמים מהמחנה שלהם שבהו בהם, הבעות מלאות עצב על פניהם.

רייצ'ל אחזה בכתפו.

"ג'ון..."

הוא סילק ממנה את ידו.

"עזבי אותי. אני יודע, אני יודע שהוא חי. את תראי. הוא חי." פניו היו מוסתרות ממנה, אך היא שמה לב לדמעות היורדות אל הקרקע.

דמעות החלו ניגרות בעיניה של רייצ'ל. היא ניגבה אותן בגב שרוולה.

"הוא חי!" צעק ג'ון, אמר את המילה שוב ושוב בבכי שהיה קשה להפסיקו. כאילו היה בכוחה של המילה להחזיר את הילד, שרק לפני כמה דקות היה מלא חיים. איך חיים יכולים להקטע ככה בן רגע, בשנייה אחת?

ג'ון מירר בבכי, צעק.

רייצ'ל כרעה ליד ג'ון וחיבקה אותו. הוא ניסה להתנגד לה, אך לא היה הדבר בכוחו. גופו רעד כל-כך.

"למה זה קורה דווקא לנו, רייצ'ל?" מירר ג'ון.

"למה דווקא לנו?"

רייצ'ל הנהנה באיטיות.

"נמאס לי...מילמל ג'ון, קודם בלחש ולאחר מכן בחוזקה.

"נמאס לי!!" הוא צרח, התנתק מרייצ'ל וצרח שוב אל השמים.

"נמאס לי מזה!! די כבר!!" ואז גופו נרגע מעט.

"לא לקחו ממני מספיק..?"

רייצ'ל אחזה בכתפו.

"אני יודעת, ג'ון."

עיניה התקשחו. כשראתה את חברה הטוב ביותר באבל כזה, המטרה שלה הפכה ברורה לה יותר מתמיד.

"אני יודעת."

צ'אק לא נודע כאיש מאושר במיוחד.

וכמשהו לא התנהל בתכנונו הוא ממש רתח מזעם.

 למשל, כשמפקד הצבא שלו הודיע לו שאיתר את המוגלגים אך הרג אחדים מהם, צ'אק  הסתפק בשבירת מפרקתו.

נמסרו לו מספר שמות ששמעו במהלך הפלישה למחנה של הקוסמים.

שום שם לא היה מוכר לו.

חימה גאתה בצ'אק.

"עוד תה, מלכי?" אמר משרתו וכעת יועצו לענייני קוסמים, ג'ף או משהו. צ'אק לא באמת טרח לזכור את שמו.

"לא, לדעתי לא מוטב להוסיף למשהו שחם ממילא עוד חום." אמר צ'אק את תשובתו הסתמית.

הוא בחן את הנער.

"שמע לי רגע, קוסם."

"כן מלכי?" שאל הנער.

צ'אק תיעב את הנער הזה, שהיה חלש כל-כך אך עם מידע רחב כל-כך על כל עולם הקוסמים.

אבל כעת הוא זקוק לו.

"האם אתה מכיר מישהו בשם כריס? ענה לי בכנות."

"לא, מלכי."

"ומישהי בשם לינה?"

"מצטער לומר אך לא."

"מישהו בשם ג'ון?"

פניו של הנער החווירו כמעט מיד.

יתכן כי הוא זיהה את השם. מצוין.

"מה, הפכת אילם? דבר! מישהו בשם ג'ון, עם שיער חום ועיניים כחולות או משהו מעין זה."

הנער בלע רוק.

" ל..למה אתה שואל?"

"האיש הזה שותף למרד הקוסמים הנבזה. זה כל מה שאתה צריך לדעת. וכעת, גלה לי כל מה שאתה יודע עליו." עיניו של צ'אק הבזיקו לרגע בטירוף. טירוף שהוא מתעל למעשים זדוניים.

"או שגורלך יהיה גרוע מגורלו."

הנער לא היסס והחווה קידה מהירה.

"כן, מלכי."

הפרק הקודם		הפרק הבא