משפחת פוטר

"סוף טוב, הכל טוב," אמר הארי בשלווה. ג'יני צחקה.

הארי הביט בה, מאוהב. שיערה הג'ינג'י הלוהט היה פזור על ברכיו, על פניה נסוך חיוך עדין ועיניה החומות הבוהקות מטיילות מפה לשם.

הרמיוני, שהבחינה איך הוא מביט בג'יני('בחיי, היא רואה הכל,' חשב הארי) גיחכה. הארי תקע בה מבט והיא השתתקה.

"חזרנו," זימרה גברת וויזלי, מתקרבת לכיוונם בעוד בעלה, לילי וג'יימס בעקבותיה.

"מה קניתם?" שאל הארי.

"היינו בחנות של מוגלגים," אמר ג'יימס.

"זאת חנות מדהימה! היו שם כל כך הרבה מסכים כאלה שבתוכם היו תמונות שזזות והם השמיעו קולות!" התלהב ארתור. "המוכר שם הביט בנו בהפתעה כששאלנו אותו מה זה, אבל הוא אמר שקוראים לזה טלפפריזיה."

"טלויזיה," תיקנו אותו הרמיוני ולילי בו זמנית.

"בכל אופן," אמרה גברת וויזלי, "אנחנו חשבנו ש, אמ- אם תרצו, אפשר ללכת לים היום."

הארי לא הביט בה; רגשי אשם השתוללו בתוכו.

"אל תרגיש רע עם עצמך," לחשה לו ג'יני. "גם אם הם היו הולכים בסוף באותו יום אני לא הייתי באה."

הארי חייך אליה בהכרת תודה.

"כן!" התלהב רון. "שמעתי שיש מין לוח כזה של מוגלגים שנוסעים איתו על הים- נו, איך קוראים לזה- משו כמו לגשן-"

"-גלשן," אמר הרמיוני.

"כן, נו, זה," אמר רון בהיסח הדעת. "בכל אופן, זה נשמע ממש מגניב ואני ממש רוצה לנסות את זה."

"בסדר," אמרה מולי. "אז ניפגש היום בערב בים?" 

"כן," אמר ג'יימס. "נודיע לכם באיזה חוף אנחנו כשנגיע."

"בסדר," ענתה גברת וויזלי והם התחילו להתקפל. לפי מבטו של אביו כשראה את ג'יני שוכבת עליו, הארי ידע שהוא רוצה לדבר איתו אחר כך, אז הוא החזיר לו מבט לאישור.

"טוב," אמרה לילי כשהם היו ארוזים, "נראה אתכם בערב, אם ככה."

"כן," אמרה מולי. "נתראה!"

ג'יני הסתכלה עליו בלחיים סמוקות מעט וכשתפס אותה מביטה בו היא הרחיקה את מבטה מהר.

הארי הבין למה; שניהם ידעו שעליהם להתאפק עד שיהיו לבד. אז הוא רק נופף לה וקרץ.

הפוטרים התעתקו לביתם שבמכתש גודריק, הניחו את החפצים על השולחן וקרסו אל תוך הכורסאות היקרות שנחו בסלון.

"כדאי שננוח מעט כדי שיהיה לנו כוח לים," אמרה לילי בעודה רואה את הארי וג'יימס ספק יושבים ספק שוכבים בכורסאות ולא זזים. "אני מתכוונת, לנוח במיטה."

"תלכי את, ליל'ס," מלמל ג'יימס. "אני אבוא עוד מעט."

היא הנהנה ועלתה למעלה.

דממה מביכה השתררה בין השניים.

"אני מבין שג'יני הסכימה לחזור אליך," אמר ג'יימס לאחר שתיקה.

"כן," ענה הארי, שעדיין היה מאושר מכך.

שוב שתיקה.

"אמ- אבא?" הוא שאל בהיסוס.

"ממ," המהם ג'יימס.

"אממ- הלכת אתמול למחילה כדי לדבר עם ג'יני?"

"אה, זה," ענה ג'יימס, ולהפתעתו הרבה מאוד של הארי הוא ראה שעולים כתמים ורדרדים בלחיו של אביו. "טוב- כן."

"ו?" הוא שאל.

"אה- אני- אוך, בסדר, אספר לך," ענה ג'יימס, מסמיק עוד יותר. "טוב, אז ככה. התעתקתי למחילה וביקשתי לדבר עם ג'יני. ישבנו בחוץ ואז אמרתי לה שאני מצטער ושבגללי נפרדתם, ושטעיתי."

"זה הכל?" התפלא הארי.

"חכה," אמר ג'יימס בסבלנות והמשיך. "ואז- טוב, אמרתי לה מה שפחות או יותר- נוטה לכיוון של יותר- הבנתי בעצמי... אמרתי לה שאתה ממש אוהב אותה ובחיים, בחיים לא היית מעלה על דעתך להיפרד ממנה, גם אם היו משחדים אותך לעשות את זה בעבור תשלום מכובד."

הארי הסמיק עמוקות.

"ואז היא אמרה לי שהיא- אני מצטט- 'אוהבת את הבן שלך יותר מכל דבר אחר, יותר מהמשפחה שלי אפילו, אם לומר את האמת, ואני גם מאוד מאוד מצטערת שנפרדנו ואם רק היו נותנים לי הזדמנות הייתי חוזרת אליו בטיסה'."

הארי הרגיש את עצמו מאדים בטירוף, והרגיש עד כמה הוא לוהט כמעט כמו השמש בכבודה ובעצמה.

"זה-זה מה שהיא אמרה?" שאל הארי, מתרגש עמוקות.

"מילה במילה," ענה ג'יימס בפשטות. 

הפרק הקודם		הפרק הבא