"אני כבר בת 18!"

וואוו, סופי, זה כל כך כןןןן

אבל מה אני יעשה שאין לי יותר מידי רעיונות! לכתוב פאנפיק זה לא כזה פשוט!

אם לך יש רעיון שלחי לי ינשוף:)

ולקוראים ולקוראות-

מצטערת שלא העליתי מלא זמן, אבל אתם יודעים-

פסח..

טוב, תהנו!

***

הרמיוני טיפלה בהארי באמצעות קסמי רפואה שלמדה בכישופמטרי בשנתה השביעית. (כאילו שהיא חזרה להוגוורטס)

רון ניסה לנחם את אחותו, והארי כבר התחיל להתאושש.

"מ- מה? איפה אני? הרמיוני?" הוא מילמל וג'יני נפלה על צווארו.

"החלקת, חבר. על התחת. יש לך מזל, אחי." רון ציחקק והרמיוני בעטה בו.

"הארי, בסה"כ רצת ונפלת. שום דבר לא קרה." הרמיוני הסבירה וג'יני הסתכלה עלייה בזעם.

"כן? בסה"כ נפל?! אם רוני פוני שלך היה נופל ככה- יש לנו מזל שעצם האגן שלו לא נשברה, כי את המקרה הזה בטח רק מדאם פומפרי יכלה לרפא!" היא צווחה בזעם.

הארי נעמד. "טוב, אז יאללה. נשאר לנו רק-" הוא הציץ בשעונו. "ארבעים דק'!"

הם קפצו למיים, מתמזמזים ומשפריצים מיים אחד על השני.

אחרי שיצאו רעננים מהמקלחות הבנות שוב משכו את הבנים,

לבושות בשמלות קיץ פירחוניות ושערם היפה גולש על גופם החטוב, ורגליהם הדקות-

(יאללה סתמי תמשיכי כבר זה לא מעניין))) אוקי, תיארתי מספיק.

 הם יצאו לאכול באיזו מסעדה מוגלגית בשרי שווה. היה להם מזל שנשאר להם מספיק כסף מוגלגי בשביל הארוחה.

בין הסטייק לשניצלים, הארי שם לב למשהו דיי מוכר שנכנס הרגע לחנות.

מישהו.

הפרק הקודם		הפרק הבא