ממצאים ואהבה

לונה חזרה לחדר המועדון, השעה הייתה שעת ערב והיא הייתה מעוניינת לנוח לכן התיישבה על אחת הכורסאות, על אחת הספות ישבו ג'ולי ורוי, סנייפ היה אמור להגיע, אז היא חיכתה בחדר המועדון ולא בחדר הבנות, השרשרת הייתה על הצוואר שלה ולונה הרגישה שהיא קרה.

היא חשבה על סנייפ, היא חשבה עליהם יחד, אבל האם זה יכול לעבוד? היא חשבה שלתווך הארוך כנראה לא, אבל זה יכול להישאר סודי, לפחות עד שאני אסיים בית ספר חשבה לונה.

סנייפ לא כתב באיזו שעה בדיוק הוא יגיע והדבר היה די מתסכל, היא רצתה שהוא כבר יהיה שם, היא התגעגעה על סנייפ כל כך, היא גם דאגה לשלומו, היא לא רצתה שיקרה לו משהו, ובאופן אבסורדי כל שנייה שבה סנייפ לא היה היא חששה שמשהו קרה לו, שהוא לא יגיע, ואולי שהיא לא הבינה אותו, אבל למעשה סנייפ תמיד היה ברור וחד, כך שלא היה לה ספק שהוא יבוא.

אבל היא טעתה האם הוא ימשיך לאהוב אותה, היא ידעה באיזה אופן שהיא תמיד תאהב אותו, היא תמיד תרצה לשמוע את קולו, לראות אותו עושה שיקוי, ויותר מכל היא תרצה להרגיש אותו, את גופו, לעולם היא לא תוותר על כך מרצונה.

אבל האם היא טובה מספיק בשבילו? מדוע שירצה משהיא כמוה? משהיא שמאמינה בדברים שאין להם הוכחות, לונה אומנם ידעה שיש הוכחות אבל סנייפ היה מכל אותם אנשים שחשבו שזה קשקוש.

אולי יום יבוא והוא יאמין לה, אולי יום יבוא והיא תראה לו, והם יחיו יחד, וזה לא יהיה סוד, כולם ידעו, כמה היא יחלה לאותו יום, ג'ק נכנס לחדר המועדון

"אוכלי מוות, פלשו" הקול שלו היה חנוק.

"איפה?" שאל רוי

"בחוץ, בפנים, בהוגוורטס, נלחמים, לא לצאת מהחדר אמרו, ספראוט אמרה, להישאר מוגנים"

"שנייה, תן לי לחשוב" אמרה ג'ולי

"צריך לעזור?" שאל רוי

האם אנחנו צריכים לעזור? חשבה לונה, בעיקרון כן, אבל, אבל אני צריכה להישאר פה, בשביל סנייפ, מצד שני מה נעמוד בצד בזמן שאוכלי מוות הורגים אנשים?

זה נשמע ממש לא לעניין

"היא אמרה להישאר, זה הדבר ההגיוני" אמר ג'ק וזחל מתכת לאחת הספות.

אני אחכה לסנייפ, ואחרי זה הלך לעזור חשבה לונה, רק לחכות קצת ואז לעזור.

"נחכה" אמר רוי.

גם לונה חיכתה, חיכתה שהוא יגיע, היא חששה, חששה שמישהו ימות בזמן שהיא פה, אבל כמה זמן כבר יכול לקחת לו?

"אני ההולך לישון" אמר ג'ק

"גם אני" אמרה ג'ולי והם קמו, גם רוי קם והם הלכו משם.

עברה שעה שלמה וסנייפ עדיין לא חזר, זה כבר התחיל להיות מדאיג, אולי משהו קרה לו?

אבל אם היא כבר מחכה שעה, אז מה כבר יקרה מעוד קצת זמן? זה מתבקש לחכות עוד קצת.

לאחר זמן מה, לונה לא בדקה כמה, היא ראתה פטרונוס, פטרונוס של איילה, הפטרונוס התקרב אליה והוא אומנם לא דיבר אבל לונה הבינה, סנייפ לא יבוא, משהו קרה והוא לא יוכל להגיע, הוא מצטער ומוסר את אהבתו

"תגידי לסנייפ שאני אוהבת אותו, ושמתי שהוא יוכל שרק יבוא" אמרה לונה בלחישה, הפטרונוס הביט בה וכמו אמר "אני אמסור לו" ואז רץ משם

הפרק הקודם		הפרק הבא