בלאגן על מימדי בהוגוורטס *גמור*

אני לא יודע מה לכתוב כאן, אבל אם אני לא אכתוב כלום זה יהיה עוד יותר מוזר, אז כתבתי משהו.

בעצם עכשיו כשאני כותב על זה, אני נזכר להודות לכל המגיבים הנחמדים (גם אם שניים מהם אלה תולעים).

אם כבר מזכירים, אני מודה לתולעתספרים שהקשבת לי ולא מתת. תודה מקרב לב של תנשמת.

נקודת מבט של רון

מה אני אמור לעשות עם נקודת המבט הזו? להגיד שאכלתי? לפי דעתי זה ברור לכולם...

נקודת מבט של הארי

אל תיעלב מההערה של רון, כותב. אתה מתחיל להשתפר. (הערת הליאו: לא נכון) (הערת הכותב: ליאו, תשתוק).

אז בגלל שאין לי כוח לגשר ביניכם, אני אגש לעניין. אריק היה היחיד שלקח את המקצוע של גילוי עתידות (וגם הוא זילזל בזה ככל האפשר).

בגלל שהיה לנו זמן פנוי, כל אחד עשה דברים משונים משלו. בעצם רון לא, הוא נשאר לאכול כל זמן שהיה השיעור (באופן חד פעמי איכשהו לידו היה אוכל המון זמן).

יצאנו החוצה, ופרסי מיד הלך לשחק באגם תרתי משמע. הוא גם שיחק בתוך האגם, וגם שיחק בו כאילו זה צעצוע. בשלב כלשהו המשחק שלו הפך למופע ענקי שאפילו מורים צפו בו.

ליאו עשה להטוטנות באש והיה מאד מרוצה מעצמו (באופן לא מפתיע) _..._ (כותב, תמחק את ההערה שלו) (הערת הכותב: הייתי עושה את זה ממילא).

אריק להזכירכם בשיעור גילוי עתידות (מסכן ממש) (הערת הליאו: יותר ממה שאתה חושב)(הערת הפרסי: וגם יותר ממה שליאו יכול לחשוב בכלל)(הערת הליאו: היי!)

איידן וליאון היו עסוקים בלהתאמן בכוחות שלהם (בעיקר טלקינזיס, אבל אני חושב שבכלל טלפתיה יותר מוצלח).

סרינה עמדה ליד פרסי, אבל אז נמאס לה והיא הפכה לפנתרה. בגלל שהיא הייתה ליד פרסי המון אנשים ראו את זה והתלהבו, ונהייתה פעילות חדשה: ללטף את הפנתרה שהיא בכלל אנימאגית בלי שהיא תתעורר. בגלל שסרינה הייתה ערה, אף אחד לא הצליח. חוץ מפרסי. הוא בא אליה וליטף אותה בלי לדעת על המשחק, והיא פשוט נרדמה. לפרסי יש השפעה רצינית על בני אדם.

ג'ינקס דיבר עם היער והשרביט שלו שיחות נפש, אבל כל הזמן הפריעו לו. בשלב כלשהו הוא די התעצבן, ואמר שמי שיתקרב אליו עוד פעם ימות ביסורים. זה משך אליו הרבה מאד מבטים מופתעים. כדי להמחיש את מה שאמר ג'ינקס ייצר רצועה של אגם ג'לי ורוד מגעיל, חומה של דגים מפחידים מעופפים מוקפת בבוץ טובעני, הררים של קרפדים ועצים משתוללים, ובסופו של דבר חומה אדירה של אש. כולם התחילו להתלחשש ולהמציא עליו דברים. נראה לי שמה שמשך את תשומת ליבם היה שהוא לא השתמש בשרביט. בשלב כלשהו שמעתי מישהו אומר, "סיפרו לי שהוא הודה שהוא מרלין בתחפושת." שמועות בהוגוורטס...

אני, הרמיוני, אנבת', בתאני ורון (שסוף סוף נגמר לו האוכל) היינו די משועממים, אז החלטנו לעשות קרב מחומש. מכיוון שאנחנו מכירים הרבה יותר קסמים מהן, לימדנו אותן המוני לחשים. אנבת' אמרה שלא היה צריך, כי הכול מתבסס על יוונית ולטינית ולכן פרסי המציא כמה לחשים. היא נרגעה רק כשאמרנו שאנחנו מכירים עוד המון. בתאני משום מה לא נלחצה.

קבענו עיגול עם קוטר שלושים מטר (בתאני אמרה שזה אומר שהשטח הוא 706.858347058 מטרים רבועים), ואני סימנתי אותו. הרעיון היה שכל מי שיוצא מהעיגול מפסיד.

נעמדנו במצב מזה שהמרחק בין כולנו היה שווה וגם המרחק מהגבול היה זהה (בתאני חישבה תוך 0.8271605734 שניות), והתחלנו את הקרב. כמובן שמיד היו מאות צופים.

שלחתי קללות לכל עבר, חוסם קללות שונות או מתחמק מהן. ראיתי את בתאני ואנבת' ששלחו אחת לשניה קללות והן התנגשו. רון חשב שזו הזדמנות נפלאה וניסה להעיף את בתאני. טעות. שתיהן העיפו את הקללות שלהן עליו, ובאופן לא מפתיע הוא עף מהזירה מכוסה עכבישים כתומים וג'לי ירוק. זכרונו לברכה.

בהתחלה חשבתי שבתאני היא מטרה קלה, אבל התברר שגם היא המציאה לחשים חדשים. היא צעקה "אקלסונוסמוסערה!" וגל עצום של מים הגיע וניסה להעיף את כולנו מהזירה. הרמיוני נחלצה ראשונה מהכישוף ושלחה קללה לכיוון בתאני שהחזירה גם היא בכישוף והכישופים התנגשו. בגלל חוסר הריכוז של בתאני אני ואנבת' נחלצנו מהכישוף ושלחנו לכיוונן קללות: אני לבתאני והיא להרמיוני. הבעיה הייתה שהכישופים שלנו התנגשו באלכסון, ויצרו פיצוץ אדיר שכמעט העיף את כולם כולל אותנו. מרוב עוצמת הפיצוץ הדו קרב שלהן הפסיק.

אנבת' קמה ראשונה וצעקה, "דמטריוס!". קרן אור ירוקה נשלחה לכיווני ולא הצלחתי להתחמק. ברגע שהכישוף פגע בי כל הצמחים התחילו להתקיף אותי, והעיפו לי את השרביט. תחמנית נוכלת. היא צעקה "היואדסו!" וכיוונה לכיוון הרמיוני אבל הרמיוני התחמקה, והכישוף פגע בילד מסכן שצפה בנו ומאות שלדים ורוחות רפאים התקיפו אותו. לפני שמישהו הספיק להגיד משהו פרסי הגיע ונופף בידו, ולא נשאר כל זכר למאות השלדים ורוחות הרפאים שהתקיפו אותו. קריאות התפעלות נשמעו מכל עבר.

"מרמינסנדה!" צעקה הרמיוני כתגובה וקרן אור כחולה נשלחה אל אנבת', אבל היא התחמקה בלי בעיה והכישוף פגע בבתאני שהרגליים שלה הפכו לזנב דג.

"סונאוס!" קראה בתאני וקרן אור לבנה נשלחה אל הרמיוני, והיא הוקפה בשלג שיצר ממנה צורה של בובת שלג.  הרמיוני די נתקעה שם בשלג.

"זוסוזוסוס!" צעקה אנבת' לכיוון בתאני שלא יכלה לזוז, ובתאני התחילה לשלוח ניצוצות חשמליים לכל עבר. ראו שהיא לא נהנתה, אז כולם הבינו שהיא מתחשמלת בעצמה.

"סוסוזוזו." לחשה בתאני, והשתחררה מהכישוף של אנבת'. היה די ברור שהיא אילתרה, כי היא הייתה נראית בהלם.

"גופרומיריל!" צעקה הרמיוני שבנתיים השתחררה, ואנבת' נפלה לקרקע. חשבתי שזה מה שהכישוף עשה לה, אבל אז ראיתי שהוא ממשיך ומעיף את בתאני מהזירה. 

בנתיים הכישוף של אנבת' עליי התחיל להיחלש, ואני הצלחתי לצאת מסבך הצמחים. כבר חשבתי שאני אצליח להגיע אל השרביט שלי כי הן היו עסוקות מאד אחת בשנייה, אבל ברגע שתפסתי את השרביט קללת "הרסמסוגוס" תועה של אנבת' פגעה בי. התוצאה הייתה שאני נדחסתי קופסת משלוחים של נעליים מעופפות ונשלחתי אל ליאון. כיף חיים.

אנבת' והרמיוני נלחמו עוד קצת, ואז אנבת' שלחה קללת "ארסרסיה" לעבר הרמיוני בעודה אומרת "אני מקווה שזה יעשה משהו נחמד, כי המצאתי את זה הרגע". הרמיוני לא הסתכנה, התחמקה, והחזירה את הקללה אל אנבת'. כשהקללה פגעה בה היא עפה שני מטר אחורה מתפתלת בכאב, אבל אז היא קמה. כשהיא קמה היא היייתה הרבה יותר גבוהה ושרירית ומפחידה, והיא זינקה על הרמיוני ותפסה אותה ביד וזרקה אותה מחוץ לזירה. היה נראה שהיא עומדת להמשיך אבל אז פרסי נעמד מולה עם חרב שהוא הוציא משום מקום והיא חזרה להיות רגילה.

הסרנו אחד מהשני את כל הקללות שנותרו (בתאני הייתה עד עכשיו בת ים), ופרסי ואנבת' הסבירו לנו מה קרה עם הכישוף האחרון.

"בעצם כשהקללה פגעה באנבת' היא קצת הפכה להיות ארס אל המלחמה, ובגלל זה היא הייתה כל כך שרירית וגבוהה ומפחידה," אמר פרסי.

"ובגלל שפרסי הביס את ארס בקרב אחד על אחד עם החרב הזו," אמרה אנבת' והחוותה על החרב ההיא. "כשהוא נעמד מולי הארס שבתוכי פחד וברח."

רציתי להראות כמה אני מתפעל, אבל אז ראיתי משהו שגרם לי לשכוח. מתוך חלון הכיתה לגילוי עתידות (שנמצאת במגדל הדרומי) נפל ילד (אי אפשר לזהות מכזה מרחק) והפך באוויר לדרקון.

הדרקון עשה כמה סיבובים באוויר ונחת ליד פרסי והוריד לכיוונו את הראש, ופרסי ליטף אותו ולחש לו כמה דברים שהרגיעו אותו והדרקון הפך לאריק.

נו, אז מה דעתכם? אהבתם? אתם חושבים שזה לא מוצלח? תגיבו. לא איכפת לי מה, אבל תגיבו. אחרת אני מרגיש עצוב עזוב ובודד. ממני: מידד כהן.

הפרק הקודם		הפרק הבא