הדור השלישי

חברים...
כמה עצוב,אבל זה פרק אחרון לפני סיום!!!
הפרק הבא יהיה אפילוג!!!
אגב,כל הכבוד להיורש של מרלין שהצליח לנחש...הוא כבר יידע למה אני מתכוונת!!!

כשגמרתי,הם הביטו עליי-גם חברים וגם אויבים-במבטים של 'היא נפלה על הראש'.
"אבל זה נכון,"אמרה לפתע פרופסור מקגנוגל,פקעתה השתחררה ונדהמתי משערה השופע והיפהפה וגלימתה קרועה ושרופה בכל מיני מקומות,"דיברתי עם דיוקנו של דמבלדור,וכך גם אמיליה."
דממה הצטלצלה,ואני חייכתי חיוך של ניצחון לאלבוס.ג'יימס נעמד בשקט צמוד אליי.
לפתע...
זה היה מפחיד עד אימה.
התקרה התנפצה מעלינו,ומה שניפץ אותה היה עמוד עשן מיתמר כמו טורנדו.בקצה העמוד הופיע פרצוף מפחיד עד מוות,שהבהיל אותי עד עמקי נשמתי...
פרצופו של וואן רידל.
אבל באורך פלא לא פחדתי,ולא זזתי ממקומי כששברי התקרה נפלו עליי והכאיבו לי,ושרטו את גופי החשוף,כך שגופי גימם.הרגשתי זכוכיות בכתף,אבל בכל זת לא זתי,רק נעצתי עיניים פראיות באויבי.
"אמיליה אווינד!"הוא צרח,וירד עם העמוד אל מולי.כל האולם נעמד סביבנו,במעגל מושלם.
הבטתי בפנים שמיד שנאתי באופן אוטומטי.הוא עשה כל כך הרבה נזק...
"וואן תום רידל,"אמרתי בקול ברור.כל הפחד נמוג;הרגשתי חזקה.הארי נראה מבועת,וכאב נראה על פניו.
כנראה,הוא לא ציפה לראות את המחזה הזה שוב.
הלורד השני התחלחל,כי קראתי בשמו האמיתי..צחקתי צחוק מטורף,משוגע."אתה יודע מי אני,אהה?"
"כן,אווינד,"אמר בקול מצמרר."בהחלט...אויבתי המושבעת...תכננתי להרוג אותך ביום שנולדת...אבל..."הוא הפסיק בלחישה."זה לא קרה ביום שנולדת,זה קרה כשהיית בת שנה..."
רגע,רגע,רגע.על מה הוא מדבר?האם אני עוד מקרה 'פוטר'?
"התאום שלי,הוא זה שידע שאת תיהי אויבתי.הוא גם ידע שאני אהיה יורשו,"אמרה בלחישה שגרמה לשערות ידיי להסתמר.
"רגע.אתה רוצה להגיד לי-?"
"כן,העלמה אווינד,אני הולך להרוג אותך...עכשיו,כי את אויבתי היחידה."
ואז מחשבה הטיחה את עצמה ב-בום על ראשי.
"רגע..."אמרתי,וניסיתי לשמור על קול הגון ויציב,אבל ניסיוני עלה בתוהו.קולי רעד ושיקשק."אתה יודע...למה אני אויבת שלך?"
לרגע הוא הפסיק לנעוץ בי מבא ארסי בעיניו השחורות,המפחידות.הוא כיווץ את גבותיו.
"אני אגיד לך למה,"אמרתי,וסוף סוף הכל התחבר אצלי בפאזל הגיוני בראשי.
עד היום לא הבנתי למה אני יתומה.ועכשיו הבנתי.
אני כמו...כמו הארי,רק...רק נקבה.תמיד גרתי בבית היתומים,אבל מעולם לא דיברתי עליו.
התחלתי לדבר."בוא ואני אספר לך.
"כשנולדתי,שמעת את הנבואה עליי,וכו' וכו'.כמובן שרצית להרוג אותי,כמו שתאומך היקר רצה להרוג את הארי.אבל,הפלא ופלא-הוא עומד כאן מולי,יש לו אישה וילדים ועבודה.והוא לבטח אמר לך גם להרוג את הארי,נכון?אני לא אתפלא עם כן.
"תאומך היקר סיפר לך למה הוא ניסה להרוג את הארי במשך 17 שנים ארוכות?"שאלתי,וקולי רעד מהתרגשות.
"מאהבה,"הוא אמר,ה-וואן הטיפש הזה,ונעץ בי מבט שוחר רע."אבל אהבה זה דבר מטופש."הוא אמר בלעג.
"יפה מאוד,"אמרתי,וקולי היה גבוה מהתרגשות."כל הכבוד על ההבחנה.עכשיו,לא סתם אני אוהבת את ג'יימס יותר מהחיים שלי,"אמרתי,וטיפה האדמתי כשאמרתי את זה,"זאת הנבואה.הנבואה,הגורל,איך שלא תקרא לזה.ובגלל שאני אוהבת את ג'יימס(שוב הסמקתי)בגלל הגורל,ובנוסף לכך שהוא בנו של הארי פוטר,ובנוסף לכך שהוא גריפנדורי-אבל זה לא חשוב כל כך-אתה תיהיה חייב להורג אותנו,כי הכוח שיש לי ושאין לך הוא אהבה,כמו שהיה עם תאומך ועם הארי.מה שאני מנסה להסביר לך,ראש מצולק חסר חיים שכמותך(הוא חשף את שיניו המחודדות),היא שלא משנה כמה פעמים אתה תנסה להרוג אותי,לא תצליח.כי הכוח של אבא שלי,שהגן עליי לפני שהרגת אותו,כמו שהוא הגן על הארי-הוא הקסם האמיתי.אצלי זה קרה כמו אצל הארי,רק הפןך;אבי הגן עליי עם גופו,כמגן אנושי,והאהבה שהוא הזרים אליי הייתה הרבה יותר חזקה מאשר ההגנה של אימו של הארי;כי,גברים יותר חזקים,"גלגלתי עיניים,"וגם,בלי שום קשר למין,אבי היה קוסם הנודע בידעיותיו בקסמים;ולכן ההגנה הייתה חזקה יותר.והנובאה,כמובן,הייתה...לטובתי,והיא גרמה לכך שאני יאהב את ג'יימס,שהוא בנו של הארי פוטר,שנותר אצלו שריד של הכוח של לילי אוונס,וחלק מהשריד עבר לבנו;וכך הוא שומר עליי,וכך אני יוכל להרוג אותך,ולהשמיד אחת ולתמיד את השושלת המקוללת הזאת,"ובזאת חתמתי את התגלותי הענקית.
הארי בהה בי.ג'יימס בהה בי.אלבוס בהה בי.כולם בהו בי.
רק וואן הסתכל עליי במבט אפל וקר.
"אבדה קדברה!"הוא צרח,והניצוץ האדיר והירוק טס היישר אליי מתוך שרביטו.
"לא!!"צרח ג'יימס,אבל לפני שהספיק לספוג את הקללה במקומי ולפני שהספקתי לצרוח לו שיעוף לי מהעיניים,קרה הדבר המוזר ביותר שקרה לי מעודי,ושראיתי בכלל...
נראה כאילו יש סביבי איזשהי בועה בלתי נראית,שעטפה אותי והגנה עליי מעוצמת הכישוף.כולם הביטו בי הפעם,לא בהו,נפעמים.
התנשמתי במהירות,וחיוך עלה על שפתי.הייתי בטוחה שזה הסוף שלי;אבל זאת הוכחה שמה שאמרתי זה לא רק בתיאוריה.ג'יימס צחק בהקלה,אבל וואן לא התכוון להוריד את הקרן.הוא רק הגביר את עוצמת הכישוף,מה שרק הגדיל את הבועה שהגנה עליי.
אז...זהו כוחה של האהבה.זזתי,אבל שום תנועה של לא זיעזה את הבועה.צחקתי קלות.
לבסוף וואן הפסיק לנסות להרוג אותי ללא הצלחה יתרה,והביט בי בזעם.
הבועה נעלמה.
הרמתי את שרביטי,וידעתי שהשניות ספורות.
"חכה רגע,לפני שאני הורגת אותך,"אמרתי."נכון תכננת לענות את כל בני המוגלגים והדומים להם שתמצא?"
הוא הנהן,ועיניו השחורות רשפו מכעס."כן,ואת לא תצליחי,אווינד,"הוא אמר."אף ילדה מטופשת כמוך לא תהרוג אותי!"
"אתה טועה,"לחשתי,אבל כולם שמעו אותי."רק מישהו אחד יהרג היום."
ואז זה קרה בהבזק של שנייה.הוא הוציא שוב את הקללה הירוקה,ואני צרחתי,"אקספליארמוס!"
ואז...
הכל קרה כמו שהכל היה צריך לקרות.
שני המנהגים האפלים ביותר בעולם הקוסמים,הושמדו,בסופו של דבר.
פתאום קרה דבר משונה מאוד.
אלבוס האור באור כחול,כל גופו רעד.כל אוכלי המוות התעתקו,מובסים,אבל אלבוס לא זז,והמשיך לרעוד בוך הכחול שנבלע אליו.
"אלבוס!"צרחה ג'יני ורצה אליו.ידעתי מה היא חשה:לטוב או לרע,זהו בנה.
ואז אלבוס שב לעצמו,אבל הניצוץ האכזר בעיניו הירוקות נעלם כפי שהופיע.
"אל-אלבוס?"שאלה לילי,אחותו,שרצה לעברו.היא הביטה בי במבט נפחד.החזרתי לה מבט נפחד חזרה.
"אני-אני בסדר,"מלמל אלבוס."אני-אני חושב ש-"
ואז הבנתי,והאנדרנלין שזרם מקודם במחזור הדם שלי זרם מהר יותר.
אלבוס מעולם לא רצה לעבוד את וואן.מעולם לא.אפילו לא בחלומותיו השחורים ביותר.
הוא היה נשלט.בידי קסם אפל,חזק מאוד.לא אמפריוס.הרבה הרבה יותר חזק.
"הוא נשלט בידי קסם,"אמרתי,וחיוכי התגלה לאט לאט."לא אמפריוס,אלא קסם הרבה יותר חזק ועוצמתי..."
לילי חייכה חיוך רחב ויפהפה."מה זה משנה איזה?העיקר שאלבוס שלנו חזר!"הי צהלה וחיבקה את אלבוס.אלבוס נראה עדיין המום,אבל החזיר חיבוק,וחייך אליי.
חייכתי אליו בחזרה.כמה טוב שהוא חזר.
בבת אחת התחילו כולם להריע.יורין,שדאגה לי כל כך,חיבקה אותי בצורה מדאיגה,וצרחה לי באוזן:"אין,את אלופה,אמי!א ל ו פ ה!"היא ביטאה כל אות בנפרד.
אבל שמתי לב רק אל מישהו שעמד בפינת האולם,מחייך לו בשקט.
הצלחתי להתנער מכולם,ומיד כולם החלו במסיבות.כשראיתי שאף אחד לא מסתכל,רצתי לעבר הארי.
"הארי?"שאלתי אותו."טוב...מה אתה אומר על הדור השלישי?אמיץ,לא?"צחקתי.
"כן..."אמר,ופרע את שערי כאילו אני אחת מילדיו."מעולם לא ציפיתי ומעולם לא חלמתי שיהיה מישהו כמותי...או מישהי,"הוא קרץ לי,וקמטים קלים החלו להופיע על פניו.צחקתי.
"טוב,"הוא אמר,והחווה לעבר ג'יימס,שעוד עמד במקומו הקודם,בוהה בחלל."אני חושב שאת צריכה לדבר איתו...אני צריך לדבר עם בני האמצעי,"הוא אמר,ליטף את כתפי והלך-רץ לעבר אלבוס,שלילי לא הפסיקה לחבק אותו,וכך גם אימו.
הלכתי בשקט לעבר ג'יימס.כל המהומה הייתה רחוקה מאיתנו.עמדתי לצידו,בוהה בנקודה שהו בהה בה.
"נו,"אמרתי בשקט,"אז הכל בסדר עכשיו,לא?"
הוא הפנה את מבטו אליי,וחייך."אין ספק."
שילבנו ידיים,מביטים אל הזריחה.
התחלה של יום חדש.
עתיד חדש.
כי זהו כוחה של האהבה,לא?

תגובות?....

להזכירכם,הפרק הבא הוא הפרק האחרון!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!א פ י ל ו ג!!!!!!!!!!

הפרק הקודם		הפרק הבא