הדור השלישי

אפילוג

הדרך לא הייתה מעולם טובה יותר.השמיים היו בהירים,תכולים,ואף שמץ של עננה לא הופיע בשמיים.השמש חיממה בקרניה החמות...
והכל היה עוד יותר טוב כשהיד החמה והגדולה של ג'יימס הייתה בתוך ידי.
אבל מצד שני,הרגשתי עצב בלתי נשלט ואפילו קצת בחילה.
הרי לא ייתכן פשוט שאני עוזבת את הוגוורטס.זה נראה כל כך מוזר.החיים שלי בלי הוגוורטס...
וואי.עדיין לא קלטתי את זה.
"ג'יימס,"מלמלתי לו."גם אתה חושב שזה לא הגיוני שאנחנו עוזבים את הוגוורטס?"
"כן,"הוא אמר,והביט בי.הוא ממש השתנה מאז היותו בן חמש עשרה;עורו היה שזוף.הוא היה שרירי,ושערו ארך מאוד.עכשיו הוא אסף אותו בגומייה לאחור,ואני מאוד אהבתי את המראה הזה.הוא נראה ממש גזעי ככה,ועם העיניים שלו...
ואני?טוב,אני.השיער שלי אומנם ארך והגיע לי עד הברכיים(ארך מאוד),והתחלתי להתאפר קבוע,לא שזה מהווה חלק בלתי נפרד מחיי היומיום שלי.
"זה ממש לא הגיוני...כאילו,אני זוכרת את היום שבו המצנפת ישבה לי על הראש כאילו זה היה לפני שנייה,"אמרתי
"טוב,"אמר ג'יימס,ומשך בכתפיו השריריות.קולו השתנה ללא היכר.היום קולו היה עמוק,טון בס,בעוד בשנות החמש עשרה שלנו היה קולו צעיר,ילדותי."הזמן עובר מהר כשנהנים..."
"זאת רק לשון המעטה,"צחקתי.
עצרנו,והורדנו את הבגדים,כדי שנוכל לקפוץ לאגם שהיה עכשיו בריכה נעימה.חשפתי ביקיני חדש בצבע לבן,והוא רק הוריד את החולצה כדי שיוכל להיכנס עם מכנסי הים שלו.
"מעניין איפה יורין ואוליבר,"תהיתי.היא התאהבה באיזה בחור מהפלפאף,ובלית ברירה התידדנו איתו-אבל בסופו של דבר גילינו שהוא בן חביב ונחמד,ושגם הוא מאוהב ביורין קשות כמו שהיא בו.
וגם הוא גמר ללמוד בהוגוורטס.אז הוא בא איתה כדי שנחגוג את סיום שנת הלימודים בשחייה יחד עם הדיונון הענק.
חיפשנו אותם במבטנו.ראיתי כמה תלמידי שנה ראשונה-אפשר כבר להגיד שנה שנייה-מסתכלים עליי ועל ג'יימס בקנאות.
צחקקתי קלות.
"מה מצחיק?"שאל ג'יימס בסקרנות והסתובב להביט בי.
"אתה רואה שם את הקבוצה של התלמידים של שנה שנייה-סלח לי,שנייה?"הצבעתי עליהם.הם מיד הפנו את מבטם מאיתנו."מקודם הם הסתכלו עליינו כאילו הם מקנאים-הו,הנה המלך והמלכה הגיעו!"קראתי כשיורין ואוליבר הגיעו,משולבי ידיים.
אחרי מה נשמע ומה קורה,שאלה יורין,"טוב,מי קופץ ראשון?אתמול המנהלת נתנה לנו רשות מלאה לבנות מקפצה."
"די!"אמרתי אני וג'יימס פה אחד."את עובדת עליי,"אמר ג'יימס,אבל חיוך גדול האיר את שפתיו.
"לא,היא רצינית,הלכתי יחד איתה,"אמר אוליבר."המנהלת נתנה לנו רשות מלאה...בנינו אותה אתמול,בשנייה שיצאנו מהמשרד שלה.טוב,היא שם..."
אוליבר ויורין הובילו אותנו לעבר מקום המקפצה.
כשראיתי את המקפצה,צחקתי צחוק גדול וחזק."וואו!זאת הולכת להיות הקפיצה הכי טובה עליי האדמות!"קראתי.
כולם צחקו יחד איתי,חוץ מג'יימס.הוא נראה מוטרד ממשהו.
"ג'יימס?"שאלתי אותו בשקט."קרה משהו?"
"לא...זה פשוט..."הוא גמגם."כאן אבא שלי השתתף במשימה השנייה של טורניר הקוסמים המשולש כשהיה בן 14.כאילו,כאן הוא ביצע את המשימה השנייה,"הוא הצביע על הקורות שהיו גבוה מעלינו(כמובן שהורשנו רשות מלאה להתעתק לשם)."את קולטת?זה היה משהו לפני ארבעים שנה..."הוא צחקק,ואז אמר,בממזריות קלה,"טוב,אוליבר ויורין,הגידו נא לי,עם בניתם את המקפצה או שתיקנתם אותה?"
"הצלחת לעלות עלינו,"קרצה לעברו יורין."תיקנו אותה,היא הייתה ממש שבורה עם כל מיני חרקים שם..."
"טוב,"אמרתי.לא רציתי לבזבז זמן.המקפצה הזאת נראתה לי יותר מדי מגניבה וכיפית.
"מי קופץ ראשון?"
"היי היי היי,"אמר אוליבר."קופצים בזוגות.את תקפצי עם ג'יימס,ואני עם יורין."
"סבבה,"הסכמתי."אז אני וג'יימס ראשונים-"
"הראשון הוא הקופץ!!!"קראה יורין שכבר התחילה לרוץ.
רצנו ישר אחרייה.אני וג'יימס היינו ראשונים.
החזקנו ידיים ויתר חזק מאי פעם,וצעקנו ביחד:"גמרנו ללמוד בהוגוורטס!"
קפצנו...
וזה היה מדהים.
לא צרחתי,רק קראתי, "ווואהוו!!!!!!!!!!!!"
ונפלנו למים.הספלאש נשמע וכולם בחוף פנו להביט בנו.
התעלמנו מהם.
"אוי,"התנשמתי כשעליתי על ג'יימס.הוא חיבק אותי חזק.
"אני אוהב אותך,"הוא זימר.צחקתי.
"כמו שאני אותך,"לחשתי לאוזנו,ואז הטבעתי אותו במים.
כן,טוב,זה די מסכם את הסיפור שלי.
האומץ הזה,להשיג את האהבה שלי.האומץ להעיז לקפוץ מהמקום הכי גבוה.
כדי לזכות באהבה שלו.
ויחד צללנו לתוך האושר המושלם והמקסים שלנו,לעולמי עד.

סוף פיק
וכך נגמר לו 'הדור השלישי'!!!!
רק שתדעו,אמיליה מאוד אהבה אתכם....^^
אני אשמח לשמוע הערות על כל הפיק,וגם הארות.
תודה,
ליאל גונן!!!

הפרק הקודם