הצייד

ייאי! פרק חדש!

נקודת מבט-ג'ון

ג'ון התנשף.

הוא הביט בפצע, שדם החל לצאת ממנו.

ואז ג'ף התמוטט ארצה.

ג'ון נזכר במה שקרה לפני שניות ספורות.

הוא זכר את ג'ף, שהוציא סכין וניסה לדקור אותו.

ואיך ג'ון תפס את פרק כף ידו של ג'ף במהירות וסובב אותו אחורה.

הכול קרה במהירות מטורפת, ג'ון בקושי היה מודע למה שעשה.

"ג'ון..." הוא שמע את קולו של הבוגד.

ג'ון הסתכל עליו. צד החזה שלו היה ספוג בדם, והסכין עוד הייתה תקועה שם. ג'ון לא היה יכול לראות את זה. במקום זה הוא הסתכל על פניו של חברו, שהיו נוראות לא פחות.

עיניו של ג'ף כאילו יצאו מחוריהן, פניו נראו מוטרפות.

"ג'ון..." הוא אמר שוב. הוא השתעל, ודם ניתז מפיו. נשימותיו של חברו לשעבר היו מהירות ומאומצות.

ג'ון התסתכל על חברו לשעבר, לא יודע מה להרגיש.

"אתה..." חברו השתעל.

"אתה תתן לי למות ככה?"

לא.

הוא לא היה מסוגל.

ג'ון לקח את שרביטו מן הרצפה.

הוא תלש חלק קטן מהחולצה שלו.

הוא ניגש אל הנער, והוציא במהירות את הסכין מגופו של הבוגד.

דם החל לנזול במהירות, אבל ג'ון כבר היה מוכן לזה. הוא הצמיד את החלק מהחולצה שלו אל הדימום וביד השנייה, עם השרביט, כיוון אל הפצע ולחש, "אפיסקי."

הפצע החל להיסגר, הדם הפסיק לזרום, והסימן היחיד לדם היה הדם שנמרח על ג'ון והדם שהכתים את בגדיו של ג'ף.

נשימותיו של ג'ף הפכו איטיות יותר, עד שגופו נרגע.

ג'ון כיוון אליו את השרביט.

ג'ף הסתכל על ג'ון, בידיעה שלא יוכל להביס אותו. 

ג'ון כיוון על ג'ף את השרביט.

"חתיכת בן-זונה בוגד." הוא מילמל.*

עיניו של ג'ף הסתכלו עליו בפחד.

"אני הבנתי משהו בזמן שהותי כאן, ג'ון." הוא אמר והסתכל לעבר ג'ון.

"המוגלגים-אם נעזור להם, הם יוכלו לעזור לנו. הם לא יהרגו אותנו. אתה יכול להצטרף אליי, אנחנו נישאר בחיים, אנחנו לא צריכים למות כמו כל השאר."

ג'ון הסתכל עליו בגועל.

"אתה אולי פחדן," עיניו היו קשיחות.

"אבל אני לא.יש עוד תקווה. אני מאמין שנוכל לנצח."

"הו, ג'וני, ג'וני, חבל. כנראה תצטרך להסביר את זה למלך בעוד כמה דקות..."

"מה-?"

הוא שמע את זה עכשיו. צעקות. הם כנראה שמעו את צעקותיו של ג'ף.

אבירי המלך , מאתיים אנשים מכל צד של המסדרון, החלו להגיע.

ג'ון הסתכל על ג'ף בתיעוב, ואז הישיר את השרביט לעינו של ג'ף.

"אני רוצה שתזכור אותי." לחש.

"דיפינדו!"

ג'ף צרח, וג'ון הרכין את ראשו כדי לא להסתכל, ולאחר מכן החטיף אגרוף לג'ף, שנותר חסר הכרה על הקרקע.

"זה קוסם!" הוא שמע צעקה מאחד האבירים שעמדו להגיע.

האבירים עוד שנייה יגיעו אליו. הוא ראה גם קשתים.

הוא חייב להסתלק משם.

הוא שם לב שקשתים כבר החלו לירות עלו חיצים. הוא צריך למהר.

מבטו התעכב רגע אחד על חברו לשעבר, רק מבט אחד ויחיד, לפני שהתעתק מהמקום.

 נקודת מבט-רייצ'ל

משהו העיר אותה משנתה.

או יותר נכון, מישהו.

"רייצ'ל."

עיניה נפתחו, והיא התעוררה.

אור בקע משרביט של מישהו שהסתכל עליה.

ג'ון.

ראייתה הייתה מעורפלת בגלל העייפות שלה, והיא קמה וישבה על הערסל שבאוהל. זה היה האוהל שלה. היא זכרה במעורפל כיצד חזרה לאוהל שלה לאחר שאנה נרדמה.

"ג'ון, מה..."

ואז היא הסתכלה עליו.

בגדיו וידיו היו מלאים בדם, ושלושה חיצים היו תקועים בו.האחד בכתפו, שניים בגבו. 

פניו היו רציניות, והוא העיפ בה מבט אחד לפני שהתמוטט קדימה על רצפת האוהל.

"ג'ון!" היא קראה וניגשה אליו.

הוא הסתכל עליה, עיניו ניסו להתמקד בה.

"יש לי..שיקוי-" הוא השתעל.

"באוהל שלי, מתחת לערסל. שיקוי ריפוי. זה עם החומר הסגלגל."

רייצ'ל הנהנה, ורצה במהירות אל אוהלו של ג'ון, לוקחת את השרביט המאיר של ג'ון איתה. משב אוויר קר היכה בה כאשר יצאה, אך זה לא היה אכפת לה. היא הלכה אל אוהלו של ג'ון.

"איפה זה..איפה זה..." חיפשה רייצ'ל בקדחתנות תוך שהיא מעבירה את שרביטה על כל חלקי האוהל.

לא היה כלום חוץ מהבד הירוק של האוהל.

"נו!" היא אמרה בכעס וחיפשה גם על הערסל שעליו ישן ג'ון.

הקופסא הייתה מתחתיו.

רייצ'ל פתחה את התיבה.

ידיה רפרפו על הבקבוקונים ובחנו אותם. 

היא מצאה את הבקבוקון עם הנוזל הסגול, לקחה אותו ורצה במהירות לעבר האוהל שלה.

"ג'ון." היא מילמלה, צעדה ליד גופו של ג'ון מחוסר ההכרה והגוסס.

לאחר מכן היא אחזה בכתפיו והרימה אותו, חובקת את חזהו, וניסתה להרים אותו.הוא היה כבד.

"נו כבר-" רטנה במאמץ.

היא השכיבה את גופו על הערסל.

"ג'ון." היא סטרה לו על פניו.

"תתעורר!"

הוא לא התעורר, אך עדיין נשם.

רייצ'ל השעינה אותו על צד האוהל, פתחה במהירות את הבקבוקון ומזגה את תוכנו לתוך פיו.

רייצ'ל נשמה במהירות.

נשימותיו של ג'ון הפכו רגועות יותר.

ליתר ביטחון, רייצ'ל הצמידה את השרביט של ג'ון אל בעליו ומילמלה כישוף ריפוי.

היא חיכתה שהוא יתעורר, מדי פעם עברה בחוץ כדי לוודא ששום מוגל לא התקרב לאיזור ואז חזרה אל ג'ון.

במבט לאחור, היא ריחמה עליו שהדבר הראשון שהיה צריך לראות כאשר התעורר, לאחר שעה וחצי, זה את פניה הזעופות המביטות עליו בכעס.

הסיפור התפרסם.

קוסם פרץ אל ארמון המלוכה וכמעט הרג את אחד המשרתים. לא ידוע אם הוא הצליח לברוח או לא.

זה אומר שיש קוסמים קרובים לאזור?

שיש עוד קוסמים, שניים או קבוצה, שרוצים נקמה?

היא לא הייתה בטוחה.

אבל היא כן הייתה בטוחה בעניין אחד:

היא הולכת למצוא אותם.

*סליחה על הקללה. בכל זאת, מדובר בפאנפיק בעל דירוג של pg13. וגם על התיאורים המבחילים.

אל תדאגו, אני לא אהרוג דמות ראשית הפעם (או בינתיים? מוהאהאהא. עדיין לא החלטתי).

אפרסם פרקים מהר יותר. מבטיח.

הפרק הקודם		הפרק הבא