בלאגן על מימדי בהוגוורטס *גמור*

אין יאוש בעולם כלל, אלא אם כן יש שיעורים כל היום. והפעם יש לי שיעורים כל היום כמעט, אז כמעט יש יאוש. או שיש בכל מקרה. מה זאת אומרת 'אין יאוש'? אני מתייאש מלנסות להבין את זה, וזה מוכיח שזה לא נכון. נראה לי שחפרתי, אז אני אעבור אל הפרק עכשיו ומיד.

נקודת מבט של סרינה

נכנסנו לכיתת שינוי צורה דרך הפסל שבמסדרון (זוכרים שאמרתי שיש שם מעבר?), ואף אחד לא שם לב עד אחרי שהתיישבנו כאילו היינו שם כל הזמן.

"מאיפה צצתם?" שאלה האישה המפחידה. "אתם חושבים שאפשר לזלזל במקצוע חשוב כל כך? אם כן, אז בשביל מה באתם לכאן? בשביל להפריע?"

"לא באנו בשביל להפריע." אמרתי. "רובנו לפחות. יש סיכוי שזו הייתה המטרה של ליאו וליאו, אבל אני מאד מעריכה את המקצוע הזה."

"אז למה הגעתם כל כך מאוחר?" היא דרשה לדעת "הרי זה לא כל כך מכבד, כמו שאתם יודעים אם יש לכם שכל מספיק"

"מי אמר שהגענו מאוחר?" שאל פרסי. "אולי פשוט לא שמת לב אלינו, ואת מאשימה אותנו בלי סיבה? וחוץ מזה, אני לא בטוח שלכולם פה יש שכל מספיק." הוא הסתכל על ליאו וליאו(ן) במבט תמים.

ליאו וליאון הסתכלו עליו במבטים רצחניים, אבל היה נראה ששום דבר לא יכול להפחיד אותו. אפילו לא להבה של אש שחמקה לעברו.

"אין לי הוכחה, אבל אני לא חושבת שתוכלו להתחמק מעיניי בקלות רבה שכזו." היא ענתה, ובנתיים אני התגנבתי לאורך הכיתה והגעתי אל מאחוריה.

"שלום." אמרתי בקול רגוע להחריד, שגרם למורה לקפוץ. "את רואה, המורה? אפשר בקלות כל כך רבה להתחמק מכל דבר, אז למה מהעיניים שלך לא?" חזרתי למקומי, משאירה את המורה בהלם.

"פעם הבאה תקראי לי פרופסור מקונגל," היא אמרה כשנרגעה. "והיום אלמד אתכם לשנות צורה של אנשים לצורה של כל דבר. הלחש הוא "אדחיצוממסוס". אני אבין אם לא תצליחו, זהו לחש מסובך במיוחד."

"אני רוצה שתהפכי לפנתרה!" קרא ליאו אלי, כיוון את השרביט וקרא "אדחיצוממסוס!". כמובן שהפכתי לפנרה בזכות עצמי ולא בזכות כישוריו הקסומים של ליאו.

"כל הכבוד!" קראה מקונגל. "יש לנו בכיתה כישרון! הוא הצליח להפוך את חברתו לפנתרה בפעם הראשונה, שזהו דבר נדיר ביותר!"

הפכתי את עצמי לאנושית בחזרה. "יכול להיות שאני פשוט יודעת להפוך לפנתרה. לא חשבת על זה, נכון?"

"אממ... אני מניחה שפשוט לא חשבתי שיש לנו כישרון עוד יותר גדול בכיתה." היא אמרה. "אנימאגוס זה נדיר, ושל חיה חזקה כמו פנתר לא היה מעולם. אולי פשוט חשבתי בתוך הקופסה..."

"אדחיצוממסוס" אמרתי וכיוונתי את שרביטי אל ליאו. בגלל שהשרביט שלי טוב לשינוי צורה, הוא מיד הפך למה שדמיינתי: ראש ברווז, בטן וחזה מכונה, ידיים מעץ גפן, ורגליים של תינוק כושי עם כפות רגליים לבנות לחלוטין.

"מרשים ביותר," אמרה מקונגל. "אבל עדיין העניין של הפנתרה הרבה יותר חזק ומרשים. מעניין מאיפה הגעתם..." את סוף המשפט היא אמרה בשקט.

בסך הכל השיעור היה קל ועשיתי את הכל בקלות מרובה, וגם רוב השאר עשו את זה בקלות.

פרסי היה ליד החלון, והסתכל אל האגם מדי כמה דקות. כל פעם זה היה מחזק אותו והוא היה עושה את המשימות בקלות.

אנבת' פשוט הייתה די טובה בכללי, היא כבר הסבירה שהיא פשוט טובה בכל שיעור לא משנה מה הוא.

ליאו היה שטותניק כהרגלו (הערת הכותב: הי, כמוני!) אתה באמת מתגאה בזה? ליאו לא הצליח כמעט כלום!(הערת הכותב: 1) זה היה רק כמעט. 2) אני לא ליאו, הוא הרבה יותר דביל ממני!) לפחות אתה מודה שאתה דביל. (הערת הכותב: את רוצה שאני אעביר את נקודת המבט למישהו אחר?) "@#$%$%#^$&%$&@$#" (הערת הכותב: צונזר לטובת הגיל הרך).

טוב, אני אמשיך *כאילו* לא קרה כלום. איידן בהתחלה לא כל כך הצליח, אבל ראו שהוא ממש רוצה. בשלב מתקדם כלשהו הוא היה אחד משלושת הטובים ביותר.

ליאון, אין מה להגיד שלא אמרתי על ליאו. או על הכותב. (הערת הכותב: הי, מה שאת כתבת שם קודם לא היה בסדר, אני דורש התנצלות!) לעולם לא!

נקודת מבט ש-(הערת הסרינה - בסדר, בסדר, אני אפסיק!)(הערת הכותב: בסדר, קחי את נקודת המבט חזרה)

יופי, תודה רבה, זה מאד מחמיא לי שאתה מאמין לי ככה בקלות. (הערת הכותב: זה בגלל שאני יכול להרוג אותך רק מלכתוב על מפלצת ענקית שתתקיף אותך כשאת לבד ותאכל אותך!) תשכחו מה שאמרתי.

 אריק היה די טוב. אמנם לפעמים השרביט שלו שינה כיוון לבד ככה שהוא הצליח, אבל נבליג על זה.

בתאני עם אותו סיפור כמו אצל אנבת', היא פשוט גאונה בעצם היותה ולכן היא הצליחה לא רע.

ג'ינקס היה טוב מאד, הוא היה מקום שני בכל הכיתה (אני מקום ראשון). הוא כבר היה מורגל בעשיית קסמים, אז זה לא מפתיע.

הארי היה סתם טוב בלי הערות (הוא פשוט קוסם מוצלח, אין מה להגיד.), רון כמו ליאו, והרמיוני כמו בתאני. אין מה לחדש אצלם.

כשנגמר השיעור, חלון כזה מוזר כמו הזה של פרסי נפתח מולנו, ובצד השני היה את דמבלדור שהיה נראה מאד נרגש ושמח כאילו העולם הוא המקום המושלם ביותר עלי אדמות.

"בואו למשרד שלי, אני יודע את המרכיבים ההתחלתיים כדי להחזיר אתכם למרות שהחורים נסגרו." הובלתי את כולם אל פתח בקיר שאני יצרתי, שדרכו אפשר להגיע אל המעבר בין מגדל האסטרונומיה למשרד המנהל, שהוא במקרה שלנו דמבלדור. אתם יודעים, כל השטויות של ליאו השפיעו עלי. כל פעם שאני אומרת דמבלדור אני חושבת על זה כשלוש מילים. (הערת הכותב: ואצלי זה כשאני כותב).

הגענו אל המשרד של דם-בל-דור (יכרת זכרך, ליאו!) (הערת הליאו: קללה מאד יצירתית סרינה. את הראשונה שקיללה אותי שזכרי ייכרת. זה מוזר) הייתי צריכה קללה מוזרה לאדם מוזר.

אז כשהגענו למשרד הוא חיכה לנו ליד הדלת, ולכן היה מצחיק כשאמרתי "שלום דמבלדור!". הוא קפץ מבהלה לרגע, ואז נרגע והתיישב תוך כדי ייצור כיסאות בשבילנו.

"אז כמו שאתם יודעים, החורים נסתמו לעולמי עולמים," אמר דמבלדור. "אבל אתם רוצים לחזור לעולמות שלכם. אז בגלל שאתם עברתם כבר דרך חורים על מימדיים, אתם יכולים בעזרת שיקוי מגעיל במיוחד לעבור בין המימדים שנפתחו באופן חופשי לחלוטין. זה אומר שתוכלו בעזרת רצון לעבור בין ששת המימדים שלנו, אם נשיג את המרכיבים. עדיין אני לא יודע את כל המרכיבים, אבל אני יודע שני דברים. דבר אחד, שאפשר באמת לעשות את זה. דבר שני, שצריך שמכל מימד שאליו רוצים גישה למעבר יהיה דבר מה שאינו בגד אוכל או כלי נשק."

"אוי ואבוי!" אמרה אנבת'. "אנחנו לא לקחנו שום דבר שהוא לא בגד או כלי נשק, ובטח גם השאר במצב דומה. מה יש לעשות?"

"מהעולם שלנו דווקא יש משהו!" קרא פרסי. " כשהייתי באגם נתקעה לי בכיס אצה מסכנה וקטנה. טוב שלא החלפנו בגדים!"

"צודק!" אמר אריק, "אם היינו מחליפים בגדים לא היה לי בכיס את הגביע של הנקטר! זוכרת שאני הכנסתי לכיס ואת זרקת? כנראה הכנסתי לכיס כי הייתה לי מחשבת ערפל!"

"באמת מזל," אמר איידן, "הכדור שלי שהתפנצ'ר נמצא בכיס של המכנסיים האלה. אם לא זה אני וליאו היינו תקועים פה."

"אצלי זה ממש מדהים," אמרתי, "למרות שעשיתי ס"ל, הענף שנתקע לי בשמלה מהיער שלנו נשאר בה!"

"וגם לי יש משהו בבגד," אמר ג'ינקס. "יש לי חתיכה של סלע מהיער שזימנתי כדי להתאמן על קסם זימון. זה כאילו מישהו עשה את זה בכוונה, שלא נחליף בגדים." את הסוף הוא אמר לכיווני. למה?

הבנתי! הוא רומז לי, שיש לי את נקודת המבט, שאני אתלונן על הכותב שהוא גרם לכולנו להישאר עם הבגדים לילה שלם רק בשביל הגחמות המטופשות שלו! אדון כותב, יכולת להמציא דרך אחרת כדי שזה יעבוד, אבל לא. אתה הכותב הכי רשע שראיתי אי פעם, גם אם לא ראיתי אותך באמת. למה לא חשבת על דרך אחרת? (הערת הכותב: באמת אני חשבתי על דרך אחרת, אבל החלטתי שאני רוצה בדרך הזו) אם אני אגיד מה אני חושבת אתה תחליף אותי? (הערת הכותב: לא, אני פשוט אצנזר את זה). אררררר...

"לילה דוב." שמעתי את דמבלדור אומר לכולם. הפסקתי עם השיחה המטאפורית וחסרת הסיכויים מול הכותב. יכול להיות שהוא אמר לילה טוב, אבל זה לא משנה.

הלכנו אל החדרים, וכולם חוץ ממני הלכו לישון. לא היה לי כוח להירדם למרות שלא היו עכברושים כבר בטירה, כי נמנמתי המון היום. בשלב כלשהו הלכתי לסיור בשביל הכיף, וחזרתי בבוקר אל כולם.

אין סיכוי. הצלחתי לכתוב היום פרק? אני חייב לציין שאני מפתיע את עצמי. אבל אם אני חייב לציין, אז למה הוא קורא לעצמו בשם שלו? הכוונה היא שאותו אחד שנקרא אני מציין משהו עליו ועל עצמי. לא משנה, אני מניח שאני יכול לעשות על זה וויכוח גדול עם תולעת ספרים אמיתית אז אני אפסיק.

דרך אגב, אני מאד אוהב את החלק הזה של הכתיבה כי אף אחד לא מתערב. (הערת הסרינה: זה רק כי אנחנו נחמדים) אם את רוצה שאני אממש את האיום שלי, אז תגידי משהו.                                                                                                          יפה מאד, פרק זמן ארוך מאד לא כתבת כלום. אני אציל אותך מהמפלצת.

יום (או לילה) דוב לכוווווווולם.

הפרק הקודם		הפרק הבא