המפחידנים 1- דבש החכמים

המערה שזואי מצאה בה את עצמה הייתה ממש לא נעימה. היא הייתה מאובקת ומלאה בטחב בכל סדק והיה שם קר. קר מאוד. שיערה של זואי סמר והיא הרגישה מדוכאת. ״תצאי מזה, זואי!״ דחפה אותה מריה מאחור ״זאת ההשפעה של הסוראסאנים״

זואי התנערה מהטשטוש והתנדנדה בבילבול על קצות אצבעותיה ״כן, כן…״ רגע, מריה אמרה סוראסאנים? זואי הרימה את ראשה בדיוק כשגל קור וכאב שטף אותה. היא התקשתה לנשום ״רייצ׳ל!״ צרחה בעיניים דומעות ״מריה! אני… אני… אני גוססת!״ היא הרגישה שהיא עומדת להתעלף. יצור שחור חלף על פניה. מה צריך לעשות? מה צריך לעשות? מה צריך…? גוש ורוד של משהו דביק חלף ליד אוזנה ופגע ברצפה. כן… ורוד… ורוד… ט-טוליפ, או שזה היה סליים? מה זה משנה? איפה היא תמצא כזה ורוד?

האצבעות שלה נסגרו על משהו מתכתי קר. אקדח… אקדח… מה עושים עם אקדח? עם אקדח יורים. צריך לירות. למה זה יעזור? הורוד… הורוד… הוא יוצא מהאקדח. בא לי שוקולד בלגי… רגע, זה לא קשור… זה לא קשור… זה לא…

זואי התנערה בפתאומיות מהטשטוש. צריך לחסל את הסוראסאן. הוא עמד כעת במרחק כמה מטרים ממנה. ההשפעה שלו פחות נוראה מבהתחלה, חשבה זואי. אולי הוא רחוק יותר… היא הרימה את האקדח בקושי רב, כאילו הוא משקולת כבדה וכיוונה אותו אל גבו של הסוראסאן. הוא פנה אליה וקול מציצה נשמע בדיוק כשהיא לחצה על ההדק.

בחילה איומה, עצב, כאב וקור התערבלו בתוכה. היא לא ראתה איך הסליים שיצא מתוך האקדח משפריץ על ראשו של הסוראסאן. היא הקיאה, הקיאה שוב, ואז הזדחלה על הרצפה והרימה את עיניה. היצור היה מכוסה בסליים ורוד. הוא פתח את פיו בצרחה אילמת, ו… נעלם.

״זואי?״ קול חדר אל מוחה הישנוני. מריה רכנה לצידה ״זואי! עשית את זה!״

זואי התיישבה בזהירות ומבטה עבר על קירות המערה. עברו כמה שניות לפני שנזכרה איפה היא. ״עוד כמה מפלצות כאלו יש לנו עוד לחסל?״ קרקרה. הפה שלה היה יבש כאילו אכלה סנדוויץ׳ צמר גפן עם ממרח חול לארוחת בוקר.

״מקווה שלא הרבה״ רייצ׳ל עזרה לה לקום ״בואי נמשיך״

לאט לאט זואי התייצבה. היא ניערה את האדמה, הקיא והסליים הוורוד מבגדיה ומשערה.

״קדימההה, נמשיךךך!״ זימרה מריה בעליצות.

״מריה, איך את מרגישה כל כך טוב?״ זואי מחתה את טיפות הזיעה ממצחה.

״ככה״ היא חייכה ״סוד״

״יש כאן פניה״ רייצ׳ל הובילה אותן בביטחון דרך הפניה. זואי התרגלה כבר לביטחון של רייצ׳ל בהכל.

הן עברו אולי מאה סוהרסנים לפני שנתקלו באניטיפש הראשון. זה קרה כשרייצ׳ל הובילה אותן לפנייה מסוימת.

יצור גבוה ורזה עמד שם. ממרחק היה ניתן לטעות ולדמות אותו לאיש, אבל פרווה בגוון חום מדברי כיסתה אותו מכף רגל ועד ראש. זנב קצרצר השתלשל ממכנסיו, שהיו עשויים עור כלשהו ושיערו נאסף בקוקו גבוה משיערו הפרוע ובמקום ציפורניים היו לו טפרים ירקרקים ״שלום״ אמר בקול עליז, כאילו הכיר אותם מאז ומתמיד

״שלום!״ צחקה מריה ״מי אתה?״

״מוריס״ הוא חייך וחשף שיניים אדומות ״אניטי… איש נחמד מאוד״

רייצ׳ל הנהנה גם היא, אבל זואי הייתה מוטרדת. ביר סיפר להם שיש כאן שני סוגים של יצורים. אם ככה, אז מוריס חייב להיות…

״אניטיפש!״ היא צעקה והקפיצה את מריה

״נו באמת״ רייצ׳ל הנידה בראשה ״אניטיפש? תראי כמה הוא נחמד״

״כן״ אמרה גם מריה

״כן״ אמר מוריס ״תשמעו בדיחה…״

מריה ורייצ׳ל הקשיבו. ״פעם איש הלך הלך הלך…״ התחיל מוריס. מריה ורייצ׳ל חייכו בציפיה

״לא!״ צעקה זואי

״בום שניצל״ מוריס פרץ בצחוק. רייצ׳ל נדבקה ממנו. בצווחת צחוק היא קרסה על הרצפה, ואז אחזה בבטנה ונקרעה מצחוק. תוך שניות גם מריה וזואי התגלגלו מצחוק על הרצפה. דמעות של צחוק שטפו את לחייה של זואי. ״א-א-א-אני —ל-ל-ל-לא —ר-ר-ר-וצה — ל-ל-ל-צחוק״ התנשפה, מתפקעת מצחוק בין מילה למילה ״א-א-א-ז-ז-ה — י-י-י-יהרוגאותנו״

״את… ל-ל-לא מוב-בנת זו-זו-זואי…״ קראה מריה

״ב-ב-צל״ רייצ׳ל הבינה, אבל לא הצליחה להפסיק לצחוק. זואי זחלה על בטנה אל שק הבצל, ובאותו הזמן ניסתה לחשוב על דברים איומים. היא הפסיקה לבכות מצחוק, אבל עדיין נפלטו מפיה חרחורי אושר. מוריס לא אהב את זה.

״איך אפשר לזרוק ביצה מגובה 50 מטר על רצפת בטון והיא לא תישבר?״ שאל מוריס בקול צווחני. שלושת הבנות נרגעו מייד. זואי נזכרה שג׳רי, מעין הנמר, סיפר להם את הבדיחה הזאת במבחנים. מבדיחה אי אפשר לצחוק פעמיים. זואי הודתה לג׳רי בליבה.

״כי רצפת בטון לא נשברת״ הסביר מוריס

הבזק של שיער בלונדיני ובצל נחתך ״הרסת את כל הבדיחה!״ התייפחה מריה, ״עכשיו הכל נהרס!״

זואי הצמידה בצל לאפה ונשמה עמוק. השפעת הבצל הייתה מיידית והיא פרצה בבכי.

מוריס צווח ״אל תבכו!!! לא!!! לא!!! לאאאאאאאאאאאאאא!!!״ פוף, והוא נעלם

״ניצחנו אותו״ מריה רעדה בכל גופה.

״כן…״ התנשמה זואי.

״בעצם״ רייצ׳ל קמה ברגליים רוטטות ״אולי אפשר להביא סוראסאן לאניטיפש. הסוראסאן עושה עצב, נכון? א-אז גם האניטיפש ייעלם ו-וגם נוכל להתגבר על הסוראסאן, כי- כי עוד נצחק״

״סוראסאן לא יכול להתקרב לאניטיפש״ אמרה מריה ״הפרופסור גרגמל סיפר לי פעם. הם הפכים. אם סוראסאן מנסה להתקרב לאניטיפש, הוא נתקל בחומה בלתי נראית״

״הבנתי״ רייצ׳ל התקדמה בהיסוס לפניה הבאה ״בואו!״

אחרי התגברות על כמה אניטיפשים וסוראסאנים, הם הגיעו לדלת אדומה מבריקה.

״זה פה?״ שאלה זואי

״אני חושבת שכן״ מבטה של רייצ׳ל היה נעוץ בשלט שהכריז ׳זהירות, אניראסאן׳

זואי הניחה את ידה על הידית ועצמה את עיניה בכוח.

מאחורי הדלת הזאת נמצאת המפלצת הכי גדולה בכל הזמנים.

מאחורי הדלת הזאת נמצא דבש החכמים.

הגיע הזמן.

הפרק הקודם		הפרק הבא