המפחידנים 1- דבש החכמים

בעצם זה לא הפתיע אותה כל כך

״הפרופסור מינטוס״ מלמלה זואי ״איך לא ניחשתי?״

״הפרופסור מינטוס הזעיף אליה פנים. על שיערו נותרו דבוקים שאריות בצק קשה מארוחת הצהריים. ׳הבצק על ראשו תופח׳ הבינה זואי. אבל מפחידנים לא אוכלים לחם. רק ממתקים. אם ככה-

״אתה קוסם!״ קראה זואי בהפתעה ״אתה בכלל לא מפחידן!״

הפרופסור מינטוס גיחך ״את לא טפשה היום כמו שאת תמיד בשיעורי מתיחות״ הוא זקף את סנטרו ועיניו הכחולות נצצו ״לא שתחזרי לשיעור מתיחות, כמובן- עכשיו נטפל בך״

״נטפל?״ זואי החמיצה פנים ״מה תעשה לי, מנדה מינטוס הקוסם? אולי-״

ואז היא הבינה.

״ניקולס פלאמל״ לחשה את השם ״ניקולס פלאמל. אתה הוא ניקולס פלאמל״

מינטוס נראה מהורהר ״אני לא יכול להכחיש את זה״ הסכים

״איך לא הבנתי?״ זואי עצמה את עיניה ופלטה נשיפה ״זה כל כך מתאים״

האניטיפש והסוראסאן החלו להתקרב אליה

״זהירות, זואי!״ קראה מריה. האניטיפש גדל פתאום למימדים אדירים. הוא הצליף באוויר בזנב ארסי גדול, במקום הזנב הקצרצר שיש לאניטיפשים וכמעט קרע את ראשה של זואי. היא ברחה ברגע האחרון.

שפתיו של המורה לשעבר התכווצו ״אין לך מה להתחמק״ הוא אמר בשקט ״במוקדם או במאוחר הם יהרגו אותך״ הוא החווה לאניטיפש ולסוראסאן, שניהם היו גדולים פי 10 ממה שהיו.

״אז אתה חושב שאני אחכה בשקט עד שהם יהרגו אותי?״ התנשמה זואי

ניקולס פלאמל הנהן ״ככה יהיה הכי מהיר בשבילך״ אמר וחייך ברשעות. זה לא ממש התאים להגדרה של ׳חיוכו עליז וגם שמח׳ אבל שיהיה.

מריה התקדמה, שיערה הבהיר פרוע סביב ראשה ״תן לנו את דבש החכמים״

״אממ… לא״ פלאמל סירב ״אבן החכמים תושמד, או כפי שהמפחידנים מתעקשים לקרוא לה- דבש החכמים״

״תן לנו את דבש החכמים״ ציוותה שוב מריה

״לא״

״תן לנו את דבש החכמים״

״לא

״תן לנו-״

״זהירות!״ צעקה זואי ודחפה הצידה את מריה ברגע האחרון.

״הכל מעשי קסם!״ קראה זואי בכאב ״סוראסאן ואניטיפש לא יכולים לחיות זה לצד זה- הייתי חייבת להבין שאין סיכוי שיהיה להם צאצא משותף! הכל פה תחכום!״

״נכון״ פלאמל הביט בה ״את באמת לא קולטת מהר. תביני, קוסמים פשוט יותר חכמים. הגיע הזמן שהמפחידנים יוותרו״

״לעולם לא!״ צעקה זואי

״כן, זה היה צפוי… זואי הגיבורה מצילה את העולם… תהרגו אותה״

הסוראסאן קרב אליה והניף טופר ״לא!״ צווחה רייצ׳ל וזינקה. הטופר חתך את גרונה לאורך והיא נפלה על הרצפה.

״רייצ׳ל!״ מריה רצה אליה

זואי נפלה ומשהו חד חתך את פניה. אולי טופר, אולי משהו אחר. דם זרם במורד לחיה. היא הניחה את ידה על שפתיה הנפוחות שטיפות דם בצבצו מהם וזלגו לפניה. לא, זה לא היה טופר.

זה היה עכבר. אותו עכבר חום וזריז שהפחיד כל כך את ניקולס פלאמל.

״כן״ היא לחשה. זואי רכנה והרימה את העכבר קרוב לפניה ״מוכן לעזור לי?״ שאלה בהתרגשות. העכבר בתגובה נשך את אגודלה. ״אני אקבל את זה כתשובה חיובית״ משכה זואי בכתפיה. היא זרקה את העכבר לרגלי מנדה מינטוס, או, בשמו האמיתי- ניקולס פלאמל.

ניקולס צרח כמו קודם וזינק שוב על השולחן. זואי אחזה ביצור הפרוותי והמתפתל קרוב לפניו. הוא נראה כאילו בעוד רגע הוא יתעלף.

״תן לי את דבש החכמים״ פקדה בקול תקיף

פלאמל פשפש בכיסו והוציא אבן אדומה, זוהרת וחלקה. דבש החכמים.

זואי נטלה אותו בידיה. מריה פערה עיניים. המשימה שלהן הושלמה, סוף סוף.

רייצ׳ל הרימה את ראשה בקושי, הביטה בדבש החכמים ואיבדה את הכרתה שוב.

זואי העבירה את הדבש הדביק מיד ליד. פלאמל נעלם. בקרוב הוא יחזור עם עוד קוסמים כדי לעצור אותן. הן צריכות לברוח.

היא הייתה תשושה.

״רק רגע…״ היא פיהקה ״ממש רק לרגע… ואז נברח״

והיא נרדמה.

הפרק הקודם		הפרק הבא