ללא שם. / שרון.

השמש עלתה, הציפורים צייצו והגלים נשברו באגם השחור.

הכל היה רגוע בטירה, חוץ מתלמידה אחת, שמחכה למכתב שיגרום לה שמחה.

"ג'יני, ראית את הרמס?" שאל פרסי, "הוא לא נמצא כבר יום שלם..."  

ג'יני בלעה את רוקה ואמרה, "לא, אולי הוא במסע, או סתם יושב בחדר שלך בבית."

עכשיו היא גם משקרת לפרסי, כמה רחוק היא תלך? בסוף היא תהפוך לפרד וג'ורג' או אפילו תצטרף לאוכלי המוות.

הדלת נטרקה ופרסי יצא מהחדר, בעודו ממשיך לחפש את הרמס.

לפתע צווחה של ינשוף נשמעה מהאוויר, ינשוף חום – זהוב, גדול וחזק נכנס לחדר, לרגלו קשור מכתב מהודר.

"תודה, הרמס. לך לפרסי, הוא מחפש אותך. הוא מאוד דואג לך." אמרה ג'יני ולטפה את ראשו של הרמס. הוא הרים את כנפו, פלט צווחה ינשופית נוספת והחל לטוס לכיוון חלון חדרו של פרסי.

היא תחבה את המכתב לתיקה, דאגה שהוא לא יתקמט מחפצי הלימוד ודילגה באושר לכיוון כיתת שיקויים.

היא חצתה במהרה את המסדרון ("תיזהרי!" צעקו תלמידים שנתקעה בהם), אף אחד לא יצליח לדכא אותה. היא נכנסה לכיתה, הניחה את דבריה על השולחן והתיישבה, ממתינה לפרופסור סנייפ.

כיתת שיקויים הייתה ללא ספק הכיתה הכי מדכאת בהוגוורטס. לא הייתה שם אח חימום, לכן היה שם תמיד קור והחום היחידי שנפלט היה מהקדרה שמתחממת על האש. על המדפים היו כל מיני דברים מבחילים (כגון עיניים, ציפורניים ודגים מתים), האור העמום שהאיר את החדר היה נוראי, הוא נתן הרגשה של אופל. אך הדבר הגרוע ביותר בכיתת שיקויים – סוורוס סנייפ.

"פתחו בעמוד שבעים ושמונה," אמר סנייפ בקולו הקר.

רוב התלמידים העבירו דפים, השאר התלחששו ושלחו אחד לשני פתקים.

"אם אני אשמע עוד מישהו אחד שמתלחשש פה, אני נשבע שגריפינדור תפסיד בגביע הבתים השנה."  אמר סנייפ בכעס וסגר את התריסים.

מיד כל הלחשושים נפסקו וכולם הפנו את תשומת ליבם לסנייפ.

"יופי," אמר, "היום נבשל את שיקוי הסטדרפומאניה. בעמוד שבעים ושמונה נכתב המתכון, מי שהשיקוי שלו יהיה הגרוע ביותר יזכה בלנקות את מלאי החלזונות שלי."

התלמידים החלו לבשל את השיקויים שלהם, "שלשולי חלזונות?!" היא התפלאה, "איכס!" אמרה, סתמה את פיה והכניסה את המרכיב לשיקוי.

היא הוסיפה את שאר החומרים האחרים שהצחינו לא פחות. לאחר שהכניסה את ביצי הסלמנדרה, היא פלטה איכס קולני, שלמזלה סנייפ לא שם לב אליו.

היא החלה לערבב את התערובת, שלאט-לאט הפכה להיות מצחינה יותר ויותר.

לבסוף, השיקוי בעבע והיה מוכן. "פויה," אמרה למראה השיקוי הירוק והמגעיל שלה.

היא חפשה את סנייפ, כדי להגיש לו את השיקוי, אבל הוא לא היה שם. "איפה סנייפ כשצריכים אותו..." מלמלה.

ואז היא שמעה גיר זז, על הלוח נכתב, 'אני בהפסקת צהריים. נא להשאיר את השיקויים במקום וללכת לחדר המועדון, בתודה, סוורוס סנייפ.'

ג'יני אספה את חפציה, נפרדה מחבריה והלכה לחדר המועדון, המסדרונות היו ריקים, היא לא הייתה מופתעת מכך, הרי שיעורי הכנת שיקויים היו קלים ומהירים.

היא נכנסה לחדר המועדון, נרגשת במיוחד. היא שמטה את תיקה ושלפה ממנו את המכתב.

"לכבוד ג'יני וויזלי, גריפינדור, חדר שש." נכתב בעט כחולה.

היא הרגישה את הדופק שלה עולה, היא פתחה את המכתב בידיים רועדות והחלה לקרוא:

"ג'יני היקרה,

 אנו נשמח לעזור לך אפילו בחינם.

יש לנו את חבילת 'נקמה מתוקה' אשר מתאימה למקרה זה.

ביחד עם החבילה תקבלי את המדריך.

בתודה,

חנות התעלולים, סמטת דיאגון. "

היא חייכה והחזירה תשובה, "אשמח לקבל את החבילה. באמת תודה על הכל, ג'יני וויזלי."

"הרמס!" צעקה.

קריאה ינשופית נשמעה והינשוף הזהוב – חום נכנס לחדר.

"קח את זה למקום שממנו לקחת את זה."  היא אמרה לו ואז הינשוף המריא.

הפרק הקודם