אהבה כואבת

למחרת בבוקר, אנה קמה ממיטתה ורחצה את פניה. לאחר מכן היא ניגשה לשידה שבה הונחה שרשרת המזל כדי להביט בה כמו שעשתה בכל בוקר. אנה עשתה זאת כי שרשרת המזל נתנה לה כוח.

היא פתחה את המגירה בזהירות, והושיטה את ידה כדי לאחוז בשרשרת. מאחר שאנה לא תפסה אותה, הביטה במגירה כדי לגלות היכן היא מתחבאת. המראה שנגלה לעיניה גרם לה לפלוט צרחה חדה וצורמת.

השרשרת לא היתה שם! איפה היא יכולה להיות!

״שומרים, שומרים!״ צרחה אנה בעת שדמעות גדולות זלגו על עיניה. שלושה שומרים הגיחו מהמסדרון לחדרה.

״מה קרה, נסיכתי?״ שאל השומר הגבוה מכולם.

״השרשרת שלי, היא נעלמה!״ היא ייבבה בבכי.

שלושת השומרים פנו מיד לדרכם, וכאשר הם יצאו נכנסו אלזה ואולף ואפילו הנס.

״אנה, יקירתי״. אמרה אלזה וליטפה את ראשה.

״שמענו את צעקותייך. את בטוחה שאת פשוט לא זוכרת היכן הנחת אותה?״

״אני בטוחה,״ הנהנה אנה. ״איפה כריסטוף?״

הארבעה הסתכלו מסביבם. הבחור צהוב השיער לא נראה בשום מקום.

״טוב, אסור לבזבז זמן!״ אמרה אלזה. ״כל אחד צריך לחפש במקום אחר. אני אחפש במרתפים, אולף יחפש בחדרים הצפוניים, ואתה הנס, תחפש בחדרי האורחים״.

אולף והנס הנהנו ויצאו מיד לדרכם.

לאחר שעה של חיפושים נמרצים חזרו אלזה, אולף והנס לחדרה של אנה.

״חיפשנו בכל מקום,״ אמר הנס. ״השרשרת נעלמה!״

״תעזבו אותי! איי, איי!״ קרא קול מבעד לדלת. שלושת השומרים נכנסו ואחריהם משכו את כריסטוף.

״תעזבו אותו!״ קראה אנה ושיחררה את כריסטוף מאחיזתם.

״אני מצטער, נסיכה!״ אמר השומר הגבוה וכרע לפניה ברך. ״מצאנו את השרשרת שלך בחדרו של כריסטוף!״

עיניה של אנה התמלאו דמעות. האם אהוב ליבה בגד בה ככה?

״כריסטןף...״ מלמלה אנה. ״האם זה נכון שגנבת את השרשרת שלי?״

כריסטוף הנהן. ״אבל אני יכול להסבי...״

״אני לא רוצה יותר שום קשר אליך!״ בכתה אנה ודחפה את כריסטוף לידיהם של השומרים.

״שומרים, אני מצווה עליכם לגרש את כריסטוף מהארמון!״

בצאת הירח ישבה אנה במרפסת. עברו כמה שעות מאז שכריסטוף גורש מהארמון, והיא סירבה לעכל את מה שקרה.

״אפשר להצטרף אלייך?״ קרא קול מאחוריה. היא הביטה לאחור והבחינה בהנס. הנס התיישב לידה.

״אני מצטער על מה שקרה היום,״ הוא אמר בלחש. ״אני מצטער על מה שקרה בינינו בכללי״.

״זה בסדר,״ אמרה אנה. ״כנראה לא הייתי מספיק חשובה לכריסטוף. ובעניין מה שקרה בינינו, זה בסדר, סלחתי לך כבר ממזמן.״

הנס חייך ולחייו האדימו.

״אני לא חושבת שאני חשובה למישהו״. המשיכה אנה.

״זה ממש לא נכון! לאולף את חשובה, וגם לאלזה. לי את חשובה...״

״באמת?״ הסתכלה עליו אנה.

״באמת, באמת״.אמר הנס ונישק אותה על פיה.

אנה נבהלה בהתחלה מנשיקתו, אבל כשפיו התנתק מפיה היא החזירה לו נשיקה, וככה שניהם התנשקו עד עלות השחר. 

הפרק הקודם