הארי פוטר הישראלי

ווהו!!! פרק שלוש עולה! ועכשיו- הארי פוטר הישראלי והחוצפן מגיע לסמטת דיאגון הבריטית והמנומסת... התוצאה?? תגלו לבד...

"תחזיקו לי חזק בידיים!" הורה מקס, וכולם צייתו.

"אנחנו עומדים להתעתק. ג'ק, הארי, נינה, זאת תחושה לא כל כך נעימה. אנחנו נתעתק ללונדון. זה לא יקח הרבה זמן, אבל זה לא כיף. קדימה. אחת, שתיים… שלוש!" ובשלוש הוא עצם את עיניו והארי הרגיש כאילו הוא עובר בתוך צינור ונחנק לכמה רגעים, ואז חזר לנשום.

"הנה, הגענו!" אמר מקס. ג'סיקה נראתה קלילה ורגועה.

"ג'סיקה ואני כבר התעתקנו יחד כמה פעמים, היא יודעת מה ההרגשה. נינה, את בסדר?" נינה נראתה כאילו היא עומדת להתעלף. נינה הנהנה ונשמה עמוק. "אני בסדר." היא לחשה.

"הארי?"

הארי היה חיוור ומיוזע. הארי הנהן ונשען על קיר.

"ג'ק?"

ג'ק היה היחיד שנראה בסדר. "זה מגניב!!!" הוא צרח. "פשוט גאוני! אני לא יכול לחכות לשנה השישית שלי שאני אתחיל ללמוד התעתקות."

"אני ממש לא…" מלמל הארי.

"בדיוק כמו אבא שלו!" מקס ליטף את ראשו של ג'ק בחיבה.

"גם אני, מההתחלה, רציתי לדעת איך להתעתק. אהבתי את זה מאוד. מצא חן בעיני. והוארי, אל תדאג. מתרגלים לתחושה."

הארי הנהן אבל היה בספק אם זה נכון.

רק אז הארי שם לב למה שסביבו. הם היו ברחובות לונדון. "לאן נלך?"

"לסמטת דיאגון, כמובן." הוא נכנס לפונדק קטן. "ג'סיקה תישאר בחוץ. מאחר והיא מוגלגית, היא לא רואה את הדלת." הוא הסביר.

הם נכנסו לפונדק ויצאו לחצר האחורית של הפונדק.

הייתה שם חומת לבנים. מקס נקש בשרביטו על אחת הלבנים והקיר נפתח למעבר אל שביל רחב, אשר משני צדדיו יש חנויות ובקצה מבנה לבן כשלג וגדול-בנק גרינגוטס, בנק הקוסמים אשר מנוהל על ידי גובלינים.

"דבר ראשון, נלך להוציא קצת כסף. הארי, דבר ראשון לכספת שלך." "יש לי כספת משלי?"

"בוודאי. הוריך הורישו לך הרבה כסף."

הארי וג'ק רצו אל הבנק. הארי בחן בסקרנות את הכניסה למבנה הגדול.

"לנכנס ברוך הבא

אך דבר אחד תדע:

מי שבגזילה אשם

כך או ככה ישלם;

לא רק אוצרות תמצא

כאן בבטן-אדמה.

אזהרה היא לבאים:

סוף גנב אינו נעים."

"כן, זה כמעט בלתי-אפשרי לפרוץ לפה, הארי. זה מאוד מסוכן." 

לפתע התנגש בהארי אדם גדול, גבוה ורחב. "האגריד!" אמר מקס בשמחה. "הו, שלום לך פה מקס. מי זה כאן איתך?" הוא הביט בשלושת הילדים.

"מי זאת פה הקטנטונת?" הוא חייך. "זאת נינה. בעוד שנתיים היא תלמד בהוגוורטס."

"ומי זה פה הגדול?" הוא טפח על ראשו של ג'ק. "ג'ק, הבן הגדול שלי. השנה הוא יתחיל את הלימודים, ביחד עם הארי."

האגריד הביט בהארי בעניין. הארי הרים את ראשו והביט בהאגריד בחיוך. "היי," הוא אמר.

"אתה פה זה הארי פוטר?" נדהם האגריד. "בכבודו ובעצמו." חייך מקס.

"טוב, הארי. נחמד לפגוש אותך," האגריד פלט יפחת בכי. "מה קרה, האגריד?" שאל הארי.

"אתה… אתה נראה בדיוק כמו אבא שלך, אבל עם עיניים של אמא שלך… זה פשוט… הזכרונות… זה נורא… מה שקרה להם…" "הו," אמר הארי בהבנה. "טוב, אני לא ממש זוכר אותם, אבל הרבה אומרים לי שהם היו נהדרים."

"אני… אמא שלך הייתה המכשפה הכי מוכשרת פה שפגשתי מעודי. בת מוגלגים, אבל השכל שלה היה מבריק! גם יפהפייה. ברור לחלוטין למה אבא שלך  התאהב בה פה, עוד משנתם הראשונה שמה בהוגוורטס. אבא שלך היה קוסם מוכשר כל כך. היה לו פה אגו, נכון, אבל זה לא מנע שם את הכישרון שלו. בכלל לא. הוא וסנייפ, הם שמה שנאו אחד את השני. זה אחד הדברים שמנע בהתחלה מאמא שלך להתאהב בג'יימס. היא וסנייפ היו חברים שמה, אבל אחרי כמה שנים הם הפסיקה לדבר פה, ולקראת השנים האחרונות שלהם שם בהוגוורטס, אמא שלך התחילה לצאת עם אבא שלך פה."

"נחמד," אמר הארי, כי לא היה לו שום דבר אחר לומר.

לפתע קוסם נמוך נוסף התנגש בהארי.

"הו, חי נפשי. אתה הארי פוטר!" "כן, זה אני."

"אתה לא מבין כמה אתה חשוב לכולנו. אתה הצלת אותנו. כל הקוסמים בעולם חייבים לך את חייהם."

"הו, אממ… באמת?" "כן, הארי פוטר. בהחלט."

הארי הנהן בשתיקה, לא היה לו מה לומר. "טוב, אנחנו חייבים להיכנס. אנחנו קונים ציוד היום." אמר מקס. הקוסם הנמוך זז ופינה להם את הדרך להיכנס לגרינגטוס.

"טוב, הארי, לפני שנכנסים, תזכור: אל תדבר עם הגובלינים, תהיה אדיב ומנומס. תחייך, תגיד תודה ובבקשה. תשאיר לי את הדיבורים. אותו דבר אליך, ג'ק. תזכרו את זה, בבקשה, הגובלינים הם עם מסוכן מאוד, במיוחד כשזה נוגע לאוצרות."

הארי וג'ק הנהנו. מקס חייך אליהם ופתח את דלתות הבנק.

הפרק הקודם		הפרק הבא