בלעדיו...

הוא ישב מכורבל בעצמו שמסביבו אופף אותו הערפל הלבן והקר כל כך ,הוא ישב וחיכה בזה אחר זה החלו להופיע הפרטים בחדר שאליו זומן ,היה לו קל מאוד  לזהות את החדר ,הרי היה זה חדרו פעם והמיטה בצד היתה המיטה שלו וכך גם הצד השמאלי של הארון ,המכשירים המפוזרים על השולחן ,הנעליים המפוזרות מתחת למיטה וערמת הספרים המרופטים שבספריה ...פרד שקע בזכרונות שהופרעו על ידי עיקצוץ תקיף בעיניו ,הוא הושיט את שתי ידיו לעיניו וקשר עליהם את מטפחת העיקצוץ נרגע מיד .
"ג'ורג' ? אתה כאן?" הוא שאל מותח את שתי ידיו לפנים ומנסה לגשש באויר
"אתה יודע שזה לא יעזור נכון?!" שאל ג'ורג' בקול מתגרה
"למה קראת לי ?!" התלונן פרד "אתה יודע שאני לא סובל להגיע לכאן חוץ מזה ,אני הרבה יותר אוהב להיות בתוך הראש שלך "
"אני יודע,אבל ..אבל לפעמים אני חייב לראות אותך ו.."
"אז תסתכל במראה !"קטע אותו פרד "מה רצית?" נימת קולו התרככה קצת בניסיון לעודד את ג'ורג'
"הפעם אני לא רצית כלום! אתה זה שאמר לקרוא לך כשזה מוכן !" המטפחת נפלה מעיניו של פרד וג'ורג' ראה בהם את אותו ניצוץ משותף שתמיד נדלק לפני מעשי קונדס ,פרד הגיע לשולחן וניסה למשש את הבלונים הזהובים שנחו עליו ,אבל ידיו פשוט עברו דרכם ,ג'ורג' ראה איך הניצוץ נכבה בעיניו של אחיו ומהיר להסיח את דעתו "ראית את הרמיוני וג'יני?"
"כן, בחיי שלא ידעתי שהיתה לי אחות יפה כל כך " ג'ורג' שם לב שפרד משתמש בלשון עבר ' הוא לא מבין ?!' חשב לעצמו' שהוא לא היה ! הוא לא עבר!' כנראה דבר ממה שחשב נראה על פניו כי פרד רטן "תתגבר על זה כבר! חוץ מזה אני רואה שאתה מותש ,תחזיר אותי !" ג'ורג' הינהן ופרד צעד קדימה בידים מושטות ונכנס לגופו של אחיו .

ג'יני ישבה על אדן החלון בחדרה והעבירה את עינה שוב ושוב על השמים ,היא לא ראתה שום ינשוף או תנשמת או כל עוף אחר עף לכיוון המחילה ,היא ידעה שזה אמור להרגיע אותה אבל היא רק נלחצה יותר ' ומה אם משהו קרה לו והוא לא מסוגל לכתוב לי ?!'
' רון והרמיוני איתו ,הוא בסדר!'
' ומה אם גם להם קרה משהו ואני אאבד את כולם ביום אחד?!'
' הם במשרד הקסמים שום דבר לא יכול לקרות להם '
'וולדמורט כבר נכנס למשרד הקסמים בעבר!'
"תפסיקי לחשוב על דברים שלילים "היא שמעה את קול ,ג'יני הסתובבה בפראות וסרקה את החדר בעינה ,היא יכלה להישבע עכשיו שזה היה פרד ,מבלי שהצליחה לשלוט בזה דמעות החלו לזלוג מעינה היא ניגבה אותם בכעס ונזכרה שזו כבר הפעם השלישית שהיא מודאגת והיא שומעת את פרד לצידה ,אולי הוא לא באמת עזב?!חשבה לעצמה ,הארי פעם סיפר לה איך אף אחד לא באמת עוזב ואיך אבא שלו נמצא בתוך הפטרונוס שלו ,אז היא לא הבינה כלום וגם עכשיו היא לא מבינה ממש אבל נראה לה שהיא מתחילה להבין .
נשמעה דפיקה קלה בחדר והדלת נפתחה ,הארי עמד שם מחייך "חזרנו ,ואמא שלך קוראת לך ל...בכית ?!"הוא שאל ברוך והתקרב לחבק אותה
"לא, מה פתאום ?!"היא אמרה במהירות "הארוחה מוכנה?"
הארי חייך ונישק את המצח שלה "כן,בואי נרד"

הפרק הקודם		הפרק הבא