אליס

נ.מ סיריוס

היום ישבתי בחדר במגדל וניסיתי להכין שיעורים.

מיותר לציין שלא הצלחתי.

הסתכלתי דרך החלון, משקיף על הדשא, ולפתע ראיתי דמות על מטאטא.

אי אפשר היה לדעת אם זה בן או בת ממרחק שכזה, אבל היה ברור שהוא מקצוען אם הוא מצליח להישאר על המטאטא.

תפסתי את מטאטא נימבוס 990 שלי ויצאתי החוצה.

כשהתקרבתי ראיתי שהדמות ללא ספק בת.

היא הייתה מאוד קטנה, והשיער הארוך שלה התנופף ברוח.

התקרבתי עוד וראיתי אותה בבירור עכשיו.

זו הייתה נערה, ללא כל ספק.

נערה בעלת גוף דק וקטן, עיניים כחולות גדולות ונוצצות, שיער פשתן ארוך וזהוב שהתנופף ברוח העזה, חיוך יפהפה, שפתיים אדומות כדם, לחיים מלאות בסומק אדום וטבעי, וזוג גומות חן מתוקות.

לא הבנתי איך אף פעם עוד לא שמתי לב לנערה המהממת הזו.

ראיתי שהיא מצוינת בקווידיץ׳, מעטים האנשים שהיו מצליחים להישאר על מטאטא במזג האוויר הזה.

ואז היא עשתה משהו שהדהים אותי לגמרי:

היא קפצה על המטאטא ונעמדה עליו.

זה תרגיל שקשה מאוד לעשות, על פי כמה וכמה בסערה שכזאת.

אני אף פעם לא הצלחתי, אף על פי שניסיתי. והרבה.

עליתי במהירות על המטאטא, בטשתי בקרקע, והתעופפתי לעברה של הנערה זהובת השיער.

״היי, את!״ צעקתי לעברה כשהייתי לידה.

היא הסתובבה אליי במהירות.

היא פערה את עיניה היפות והסתכלה בפראות מצד לצד, כמחפשת מוצא.

״מ-מה אתה רוצה?!״ שאלה אותי בקול מעט חושש שמכיל בתוכו הרבה זעם אצור.

״שתרדי מהמטאטא! זה מאוד מסוכן לעוף בסערה שכזאת!״ אמרתי לה בתקיפות.

״סליחה!?!?! ממתי אתה אומר לי מה לעשות, בלק!?!!?״ אמרה לי בזעם.

״ס-סליחה?״ שאלתי, מגמגם.

היא התנהגה אליי כמו שלילי אוואנס מתנהגת אל ג׳יימס!

״מה ששמעת. עכשיו תעוף לי מהעיניים!״ אמרה לי בתקיפות והסתובבה, חוזרת לעמידה ועושה סלטות באוויר.

״תרדי!״ אמרתי לה בתקיפות לא פחותה משלה.

״לא.״ ענתה לי והפנתה את גבה אליי בנחישות.

הבנתי שהיא לא מוכנה לשמוע, אז עשיתי מעשה:

תפסתי ביד אחת בידה, ובידי השנייה במטאטא שלה.

משכתי אותה להתיישב מאחוריי, ואת המטאטא שלה המשכתי להחזיק בידי.

היא הייתה קפואה ורעדה מרוב זעם, אז פשוט כרכתי את ידיה סביבי ודאיתי במעגלים למטה.

כשנחתנו הורדתי אותה והנחתי את המטאטא שלה.

היא פתחה את פיה, ואני התכווצתי.

״אתה מטורף!?!?!?!?!!??!״ צרחה עליי במלוא כוח גרונה.

״את יכולת להתרסק! הצלתי אותך! עזרתי לך!״ אמרתי לה בטון מרוגז.

היא שילבה ידיים ונעצה בי מבט.

״אני יכולתי להסתדר טוב מאוד בלי העזרה וההצלה שלך.״ סיננה מבעד לשיניים חשוקות.

״מה שתרצי, אבל אני חושב שלא יכולת.״ אמרתי לה וחייכתי אליה חיוך ממיס.

״אל תחייך אליי!״ כעסה.

הייתי המום. החיוך שלי עבד על כולן, מלבד לילי אוואנס. 

״אולי תאמרי לי את שמך?״ שאלתי אותה.

 היא גילגלה עיניים.

״אני אליס. אליס אולסון. ואני הולכת. ביי.״ אמרה והחלה לצעוד משם.

״רגע!״ קראתי לעברה ותפסתי בידה.

״אל תיגע בי, בלק!״ אמרה לי ומשכה את ידה ממני, רותחת.

״אולי תנסי להתקבל לקבוצת הקווידיץ׳?״ שאלתי אותה בתקווה.

״אני אוותר.״ אמרה לי בארסיות.

״אני מבטיח להפסיק להציק לך!״ אמרתי לה, מתחנן.
״מבטיח?״ שאלה ובחנה את פניי.

״מבטיח!״ אמרתי והנחתי את ידי על חזי.

״בסדר.״ נהמה והלכה.

המשכתי להביט בגבה המתרחק.

חייכתי. 

הפרק הקודם		הפרק הבא