הכתר של תלמי *גמור*

"כן!" מהג'קט שלו, הוא משך את ספר תחות ונפנף בו מולנו "מדהים איזה סוג של ידע יש כאן. לתלמי הראשון היה את הידע איך להפוך את עצמו לאל,

אבל עד שהוא נעשה המלך של אלכסנדריה קסם מצרי היה חלש ודליל.  בהחלט

ללא הייתה לו גישה לחומרים יקרי ערך כמו ספר תחות. עם המותק הזה, אני יכול לעשות הכל,

ועכשיו כשיש לי את הכוח של מצריים התחתונה-" 

"תן לי לנחש" אמרה אנבת' "עכשיו המטרה שלך היא הכתר של מצריים העליונה. אתה תחבר אותם ביחד ותשלוט בעולם".

הוא גיחך. "ילדה חכמה. אבל קודם אני צריך להשמיד את שניכם. שום דבר אישי. פשוט כשעושים קסם תערובת יווני –מצרי, גיליתי שדם חצויים הוא זרז מצוין, עכשיו אם רק לא תזוזו-"

זינקתי קדימה ודקרתי אותו עם החרב שלי.

למרבה הפלא, אנקלוסמוס עברה ישר במעיים שלו.

אני מצליח בזה רק לעיתים רחוקות כל כך אז פשוט עמדתי שם, המום, היד שלי רועדת על הניצב.

"ואוו." סתנה הביט על הדם זורם על החולצה הכחולה שלו "עבודה יפה."

"תודה" ניסיתי לשלוף את אנקלוסמוס, אבל היה נראה שהיא תקועה "אז...אתה יכול למות עכשיו, אם זה לא יותר מידי טרחה בשבילך?".

סתנה חייך בהתנצלות "בקשר לזה...אני מעבר ללמות כרגע." הוא טפח על הלהב "אתה מבין? אני חושש שכל מה שאתה יכול לעשות זה רק לחזק אותי.

הכתר האדום שלו התחיל לזהור.

לשם שינוי, האינסטינקטים שלי הצילו את חיי. למרות הכישוף שסתנה הטיל עליי, איכשהו הצלחתי לקום על הרגליים, לתפוס את אנבת' ולגרור אותה רחוק ככל האפשר מסתנה.

ירדתי לקרקע מתחת לקשת לבנים כששאגה אדירה הרעידה את האדמה. עצים נעקרו. חלונות התנפצו. לבנים נתלשו מהקיר, וכל דבר שנראה באופק דהר לעבר סתנה כאילו הוא המרכז החדש של כוח הכבידה. אפילו הכבלים הקסומים של אנבת' נתלשו ממנה. נדרש לי כל כוחותיי כדי להחזיק אותה ביד אחת בזמן שהיד השנייה מחזיקה בפינה של הבניין.

עננים של פסולת עופפו מסביב לסתנה. עץ, אבן וזכוכית מתאדים כשהם נספגים לגופו של סתנה.

כשכוח המשיכה חזר למצב הנורמלי, הבנתי שהשארתי משהו חשוב מאחור.

"היי!" קמתי , הרגליים שלי רועדות "אכלת את החרב שלי!"

הקול שלי נשמע צווחני – כמו ילד קטן שבדיוק גנבו לו את הכסף לארוחת הצהריים.

העניין הוא, אנקלוסמוס הייתה הרכוש הכי יקר שלי. היה לי אותה הרבה זמן. היא ליוותה אותי בהרבה קרבות.

איבדתי את החרב שלי הרבה פעמים בעבר, אבל היא תמיד הופיע מחדש בצורת עט בכיס שלי. הייתה לי הרגשה שזה לא הולך לקרות הפעם. בהתחשב בעובדה שזה נשאב לגוף של סתנה ביחד עם לבנים, זכוכית שבורה, וכמה מטרים מרובעים של דשא.

סתנה הרים את כפות ידיו "מצטער על זה. אני אלוהי. אני צריך לאכול"

הוא הטה את ראשו למעלה, כאילו הוא מקשיב למשהו בסערה. "פרסי ג'קסון. מעניין. והחברה שלך, אנבת' צ'ייס. לשניכם היו הרפתקאות מעניינות. אתם תהיו מזון מעולה עבורי!"

אנבת'  נאבקה לעמוד על רגליה. "איך אתה יודע את השמות שלנו?"

"אה, אתה יכול ללמוד הרבה על מישהו מאכילת רכושו האישי."

סתנה טפח על הבטן שלו. "עכשיו, אם לא אכפת לכם, אני צריך להשמיד את שניכם. לא לדאוג, המהות שלכם תחיה כאן לנצח כאן לידי... אה, בלבלב, אני חושב."

החלקתי את היד שלי לתוך ידה של אנבת'.

אחרי כל מה שעברנו- לא יכולתי לתת לחיינו להסתיים ככה, על ידי אלביס מטורף עם כובע מוזר.

שקלתי את האפשרויות שלי- התקפה ישירה או נסיגה אסטרטגית. רציתי להכניס לסתנה אגרוף בעיניי המסקרה שלו, אבל אם אני אצליח להביא את אנבת' לחוף נוכל לקפוץ לנמל. בהיותי הבן של פוסידון, ידי תהיה על העליונה. נוכל להתארגן, אולי לחזור עם כמה עשרות חברים חצי אלוהים ועם כמה תותחים כבדים.

לפני שיכולתי להחליט, משהו רנדומלי לחלוטין שינה את המצב.

גמל בגודל מלא נפל מהשמים ומעך את סתנה לפיתה.

"סיידי!" אנבת' קראה.

לחלקיק שניה חשבתי שהיא קוראת לגמל סיידי, ואז הבנתי שהיא מסתכלת למעלה, איפה ששני בזים הסתחררו מעל החצר.

הגמל שאג והפליץ, מה שגרם לי להעריך אותו עוד יותר.

למרבה הצער לא היה לנו זמן להיות חברים. העיניים של הגמל התרחבו, הוא השמיע קול של בהלה ונעלם בתוך החול.

סתנה עלה מערימת האבק. הכתר שלו היה מוטה. הז'קט השחור שלו היה מכוסה פלומת גמל, אבל הוא נראה ללא פגע.

"זה היה גס רוח." הוא העיף מבט בשני הבזים שכעת צללו לעברו. "אין לי זמן לשטויות האלה."

בדיוק כששני הבזים עמדו לקרוע את הפרצוף שלו, סתנה נעלם במערבולת של גשם.

הבזים נחתו והפכו לשני בני נוער. מימין עמד החבר שלי קרטר קיין, נראה שנוח לו בפיג'מת הלחימה שלו העשויה פשתן בצבע בז', עם שרביט שנהב מעוקל ביד אחת וחרב בצורת סהר ביד השנייה. משמאל עמדה נערה בלונדינית צעירה במקצת, שהנחתי שהיא אחותו, סיידי. הייתה לה פיג'מת פשתן שחורה, פסים כתומים בשיער, מטה מעץ לבן ומגפיים צבאיות מוכתמות בבוץ.

מבחינה פיזית, לא היה שום דמיון בין השניים. גוון העור שלך קרטר היה נחושתי, השיער שלו היה שחור ומתולתל והפנים שלו עטו הבעה רצינית. לעומת זאת, סיידי הייתה בהירה עם עיניים כחולות וחיוך עקום מלא שובבות שמיד הבנתי שהיא יכלה בקלות מאוד להיות בת הרמס במחנה החצויים.

מצד שני, יש לי קיקלופ ושני בני ים בתור אחים, לא עמדתי להגיב על חוסר הדמיון בין בני משפחת קיין.

אנבת' נאנחה בהקלה "אני כל כך שמחה לראות אותך."

היא חיבקה את סיידי חיבוק גדול.

קרטר ואני הסתכלנו אחד על השני.

"היי, אחי." אמרתי "אני לא מתכוון לחבק אותך."

"זה בסדר" אמר קרטר "מצטער שאיחרנו, הסערה בלבלה את הקסם המאתר שלנו."

הנהנתי כאילו היה לי מושג מה זה קסם מאתר "אז החבר הזה שלכם, סתנה… הוא סוג של לכלוך שצריך לנגב."

סיידי נחרה "אתה אפילו לא יודע חצי. הוא נתן לכם מונולוג מועיל של נבלים? חשף את התוכניות המרושעות שלו, אמר לאן הוא הולך, דברים כאלה?"

"טוב, הוא השתמש במגילה, הספר של תחות," אמרתי "הוא זימן אלילת קוברה מרושעת, טרף את המהות שלה ולקח את הכובע האדום שלה."

"אוי לא," אמרה סיידי "הכתר של מצריים העליונה יהיה הבא."

קרטר הנהן "ואם הוא יצליח לחבר את שני הכתרים ביחד-"

"הוא יהפוך לבן אלמוות," ניחשה אנבת' "אל חדש לגמרי. ואז הוא יתחיל לשאוב את כל הקסם היווני והמצרי בעולם."

הפרק הקודם		הפרק הבא