המטה של סראפיס

הנה החלק השני וכפי שציינתי תרגמתי ממש ממזמן ופשוט יש לי המון דברים על הראש,ואני לא רוצה שום התחבויות לסיום אז אעשה עכשיו.

אולי מחר יצא הפאנפיק "חצויים וחרטומים" ושוב אני עושה את התרגום שלי.

דרך אגב הפרולוג של חצויים וחרטומים,כפי שהזכרתי יהיה לא הקדמה,אלא מה שיקרה יותר מאוחר(יותר מתח ואקשן) וזה יהיה רק חלק מהתרגום,המשך יבוא שוב בפרקים יותר מאוחרים.

===========================================================================

"הנה.” אנבת' נתנה לה את חתיכת האמברוסיה. “זה אוכל של חצויים. זה אולי ישחזר את כוחך.”

"אולי, אה?”

"אם אני יכולה לשתות את שיקוי הריפוי שלך, את אמורה להיות מסוגלת לאכול אמברוסיה.”

"אז, לחיים.” סיידי נגסה. הצבע חזר ללחייה. עיניה אורו. “יש לזה טעם של הלחמניות של סבתא שלי.”

אנבת' חייכה. “לאמברוסיה יש תמיד טעם של המאכל האהוב עלינו.”

"חבל.” סיידי נגסה עוד נגיסה ובלעה. “הלחמניות של סבתא שלי תמיד שרופות וזה די מגעיל. אה – הנה מגיע ידידינו.”

סראפיס בעט בכבאית שעמדה בדרכו ומלמל לעבר פסי הרכבת. לא נראה שהוא זיהה את סיידי ואנבת' אבל עדיין, אנבת' ניחשה שהוא יכול לחוש אותם. הוא סרק את האופק, הבעתו מלאה זעם רצחני.

"מתחילים.” אנבת' חבשה את הכובע הבייסבול שלה.

עיניה של סיידי התרחבו. “כל הכבוד. את ממש בלתי נראית. את גם לא תתחילי לירות ניצוצות, נכון?”

"למה שאני אעשה את זה?”

"אה … אחי פעם הטיל כישוף שהפך אותנו לבלתי נראים. לא הסתדר כל כך טוב. בכל מקרה, בהצלחה.”

"גם לך.”

אנבת' רצה לצד אחד וסיידי נופפה בידיה וקראה, “אוי, סראפיס!”

"מוות!” שאג האל.

הוא שעט קדימה, רגליו הגדולות יוצרות מכתשים באספלט.

כפי שהן תכננו, סיידי פנתה לכיוון החוף. אנבת' כרעה מאחורי מכונית נטושה וחיכתה שסראפיס יעבור. בלתי ניראת או לא היא לא רצתה לקחת שום סיכונים.

"בחייך!” התגרתה סיידי באל. “זה הכי מהר שלך, אידיוט כפרי מגודל.”

האל הזועם עבר על פני אנבת' “ראר!”

היא רצה אחרי סראפיס, שהדביק את סיידי בקצה של החוף.

האל הניף את המטה הזוהר שלו, שלושת הראשים גיהקו גיהוק של קיטור. “מילים אחרונות, חרטומה?”

"בשבילך? כן!” סיידי סחררה את ידיה בתנועה שיכלה להיות קסם – או קונג פו.

"אן … פונתה פטהן אלגה!” היא פיזמה את המילים שאנבת' לימדה אותה. “מדאנה אדי תיאה!”

אנבת' התכווצה. ההגיה של סיידי הייתה די גרועה. היא אמרה את השורה הראשונה די נכון, פחות או יותר: שיר של זעם, הו אל. השורה השנייה הייתה אמורה להיות: בים,סבל רב תיסבול. במקום זה סיידי אמרה משהו כמו: בים, סבל רב מוס!

למרבה המזל, הצליל של יוונית עתיקה היה מספיק כדי לזעזעה את סראפיס. האל התלבט, מטה שלושת הראשים שלו נשאר מונף באוויר. “מה את - “

"איזיס, שמעי לי!” המשיכה סיידי. “אתנה לעזרתי!” היא הרעידה כמה משפטים – כמה ביוונית וכמה במצרית עתיקה.

בנתיים אנבת' התגנבה מאחורי האל, עיניה על הפגיון שעדיין היה נעוץ בשריון של היצור. אם סראפיס רק ינמיך קצת את המטה …

"אתה גמור.” קרנה סיידי בניצחון. “הנה. גירוס, ספנקופיתה, פרסטו!” היא קראה. “אלפא, בטא, גמא!”

סראפיס בהה בה בתמיה ברורה. הקעקועים האדומים על עורו עומעמו. כמה מהסמלים הפכו לסימני שאלה ולפרצופים עצובים. אנבת' התקרבה בזחילה … היא הייתה עכשיו במרחק של עשרים מטר ממנו.

"גמור?” שאל סראפיס. “על מה לכל הרוחות את מדברת, ילדה? אני עומד להשמיד אותך.”

"אם תעשה את זה,” הזהירה סיידי, “אתה תפעיל את קשר המוות שישלח אותך לשכחה ואין!”

"קשר המוות? אין דבר כזה!” סראפיס הנמיך את המטה. עכשיו שלושת הראשים היו בגובה העיניים של אנבת'.

ליבה הלם. היא צריכה ללכת עשרים מטר. ואחר כך היא תוכל להגיע לפגיון. תהיה לה רק הזדמנות אחת למשוך את הפגיון החוצה.

נראה שהראשים שמים לב אליה. הם נהמו, והתיזו קיטור לכיוונים אקראיים. זאב, אריה וכלב – עבר, הווה ועתיד.

כדי ליצור נזק מקסימלי, היא ידעה באיזה ראש היא צריכה לפגוע.

אבל למה העתיד חייב להיות כלב? לברדור שחור שהיה פחות מאיים מהראשים האחרים. בעיני הזהב הגדולות שלו, הוא הזכיר לאנבת' יותר מידי חיות מחמד שהכירה.

זה לא חיה אמיתית, היא אמרה לעצמה. זה חלק ממטה קסום.

אבל, כשהייתה כבר במרחק פגיעה, זרועותיה נהיו כבדות. היא לא יכלה להסתכל על הכלב בלי להרגיש אשמה.

העתיד הוא דבר טוב, נראה כאילו הכלב אומר. זה מטושטש ומסטורי!

אם אנבת' תפגע בראש הלברדור, מה אם היא בעצם תהרוג את העתיד שלה – התכניות שלה במכללה, התכניות שלה עם פרסי …

סיידי עדיין דיברה. הטון שלה נהיה עצוב.

"אמא שלי, רובי קיין,” אמרה סיידי לסראפיס, “היא נתנה את חייה כדי לאטום את הכלא של אפופיס בדואת. אפופיס – עם לא אכפת לך, הוא חי הרבה יותר ממך והוא פי אלף יותר חזק ממך. אז עם אתה חושב שאני פשוט הולכת לתת לאל ממדרגה שנייה להשתלט על העולם, תחשוב שוב!”

הכאס בקולה לא היה רק בילוף, ופתאום שמחה אנבת' שהיא נתנה לסיידי את העבודה של הסחת הדעת של סראפיס. החרטומה הייתה מפחידה בצורה מפתיעה כשרצתה.

סראפיס העביר את משקלו בעצבנות. “אני אשמיד אותך!”

"בהצלחה.” אמרה סיידי. “ אני כלאתי אותך עם כשפים יוונים ומצרים רבי עוצמה שיעיפו את האטומים שלך לכוכבים!”

"את משקרת!” צעק סראפיס. “אני לא מרגיש בשום כישוף שהותל עלי. אפילו לזה שהחזיר אותי אין שום קסם כזה.”

אנבת' הייתה פנים אל פנים עם הכלב השחור. הפגיון היה מעליה, אבל כל מולקולה בגופה התקוממה כנגד הרעיון של להרוג חיה … הריגת העתיד.

בנתיים, סיידי הצליחה לפלוט צחוק אמיץ. “מי זימן אותך? אתה מתכוון החרטום הזקן סתנה?”

אנבת' לא הכירה את השם, אבל סראפיס כנראה הכיר. האוויר סביבו היטשטש מרוב חום. האריה נהם. הזאב חשף שיניים.

"אה, כן," המשיכה סיידי. אני מכירה היטב את סתנה אני מניחה שהוא לא אמר לך מי הוא. הוא בחיים רק בגלל שאני חסתי על חייו. אתה חושב שהוא חרטום רב עוצמה? נסה אותי. תעשה את זה עכשיו!”

אנבת' זעה. פתאום היא הבינה שסיידי מדברת אליה, לא אל האל. אבל הבלוף כבר איבד את כוחו. לא היה לה זמן.

"נסיון נחמד, חרטומה.” אמר סראפיס בלעג.

בעודו מרים את המטה בשביל לפגוע, אנבת' קפצה. ידה ניסגרה סביב ניצב הפיגיון, והיא משכה אותו החוצה.

"מה?!” קרא סראפיס.

אנבת' שיגרה יבבה גרונית והפגיון שלה צלל לתוך צווארו של הכלב.

היא ציפתה שהיה פיצוץ.

במקום זאת, הפגיון נשאב לתוך צווארו של הכלב כמו מהדק נייר שנשאב על ידי שואב אבק, אנבת' בקושי הספיקה להרפות.

היא התגלגלה חופשיה, הכלב ילל, מתכווץ וקמל עד שקרס לתוך השיריון של היצור. סראפיס שאג. הוא ניסה להרפות מהמטה אבל המטה נדבק לידו.

"מה עשית?” הוא קרא בבהלה.

"לוקחת את העתיד שלך,” אמרה אנבת'. “בלעדיו, אתה כלום.”

המטה התפוצץ. גל של חום היה כל כך חזק עד שאנבת' הרגישה שהשערות על זרועותיה מתחילות להישרף. היא זחלה לאחור לתוך החול. ראשי הזאב והאריה נשאבו לתוך כדור של אש שנוצר על ידו של האל.

סראפיס ניסה לנער אותו מעליו. אבל זה גרם לכרור האש לזהור באור יותר בהיר. אצבעותיו התעקלו כלפי פנים. ידו ניצרבה. כל היד שלו התכווצה והחלה להתאדות, כל גופו החל להישאב לתוך החום הלוהט.

"אני לא יכול למ!” צותעק סראפיס. “אני פסגה בעולם המשולב שלכן! בלי ההדרכה שלי, את לעולם לא תשיגי את הכתר! אתם כולכם תושמדו! את חייבת - “

כדור האש התלקח ושאב אותו תוך מערבולת בוערת. ואז כדור האש הלוהט נעלם בהבזק כאילו לא היה קיים מעולם.

"אוח,” אמרה סיידי.

הן ישבו על החוף בשקיעה, צופות בגאות ומאזינות ליללות של הניידות מאחוריהן.

תושבי רוקוואי ביץ' המיסכנים. בהתחלה הוריקן. ואז תאונת רכבת תחתית, ואז קריסת בניין דירות בגלל אל משתולל. וכל זה ביום אחד. קהילות מסוימות אף פעם לא מקבלות מנוחה.

אנבת' לגמה מ'הריבנה' שלה – משקה בריטי שסיידי זימנה מ'שטח האיחסון האישי' שלה בדואת.

"אל תדאגי,” הבטיחה לה סיידי. “גיוס חטיפים זה לא קסם קשה.”

אנבת' הייתה כל כך צמאה עד שה'ריבנה' הייתה יותר טעימה מנקטר.

נראה היה שסיידי מחלימה. האמבורסיה עשתה את שלה. עכשיו, לא נראה שהיא הייתה על סף מוות, יותר כאילו הריצו אותה לצד עדר חמורים.

הגלים ליחכו את רגליה של אנבת', עוזרים לה להירגע, אבל היא עדיין חשה אי שקט מהמפגש עם סראפיס – גופה זמזם, כאילו כל העצמות בגופה הפכו לג'לי.

"את הזכרת שם,” נזכרה אנבת'. “סתנה?”

סיידי עיקמה את אפה. “סיפור ארוך. חרטום מרושע, חזר מהמתים.”

"אני שונאת כשאנשים רעים חוזרים מהמתים. את אמרת … שאת אפשרת לו לצאת לחופשי?”

"ובכן, אחי ואני היינו צריכים את עזרתו. בזמנו, לא היו לנו הרבה ברירות. בכל מקרה, סתנה ברח עם ספר תחות, אוסף הלחשים הכי מסוכנים שקימיים בעולם.”

"וסתנה השתמש בספר כדי להעיר את סראפיס.”

“זה בהחלט מתקבל על הדעת.” סיידי משכה בכתפיה. "הוא מנסה לשלב קסם מצרי עם קסם יווני. זוכרת את מפלצת התנין שתקפה את אחי ואת החבר שלך?, בן סובק – אני לא אופתע עם זה היה אחד מהניסויים של סתנה.”

אחרי היום הדבר היחיד שאנבת' רצתה לעשות זה לחבוש את כובע הבייסבול שלה ולהתחפר באיזה חור ולישון לנצח. היא הצילה את העולם מספיק פעמים בעבר. היא לא רצתה לחשוב על עוד איום פוטנציאלי. ובכל זאת היא לא יכלה להתעלם ממנו. היא מיששה את שולי המצחייה של כובע הבייסבול שלה וחשבה למה אמא שלה נתנה לה אותו בחזרה היום – כשהקסם שלו חזר.

נראה כאילו אתנה שולחת הודעה: תמיד יהיו עוד איומים חזקים מכדי להתמודד איתם חזיתית. את לא סיימת עם התגנבויות. עליך כאן לנהוג בזהירות.

"סתנה רוצה להיות אל.” אמרה אנבת'.

הרוח והמים נהיו פתאום קרים. הן כבר לא היה ריח ים טרי, היה ריח יותר של חורבות בוערות.

"אל … " סיידי נרעדה. “הברנש זקן הזה עם אזור חלציים ושיער אלביס. איזו מחשבה נוראית.”

אנבת' ניסתה לדמיין איך הבחור נראה לפי התיאור של סיידי אבל לבסוף החליטה שהיא לא רוצה.

"עם המטרה של סתנה זה להיות בן אלמוות,” אמרה אנבת', “להעיר את סראפיס לא יהיה הטריק האחרון שלו.”

"לא, הוא רק משחק איתנו עכשיו. בן סובק … סראפיס. סיידי צחקה ביובש. “אני מוכנה להתערב איתך שסתנה תיכנן את שתי ההתקפות כדי לראות מה יקרה, איך חצויים וחרטומים יפעלו כשהם יפגשו. הוא בוחן את הקסם החדש שלו, ואת המיומנות שלנו, לפני שהוא יעשה את המטרה האמיתית שלו עם הכוח הזה.”

"אולי הוא לא יצליח,” אמרה אנבת' בתקווה. “אף אחד לא יכול להפוך את עצמו לאל רק על ידי כישוף.”

המבט של סיידי לא היה מרגיע. “אני מקווה שאת צודקת. אל ששולט גם בקסם יווני וגם בקסם מצרי, יוכל לשלוט בשני העולמות … אני אפילו לא יכולה לדמיין מה עוד יוכל לקרות.”

הבטן של אנבת' התעוותה כאילו היא לומדת תרגיל חדש ביוגה. בכל קרב, תכנון אסטרטגיה טובה היה חשוב יותר מכוח טהור. אם סתנה הזה תיכנן את הקרב של פרסי וקרטר עם התנין ההוא, ואם הוא העלה את סראפיס בשביל הקרב הזה עם סיידי ואנבת' והוא יכל לשלוט בו … מה שהוא יתכנן יהיה קשה לעצירה.

היא חפרה עם הבוהן בחול. “סראפיס אמר משהו לפני שנעלם – אתם לעולם לא תוכלו להשיג את הכתר. חשבתי שזה כמו מטאפורה. אבל אז ניזכרתי במה שהוא אמר על המלך תלמי, המלך שניסה להיות אל - “

"כתר האלמוות,” ניזכרה סיידי. “אולי זה פסצ'נת?”

אנבת' קימטה את מיצחה. “אני לא מכירה את המילה הזאת, שנט?

סיידי אייתה את המילה. “כתר מצרי. נראה קצת כמו חייל באולינג. לא הצהרה אופנתית נחמדה במיוחד, אבל הוא נתן לפרעה כוח אלוהי. אם סתנה מנסה לשחזר את הקסם האלוהי של המלך הזקן, אני מוכנה להתערב איתך על חמישה פאונד ו10 קילו של הלחמניות השרופות של סבתא שלי שהוא מנסה למצוא את הכתר של תלמי.”

אנבת' החליטה לא לקחת הימור על זה. “אנחנו צריכות לעצור אותו.”

"אני אחזור לבית בברוקלין.” אמרה סידי ולגמה מה'ריבנה' שלה. "אחרי שאחטיף לאחי על זה שהוא לא סיפר לי עליכם, החצויים, אני אתן לחוקרים שלנו קצת עבודה ונראה מה אנחנו יכולים ללמוד על תלמי. אולי הכתר שלו נמצא באיזה מוזיאון.” סיידי שרבבה את שפתיה. “למרות שאני שונאת מוזיאונים.”

אנבת' הוליכה את אצבעה על החול. בלי באמת לשים לב היא ציירה את ההירוגליף של איזיס: תית.

"אני אעשה מחקר, גם. החברים שלי מבית הקטה בטח יודעים קצת על הקסם של תלמי. אולי אני אפילו אוכל לקבל עצה מאמא שלי.”

המחשבה על אימה גרם לה אי נוחות.

היום, סראפיס היה על סף להרוג את סיידי ואת אנבת'. הוא איים להשתמש בהן כשערים כדי למשוך את אתנה ואיזיס אל מותן.

העיניים של סיידי סערו כאילו עברו בראשה אותם מחשבות שעברו בראשה של אנבת'. "אנחנו לא יכולות לתת לסתנה להמשיך להתנסות. הוא יקרע את העולמות שלנו לגזרים. אנחנו חייבות למצוא את הכתר הזה, או - “

היא העיפה מבט אל השמיים והיא השתתקה. ,אה,ההסעה שלי הגיע.”

אנבת' פנתה לשנייה חשבה שארגו 2 יורדת מהשמיים, אבל אז היא הבחינה שזה סוג ספינה אחר – סירת קנים מצרית קטנה עם עיניים מצוירות על החרטום, על התורן מתנופף מפרש אחד ועליו מתנוסס הסמל תית.

הסירה נחתה ברכות על המים.

סיידי קמה וניערה את מכנסיה. “אני יכולה לתת לך טרמפ הביתה?”

אנבת' ניסתה לדמיין את עצמה שטה למפרץ של מחנה החצויים בסירה הזאת. “אממ, זה בסדר. אני יכולה לעשות את הדרך חזרה בעצמי.”

"איך שאת רוצה.” סיידי העמיסה את תרמילה על גבה ואז עזרה לאנבת' לקום. “את אמרת שאחי צייר הירוגליף על היד של החבר שלך? הכל טוב ויפה, אבל אני מעדיפה לשמור איתך על קשר ישירות.”

אנבת' גיחכה. “את צודקת. אי אפשר לסמוך על בנים.”

הן החליפו מספרי טלפון סלולרי.

"תתקשרי רק עם זה דחוף,” אנבת' הזהירה. “פעילות הסלולר מושכת מפלצות.”

סיידי נראתה מופתעת. “באמת? אף פעם לא שמתי לב. אני מניחה שאני לא יכולה לשלוח לך תמונות פנים,סלפי– מצחיקים באינסטגרם.”

"כנראה שלא.”

"ובכן, עד הפעם הבאה.” סיידי חיבקה את אנבת'.

אנבת' הייתה קצת בהלם לקבל חיבוק מבחורה שרק פגשה – נערה יכלה לראות את אנבת' כאויבת. אבל המחווה גרמה לה להרגיש טוב. במצבים של חיים ומוות, אנבת' למדה, שאפשר להתיידד די מהר.

היא טפחה על כתפה של סיידי. “שמרי על עצמך.”

"כמעט בלתי אפשרי.” סיידי טיפסה על הסירה, וזו דחפה את עצמה לים. ערפל הופיע משום מקום. והתעבה סביב הסירה. כאשר הערפל התפזר, הסירה וסיידי קיין נעלמו.

אנבת' בהתה באוקיינוס הריק. היא חשבה על הערפול והדואת וכיצד הם מחוברים.

בעיקר היא חשבה על המטה של סראפיס, וזעקת הכלב השחור כשהיא נעצה בו את הפגיון שלה.

"זה לא היה העתיד שלי שהרסתי,” הבטיחה לעצמה. “אני יוצרת את העתיד שלי.”

אבל אי שם יש חרטום בשם סתנה שעושה את הניסויים שלו. ומישהו צריך לעצור אותו, היא צריכה לתכננן איך.

היא הסתובבה ויצאה למסע הארוך של חיפוש הדרך חזרה למחנה החצויים ברחבי החוף המזרחי.

לא הסוף

הפרק הקודם