קצר , קולע , ונחמד .

*רק רציתי להגיד-לא אני כתבתי את הפיק הזה!אני  מפרסמת אותו בשביל הכותבת-[היא גם חברה באתר]hoooooo!!ביי:)*

אמנדה הרימה גבה חומה ומפקפקת .
" את בטוחה שלא קרה כלום ? " אמרה בחשדנות .
הנהנתי נמרצות , מחייכת בנחמדות יתר .
אבל זאת אמנדה – ולא היה טעם .
אמנדה הכירה אותי כל כך טוב , וידעה עליי כל דבר .
אף פעם לא היה לי סוד ששמרתי מאמנדה . זאת אומרת , חוץ מהסוד הזה .
ברגע שאמנדה תדע שיש לי משהו , ולו הקטן ביותר לג'יימס – היא כבר תדע מה לעשות בשביל לקדם את העניינים ביני לבינו .
ולא רציתי את זה . רציתי שזה יבוא ממני , רציתי שיהיה לי האומץ .
אבל לא היה לי .
לקחתי את כוס המים שלי מהשידה , לוגמת ממנה באיטיות .
" זה בגלל הג'יימס הזה ? " שאלה בביטחון .
סילון מים פגע באמנדה .
כן , ירקתי את המים מרוב הפתעה .
לעזאזל , לא הייתי צריכה להיות מופתעת .
היא ידעה . היא ידעה במשך כל הזמן הזה , כשאני חשבתי שאני מביטה בו באלגנטיות . בטח לא בדרך שבה אפשר לשים לב לזה .

אמנדה מצמצה בהפתעה .
" מה עובר עלייך ליל ? הוא ממש משגע אותך .. "
היא ניגשה למקלחת , ולקחה את המגבת הירוקה שלה .
" פשוט .. לא חשבתי שאת יודעת " מלמלתי בביישנות .
אמנדה צחקקה .
" בחייך ליל . את טיפשית . זה בסדר , רואים שאכפת לך ממנו " אמרה בפיזור נפש .
זה הרתיח אותי .
" לא כל כך אכפת לי ממנו . " אמרתי .
אמנדה ניגשה למראה וסידרה את שיערה החום והחלק .
ואז היא הסתובבה אליי , ועיניה נצצו .
אוי לא .
" אז אני מניחה ש.. טוב , לא משנה . בכל מקרה את לא מעיזה " .
אוף . ידעתי שזה יקרה .
לעובדה שאמנדה מכירה אותי טוב כל כך – יש יתרונות , ויש חסרונות .
אחד החסרונות היה , שהיא מודעת לזה שברגע שאומרים לי : ' את לא מעיזה ' .. אני מעיזה .
ועוד איך אני מעיזה .
" סליחה ? " גיחכתי בעצבנות .
אמנדה הנהנה בחיוך זדוני .
" מה זה ? אני מעיזה לעשות את זה . את יודעת שאני מעיזה . "
" סתם .. פשוט חשבתי – אם לא אכפת לך ממנו , למה שלא תוכיחי את זה ? "
ידעתי שאני מכניסה את עצמי למשהו שלא מומלץ להיכנס אליו .
" אני יעשה את זה . " אמרתי בביטחון .
אמנדה חייכה את חיוך הניצחון המוכר .
" את מעיזה להתגנב לחדר של ג'יימס , ולגנוב את הבוקסר שלו ? "

לא הייתי צריכה להנהן .

------------------------------------------------------------------------------------

קיללתי את אמנדה בשפתיים רוטטות .
להיכנס למגורי הבנים ? זה לא קל .

הייתי צריכה לעקוף כל כך הרבה בנים , שלא לדבר על העובדה שדמבלדור עבר שם .
ואז , עד שהצלחתי לאתר את החדר , נזכרתי בעובדה מחרידה .
אינני יודעת אם ג'יימס ושלושת שותפיו בחדר .
ג'יימס , רמוס , סיריוס ופיטר – הקונדסאים .
ובעוד אני חושבת מחשבות מטרידות אלו , שמעתי צעדים .
הבטתי ימינה , וראיתי אותו .
סוורוס סנייפ , מופיע מקצה המסדרון .
לפני שהוא יכול היה להבחין בי , נכנסתי לחדר .

לא יכולתי לבזבז זמן .
ניגשתי אל המגירות בזריזות .
לא יכולתי להרשות שייראו אותי כאן . אני מדריכה ראשית , זה יכול רק לסבך אותי .
ג'יימס בטוח ילשין עליי אם ייראה אותי כאן . הרי גם הוא מדריך ראשי .
ועוד יהיר כזה .. מה לעזאזל אני מוצאת בו ?
ואם מישהו אחר יימצא אותי כאן .. כולם יישמעו על זה .
ג'ניפר תעשה לי את המוות .. זה ידוע שהולך משהו בינה לבין פוטר .
הכל הסתבך בראשי כשפתחתי במרץ את המגירות .
התכופפתי מתחת לאחת המגירות , מתפללת בליבי שאמצא כבר את הבוקסר המקולל .
" ליליאן אוונס . לא פחות ולא יותר . "
נבהלתי כל כך , עד שראשי נדפק בתחתית המגירה שמעליי .
נפלתי לרצפה , מנסה להיזכר מה אני עושה פה בכלל .
כשהרמתי את ראשי , ראיתי אותו .
איפה הוא היה כל הזמן ?
המגבת שהייתה כרוכה סביב פלג גופו התחתון הייתה אמורה לתת לי תשובה , אבל הייתי מרוכזת יותר מידי בפלג גופו העליון .

ג'יימס פוטר בכבודו ובעצמו .

^

[הערת הכותבת]
תודה רבה ל valle שפרסמה בשמי את הפרק הראשון !
סימני הפיסוק מסודרים בכוונה בצורה הזו , ככה אני אוהבת את זה :)
אשמח לקבל תגובוווות ^

הפרק הקודם		הפרק הבא