הקוסמים שורדים(?) בקפסולות

אז הפרק הזה מוקדש לכוס קפה שלי שבגללה חשבתי שדראקו היה כועס לראות אותה ואז החלטתי לעצבן את דראקו אז שמתי את הכיתוב עליה על החולצה של זכריה סמית

אז תודה לך כוס קפה

עדי

נ.מ.הארי

אז אחרי כל הסערה של אתמול, לא בער לי לצאת ולראות את חבורת האפסים שוב.

אבל לא היה לי בררה, הבטן דרשה את שלה .

יצאתי לחדר הגדול, על השולחן היה ארוחת בוקר בסגנון הוגוורטס.

אנחנו רק 6 אנשים שרובם יסתפקו בחתיכה קטנה(לא אני, אבל משום מה לא נראה לי שהשאר הם מסוג האלו שאוכלים הרבה)

לונה לבשה שוב שמלה צהובה שנראתה מחריד. היא לא לבשה גרביים או נעליים (אנחנו באוהל! שתקח את זה בחשבון)  סמית לבש טישרט לבן עם כיתוב:

"I don't need google my dad knows everything" וג'ינס כחול

הוא כנראה רצה לעצבן את מאלפוי (משימה הוצחלה! בראבו!)

לבנדר לבשה חולצה עם פרפרים ומכנסים לבנים.

צ'ו לבשה את התלבושת של ריבנקלו (ווצ הר פרובלם?)

ומאלפוי לבש חולצה שחורה וג'ינס שחור שנראה ממש טוב עם השיער הבלונדיני שלו.

התיישבתי ליד השולחן העגול. לכך לי כמה שניות עד שהחלטתי היכן לשבת, כי אם הייתי יושב ליד לונה(הבן אדם הכי סביר פה-אחרי כמובן) הייתי צריך לשבת גם ליד סמית או צ'ו. שתי אפשרויות שלא התלהבתי מהם. אבל חשבתי שלשבת  ליד סמית ולונה זה עדיף(מי היה מאמין שהייתי מגיע לשלב שסמית זה האפשרות הטובה?)

אבל אז הייתי צריך לשבת מול מאלפוי. נופ. התיישבתי בסוף ליד סמית ולבנדר בראון והתחלתי לאכול.

"הנוף ממש יפה" אמרה לונה. הרמתי את הראש מהאוכל ראיתי שגם השאר. הורדתי מבט במהירות.(כולם אכלו, מסתבר שכשאין עם מי לדבר-אוכלים)

"מעניין אם שמו פה קסם נגד המוגלים כמו ששמו בהוגוורטס" אמרה לונה בחולמניות.

"כנראה"  עניתי בקצרה.

"הארי, אני יכולה להלוות את הינשוף שלך? אבא ביקש שאני אשלח לו מכתבים" שאלה אותי לונה.

"סבבה" עניתי. האמת שג'יני ביקשה ממני  לשלוח לה מכתבים, אבל עכשיו יש לי תרוץ למה לא. הרגשתי קצת מרושע, "תמיד יש מייל" ניסיתי להרגיע את רגשות האשמה שלי.

"אי אפשר" אמרה להפתעתנו צ'ו.

"מה אי אפשר?" שאלתי בחוסר סבלנות.

"אי אפשר להעביר מכתבים, לא רוצים שאולי יכניסו לפה קורונה" הסבירה צ'ו בלחש.

מאלפוי קפץ ממקומו, "אבא שלי ידע מזה! מה זה אומר שאי אפשר להעביר דברים?"

חשבתי לעצמי שזה בדיוק מה שדאדלי היה מגיב. כלומר, במראה אי אפשר להשוות בין השנים

דאדלי שמן ובריון, דראקו גבוה וחת- לא משנה.

"יודע מה זה מייל? ווצאפ? רוצהשנעשה לך שיעור טכנלוגיה?" ציחקק סמית.

"אני לא צריך עזרה מבוצדם כמוך" מלמל דראקו

סמית הרים שרביט באיום.

"וזה סימן לסיום ארוחת בוקר. יום לימודים טוב לכולם" קפצה לבנדר ויצאה מהמטבח.

קמתי ונכנסתי לחדר שלי (הרמיוני היית סוערת וגודשת על שאנחנו משאירים  לכלוך לגמדוני-בית. אבל אני לא הרמיוני. ואני מנצל את זה שהיא לא פה.)

התיישבתי מול השולחן ופתחתי את המחשב שהוגוורטס העניק לנו. תודה רבה.

נכנסתי לשיעורים והזמן לא חלף במהירות.

אבל כמו כל דבר רע, זה נגמר.

נ.מ. לונוש

נכנסתי בשמחה לסלואוכמטבח וחיפשתי  משהו לאכול.

הייתי רעבה וגם לא אכלתי המון בארוחת הבוקר כשניסיתי לגרום לכולם לדבר.

הם בטח גם רעבים הרהרתי לעצמי וחיפשתי משהו בחדר.

הדבר היחיד שמצאתי היה תפוחים ירוקים.

"חבל שאין אדומים" אמרתי והתחלתי לחתוך אותם לפיסות קטנות.

סידרתי את התפוחים על שש צלחות, אחד השארתי בסלואוכמטבח ולקחתי את השאר בזהירות לחדרי האחרים.

תחילה הבאתי לזכריה סמית, הוא היה עסוק במשהו על המחשב ולא אמר כלום כשהנחתי את התפוחים

אחר כך נכנסתי לחדר של לבנדר בראון, היא הייתה באמצע להסתכל בחלמניות על תמונה של רון וויזלי. כשנכנסתי, היא אפילו לא ניסתה להסתיר את זה ואמרה:

"לונה, הצבע הצהוב הזה לא נראה טוב אליך"

"אני יודעת, אבל ככה אבא אמר ללבוש, ובכלל אין לי בגדים בצבעים אחרים"

"חבל, הצבע הזה לא נראה טוב אליך"

יצאתי מהחדר בעליזות. "אני עושה את הדבר הנכון" אמרתי לעצמי.

הבאתי את התפוחים הירוקים להארי, הוא היה באמצע לעשות וודיו עם החברים שלו: רון ויזליו הרמיוני גרינגר "הי לונה" הארי פוטר רון ויזלי והרמיוני גרינגר אמרו.

"הי. זה כבר פעם שניה שאני רואה אותך היום רון" אמרתי לרון ויזלי.

"באמת?" שאל רון.

נזכרתי בזה שהרמיוני גרינגר, החברה של רון, יושבת לידו. אז שתקתי ויצאתי מהחדר.

"אז פה יש חגיגה ואפ'חד לא לומד" שמעתי את הרמיוני מספרת בקול עצבני.

צ'ו ישבה על המיתה שלה ובכתה.

לא רציתי להתערב, הנחתי את התפוחים על הרצפה ויצאתי.

עכשיו דראקו מאלפוי

"לונה את יכולה לעשות את זה! אמרתי לעצמי.

"לעשות מה?" שמעתי קול מאחורי. הסתובבתי, זה היה דראקו מאלפוי.

"להביא לך את זה" אמרתי והבאתי לו את התפוחים.

דראקו מאלפוי היסס לרגע ואז אמר: "תקשיבי לאבגוד...את יכולה אולי...."

"לעזור לך עם הטלפון?" שאלתי.

"כן...אני לא יכול לבקש ממשהו אחר...אבא שלי יבוא לפה אם הוא לא ישמע ממני כלום" מלמל דראקו באטיות.

זה היה ממש מוזר לראות, דראקו מאלפוי היהיר והשחצן  מגמגם. פעם ראשונה בוודאות.

"תביא לי את המחשב שנייה" אמרתי והראיתי לדראקו מאלפוי איך  שולחים מיילים.

" ומה זה הדבר השני? ווצלמעלה?" שאל דראקו.

"אני לא יודעת איך להשתמש בזה" עניתי בטבעיות.

"טוב מייל זה טוב. אבא שלי יכול ממש להילחץ" הוא אמר בנימה לחוצה.

"גם אבא שלי יכול להיות קצת...דאגן. אני אתן לך פרטיות" אמרתי ופניתי לצאת מחדרו.

"תודה לאבגוד. על העזרה ועל התפוחים."

"בשמחה, לא היה עוד משהו חוץ מתפוחים. והוגוורטס אפילו העניק תפוחים ירוקים אבל בעצם זה טוב כי תפוחים אדומים זה לא טוב בתקופה הזאת" סיפרתי לדראקו מאלפוי.

להפתעתי הוא צחק ואמר:" זה בסדר, תפוחים ירוקים זה אחד המאכלים האהובים עלי"

חייכתי ויצאתי מהחדר. קצת אירוני שהיחיד שאמר תודה היה דראקו מאלפוי.

היום השני לא היה קל, אבל גם לא כל כך גרוע. זה פשוט היה קשה.

הפרק הקודם		הפרק הבא