יותר מדי קסם

"אני מה-זה מתרגשת" חזרה ואמרה אמה בפעם המי-יודע כמה.

"לא צריך להגזים" אמרה לילי בחיוך, למרות שגם היא מאד ציפתה לשיעור.

זה היה בדרך לשיעור טיפול בבעלי חיים, שבו, כפי שהודיעו להן לפני כן, הן יתחילו ללמוד לרפא חיות פצועות.

"אוי נו, לילי" אמרה אמה, "אל תעמידי פנים. כולן מתרגשות. גם את." והיא הגבירה את קצב הליכתה. "שלא נאחר" הסבירה.

לבסוף הן הגיעו לכיתה, שהייתה מלאה בתלמידים. 

"מייד נתחיל!" אמרה הנסיכה אומה, "חיכינו רק לכן!"

"ידעתי שנאחר" לחשה אמה ללילי.

"נתחיל בזיהוי קריאות שונות של מצוקה. קריאת מצוקה של מיני ציפורים, למשל, מתאפיינת ב-" התחילה אומה להגיד, אך קריאת ינשוף חדה קטעה אותה.

"ינשוף מסכן..." אמרה אומה והחלה להשמיע רצף של קריאות בשפת הינשופים.

הינשוף השיב לה בשלל קריאות, והתקרב.

הוא היה ינשוף גדול, בצבע חום-אדמה, עם מקור כתום וכנפיים רחבות. רגליו היו דקות במידה-מה, ולאחת מהם הייתה קשורה מעטפה.

"ממ... זה מוזר" מילמלה הנסיכה אומה לבסוף: "הוא מבקש להעביר מסר. אל לילי."

"א-אני?" שאלה לילי ופסעה שני צעדים לאחור בהפתעה.

הינשוף התעופף הישר לעברה והניח את המכתב הקשור ברגלו על ידיה הפתוחות.

היא פתחה את המכתב, וזה מה שהיה כתוב בו:

*המכתב להגוורטס, כשיהיה לי את הספר הראשון זמין אני אוסיף אותו.*

"מה כתוב?"

"רוצים לשלוח אותי לבית ספר לקוסמים." אמרה, ומיד התחרטה על שבכלל פתחה את הפה.

"לבית הספר לרע?"הנסיכה אומה נראתה מבולבלת.

"לא."

"אז מה זאת אומרת 'בית ספר לקוסמים'?" בילבולה של אומה העמיק.

"אין לי שמץ של מושג."

וואו, לא עידכנתי איזה חצי שנה!

אז ממש סליחה על העיכוב ועל זה שעד שסוף סוף יש פרק הוא נורא קצר...

אני מאד אשמח לתגובות בונות.

הפרק הקודם		הפרק הבא