המפחידנים 2- גנבי החטיפים

זואי התעוררה בהתרגשות והציצה בשעון. כן, היא לא טעתה. עכשיו יום ההולדת שלה, ברגע זה ממש. וזה אומר שהיום היום הראשון ללימודים- היום יוצאים למסע.

היא קפצה על רגליה ותוך דקה כבר הייתה למטה, במטבח וזללה עוגיות שוקולד צ׳יפס.

״מזל טוב, זואי״ אמרה אמא של רייצ׳ל בפה מלא ״הכנתי לך מתנה שתעזור לך במסע״

״מזל טוב זואי!״ הפרופסור ביר היה שם איכשהו, ונשנש תיבה שלמה מלאה בעוגות ועוגיות שוקולד, האהובות על זואי. הוא גמר חתיכת עוגה אחרונה בלי לכבד אף אחד, ניער את הפירורים מבגדיו, ואמר ״אוי, אכלתי את המתנה שלך. אני אביא אחת אחרת״

הוא רץ החוצה

״הפרופסור ביר גר לא רחוק מכאן״ הסבירה רייצ׳ל.

הפרופסור גרגמל הגיע.

״זואי! נחשי מה?״ הוא צעק כשהתפרץ פנימה. זואי הסתכלה עליו. הוא אחז גור חתולים ג׳ינג׳י בעורפו (של החתול) ״זה הנכד של חתחתול, החתול של סבא שלי, והוא רק בשבילך! וחוץ מזה, הבאתי לך את זה״ הוא הרים סיר גדול, פתח אותו ורחרח בהנאה ״יצא טוב!״ המרק היה קצת כחול, ונראו בפנים גם כמה מצנפות. לזואי היה חשד ממה עשוי המרק…

״אבל מפחידנים כמוני, שסבא שלהם לא היה גרגמל, יכולים לאכול רק ממתקים״ היא הסבירה לו, וכדי שלא ייעלב- ״אתה יכול לאכול את המרק בעצמך״

״אהה, לא!״ הכריז גרגמל ״המרק הזה הוא רק דמוי דרדסים! זה עשוי מסוכריות גומי כחולות, שזה המאכל האהוב על מפחידנים, כידוע! דרדסים אמיתיים לא הצלחתי לתפוס, חבל…״

״כן״ זואי הרימה את הגור הג׳ינג׳י, שהוא נכד של חתחתול ״תודה לך״

״למרות שאין לי בעיה עם המשפט ׳אתה יכול לאכול את המרק בעצמך׳״ ציין גרגמל

״את מה לאכול?״ הפרופסור ביר נכנס, עוד תיבת עוגות ריקה על כתפיו ״זואי, לא הצלחתי להתאפק. אבל לפחות תהיה לך תיבה לשמור בה דברים יפים״

״תודה״ זואי חייכה

מריה הביאה לה אטמי אוזניים, דבר שהיה מאוד שימושי נגד רייצ׳ל, וגם ספר עם הוראות לאוריגמי שאפשר לעשות מהדפים של הספר אחרי שקורעים אותם. רייצ׳ל הביאה לה חבילה גדולה מלאה בנייר פצפצים ועוד חבילה מלאה בניירות אלומיניום נחמדות של קרמבואים. אמא של רייצ׳ל הביאה לה תיק טיולים עם המון ציוד בפנים ואפילו רובה ענק, לא כמו האקדח הרגיל, שכולו מלא במסטיקים. אחרי שהפרופסור ביר היה כל כך רעב עד שהוא אכל את התיבה שהוא הביא לזואי, הוא החליט ללכת על משהו בטוח יותר, והביא לה כרוב ניצנים (באמת תודה, הפרופסור, נחמד מצדך…)

ואז נשמעה עוד דפיקה בדלת.

״מי בא עכשיו? לא ביקשתי עוד מאף אחד לבוא…״ תהתה אמא של רייצ׳ל. היא פתחה את הדלת.

בפתח עמד המפיטי.

״ואז אמרו לי- ׳התה הזרתא להציל את דבש החכמים, אז נשחרר אותך מהמדבר׳ אז יצאתי, ואמרתי להצמי ׳אתה רציני מדי, המפיטי שלי, תפסיק להתמכר לבפלות לימון ותייה שמח.׳ הז הפסקתי, וגם אני מדבר הכשיו כמו שדיברתי פהם. לא דיבור רציני, הלא החד משוחרר כזה״ סיים המפיטי ונשען לאחור בכסאו. הוא באמת נראה הרבה יותר שמח מאז הפעם האחרונה שזואי ראתה אותו, במדבר

״יפה! ומה עם הרעלים האחרים?״ שמחה אמא של רייצ׳ל

״הני יסתדר היתם״ הכריז המפיטי ״הי הפשר לוותר הל מרשמלו נגיד, וברור שלא הל סופגנייה תרד״ 

״מיאו״ יילל מר ירמיאו, החתול של זואי וקפץ על ברכיה

״התה צודק״ חייך המפיטי ״תגידי, זואי, הפשר להצטרף איתכם למסה?״

״מה?״ זואי לא הבינה

״אתה צודק״ תרגמה רייצ׳ל בהיסוס ״תגידי, זואי, אפשר להצטרף אתכם למסע?״

״אתה רוצה לבוא איתנו?״ זואי הופתעה

המפיטי צחק ״כה!״

״נראה לי שהוא מתכוון לומר ׳כן׳״ לחשה מריה

״אז בסדר״ הסכימה זואי. היא רצתה שמפחידן זקן ומנוסה כמוהו יצטרף אליהם

״הז מתי יוצאים?״

״עכשיו״ מיהרה זואי

״הבה נרגילה!״ הוא צחקק בהתרגשות

״דילה וגילה״ דנה ודני נכנסו. דני אמר ״גילה דילה״ כדי שזה יהיה לפי סדר האותיות

זואי תלתה על כתפה את תיק הטיולים של אמא של רייצ׳ל ״תודה, גברת קארטר״ היא אמרה ״היה לנו ממש כיף״ מר ירמיאו טיפס על כתפה ויילל לשלום.

והם יצאו.

הפרק הקודם		הפרק הבא