מלחמת הקוסמים הראשונה

פרק 3

השעה הייתה מאוחרת וירח מלא הטיל את אורו הכחול מבעד לענני הלילה על יער אפינג הצמוד ללונדון.
האיזור היה שומם, והדבר היחיד שהפר את השקט היה רעש זרדים מתפצפצים כאשר שלוש דמויות עטויות גלימות וברדס הגיחו מבין העצים.
"אתה בטוח שאנחנו במקום הנכון?" שאלה אחת הדמויות.
"כן, לפי המפה שדמבלדור נתן לי אנחנו נמצאים היכן שזה אמור להיות." השיבה הדמות מימינה. "לפחות אני חושב שזה המקום הנכון... אני לא רואה שום דבר בחושך הזה."
-"אני חושב שאני יכול לעזור בזה. לומוס."
"אלוהים אדירים!" צעק סיריוס בלאק כשנדלק האור בקצה שרביטו של ג'יימס פוטר והאיר את קרחת היער.
"מה? מה קרה?" קפץ ג'יימס כשהוא מסתכל לכל הכיוונים לחפש את מקור הבהלה.
"הו מצטער ג'יימס, אזעקת שווא." השיב סיריוס ועטה על עצמו הבעה מבוהלת אמינה עד שכמעט היה ניתן לחשוב שהוא רציני. "חשבתי שראיתי ארומפנט, אבל זה רק פיטר. מצטער, טעות שלי."
ג'יימס נתן אגרוף לכתפו של סיריוס. "רך-כף זה לא היה יפה מצידך, פיטר לא דומה לארומפנט." הוסיף והחווה בידו לכיוונו של פיטר פטיגרו שהתקדם לעברם מהצללים. "תתנצל בפניו." הוא הוסיף בפרצוף רציני.
"אני מתנצל פיטר, אני רק צחקתי אתה יודע, בין חברים." אמר סיריוס והושיט את ידו אל פיטר.
פיטר לחץ את ידו של סיריוס, עטה על פניו חיוך מאולץ ואמר בקול צייצני, " ברור סיריוס. זה בסדר, באמת. אין לי בעיה עם זה ג'יימס. הכל צחוק בין חברים."
"אוקיי." אמר ג'יימס. "אנחנו צריכים להיות רציניים. דמבלדור לא היה שולח אותנו לכאן סתם, זה אמור להיות פה איפשהו. רק צריך למצוא את זה." הוא הסתכל מסביב והוסיף,  "אני חושב שכדאי שנתפצל. ככה נוכל לכסות יותר שטח בפחות זמן. פיטר, אתה תלך לכיוון ההוא בזמן שאני וסיריוס נלך לחפש בכיוון הזה."
"מה?" צייץ פיטר והביט בג'יימס באימה. "למה אני צריך ללכת לבד?"
"חשבתי לנצל את ההזדמנות לדבר עם סיריוס על כמה דברים בפרטיות בזמן שאנחנו מחפשים פה." השיב לו ג'יימס והרים גבה. "אם אתה מפחד אני יכול להצטרף אליך ואני אדבר עם סיריוס בפעם אחרת."
"אני לא אמרתי שאני מפחד, פשוט..." התחיל פיטר.
-"מעולה." קטע אותו ג'יימס. "אז תתחיל לחפש שם. אתה יודע מה אנחנו מחפשים. אם קורה משהו תקרא לנו ואנחנו נגיע לפני שתספיק להגיד 'סקרוט פוץ-תחת'."
פיטר נראה לא מרוצה אך הדליק את שרביטו והחל להתרחק מהם בצעדים כושלים לעבר העצים.
"ההערה שלך הייתה ממש לא במקום." אמר ג'יימס לסיריוס כשפיטר נעלם מהעין.
"ג'יימס אתה יודע שלא התכוונתי..." התחיל סיריוס אך ג'יימס קטע אותו.
"ציפיתי מהחבר הכי טוב שלי שיידע לזהות שלפיטר אין קרן ענקית באמצע הפרצוף. הוא יותר מזכיר ניפלר מגודל מאשר ארומפנט." אמר ג'יימס וקרץ לעבר סיריוס תוך שהוא מנסה לשמור על סבר פנים רציני.
סיריוס הושיט את ידו, תפס את ראשו של ג'יימס מתחת לבית השחי שלו ופרע את שיערו תוך שהוא פולט צחוק מתגלגל. "בחיי ג'יימס," אמר. "לרגע חשבתי שאתה רציני."
ג'יימס החל לצחוק גם הוא ושניהם החלו לצעוד בכיוון ההפוך מפיטר.


"סיריוס," אמר ג'יימס בעת שהם צעדו בין העצים. "יש משהו חשוב שאני רוצה לספר לך. זה בנוגע ללילי."
"לילי? היא בסדר? מה קרה?" סיריוס נעצר והבעת פנים מודאגת התפשטה על פניו.
ג'יימס נעצר גם הוא כשהוא פונה עם גבו לכיוון סיריוס. סיריוס הביט בו בעת שג'יימס הרים את ראשו אל השמיים והסתכל על הירח שביצבץ מבעד לעננים, אורו החיוור מאיר אותו בזוהר לבן. ג'יימס נשם נשימה עמוקה ופלט את האוויר מריאותיו באנחה כבדה. "לילי בהריון סיריוס." אמר. "עדיין לא סיפרנו לאף אחד. אתה הראשון שאני מספר לו על זה. חשבתי שבכל מקרה תבין לבד כשהבטן של לילי תתחיל לגדול בקרוב. העדפתי שתשמע את זה ממני לפני."

סיריוס הסתכל על ג'יימס בהבעה חלולה במשך מספר דקות ואז בהדרגה חיוך ענקי התפשט על פניו.
"אבל... אבל ג'יימס! אלה חדשות נהדרות!" צעק סיריוס בשמחה ורץ אל ג'יימס, אחז בכתפיו וסיבב אותו לכיוונו, אך כשהסתכל על פניו של חברו הטוב הוא ראה את עיניו מנצנצות ודמעה אחת זולגת במורד לחיו.
"אלה חדשות טובות ג'יימס, לא?" הוסיף סיריוס ומעט חשש התגנב לקולו.
ג'יימס ניגב את את הדמעה מזווית עינו ואילץ את עצמו לעטות חיוך על פניו. "כן, אלה חדשות טובות ידידי הותיק. אני מאוד שמח, שלא תבין אותי לא נכון, אני פשוט לא יודע אם זה הזמן הנכון להביא ילד לעולם. זה היה מאוד פתאומי."
"ילד?" שאל סיריוס. "אתם בטוחים שזה בן? אולי זאת בת."
"זה בן." השיב ג'יימס והפנה את המבט אל הריצפה כאילו מחפש חרמש שנפל לו מכיס הגלימה. "לילי אומרת שהיא מרגישה שזה בן. אתה יודע שתמיד היה לה חוש שישי לדברים האלה."
"בן! עומד להיות לך בן ג'יימס," אמר סיריוס והושיט יד והרים את פניו של ג'יימס כדי להסתכל לו בעיניים. "ג'יימס, אני יודע שאתה חושש, לכולם יש חששות כשהם מביאים ילד ראשון לעולם, אבל אתה יודע שלא משנה מה יקרה אני תמיד אהיה כאן בשבילך ובשביל לילי. אני אעזור לכם בכל מה שתצטרכו."
ג'יימס חייך אל סיריוס. "אני יודע ידידי. מעולם היית כמו אח בשבילי. היית חבר נאמן ותמיד עמדת לצידי, בגלל זה יש משהו שרציתי לבקש ממך."
"כל דבר שתרצה ואף יותר מזה." השיב לו סיריוס.
"סיריוס, אני רוצה ש..." התחיל ג'יימס, אך צעקה איומה ומקפיאת דם מאחוריהם קטעה אותו. שניהם הסתובבו אחורה וראו סילון אור אדום ממריא גבוה בשמיים מעליהם מכיוון העצים בצד השני.
הם הסתכלו זה בעיניו של זה. "פיטר!" אמרו ביחד. הם פתחו בריצה מהירה לכיוון שממנו נורה הסילון האדום בשרביטים מושטים קדימה.

"לא... לא בבקשה, אני מתחנן!" הם שמעו את קולו של פיטר מתעצם בהדרגה מבין העצים כאשר התקרבו.
"אל תפגע בי, בבקשה! הם הכריחו אותי לעשות את זה!"
ג'יימס וסיריוס הגיחו מבין העצים וקפאו במקומם כאשר ראו את התמונה שנגלתה לנגד עיניהם.
פיטר כרע מצונף צמוד לעץ קרוב כשידיו מסוככות על פניו ומולו ראו דמות גבוהה של מכשף בגלימה שחורה ארוכה. הוא נראה בשנות הארבעים לחייו ונאה למראה. שיערו השחור המלא התנופף ברוח אך פניו ניראו מעט לא טבעיות. הן היו חיוורות ועיניו בהקו בזוהר אדמדם.
הוא התקרב לכיוון פיטר בשרביט שלוף וחיוך לא טבעי ומאולץ מתוח על פניו.
"איפה הם?" אמר המכשף וקולו נשמע יותר כמו לחישה מאשר קול אנושי. "אני יודע שאתה לא פה לבדך. איפה החברים שלך?"
"אני... אני לא יודע! אני נשבע שאני לא יודע!" קירקר פיטר מבעד לידיו.
"אם ככה אין לי ממש צורך בך, נכון ילדי?" אמר המכשף ונעצר במקומו. הוא הניף את שרביטו גבוה יותר וכיוון אותו ישירות אל פיטר. "אני חושב שביזבזת מספיק מהזמן היקר שלי."
פיטר נצמד עוד יותר אל העץ הדחוק לגבו והתכרבל לתוך עצמו. "בבקשה אל תהרוג אותי, בבקשה..." אמר בעודו מתייפח בקולניות לתוך ידיו, אך חיוכו של המכשף רק נמתח יותר ויותר. היה נראה שהוא נהנה מזה.
"זה... זה וולדמורט." לחש סיריוס. "ג'יימס אני חושב שאנחנו צריכים להזעיק עז... ג'יימס!"
סיריוס הסתכל הצידה וראה שג'יימס כבר לא עומד לידו. הוא הסתכל קדימה וראה את ג'יימס שועט בשרביט מורם לכיוון וולדמורט וצועק "עזוב אותו חתיכת מנוול!"
וולדמורט הפנה את מבטו מפיטר לכיוון ג'יימס שרץ לכיוונו. ג'יימס נעמד בין פיטר לוולדמורט כששרביטו מונף קדימה. "אולי כדאי שתתעסק עם מישהו בגודל שלך לבנבני."
סיריוס יצא מבין העצים והחל לרוץ לעבר ג'יימס אך וולדמורט חייך אל ג'יימס ונשמע קול נפץ גדול ואחריו אור מסנוור. סיריוס איבד שיווי משקל ומעד על הקרקע.
כשהוא הרים את ראשו והסתכל קדימה הוא לא האמין למראה עיניו.
פיטר פטיגרו הוריד את הידיים מהפנים, שיפשף את עיניו האדומות מדמעות ולא הבין מה קורה.
ג'יימס הביט גם הוא בפנים המומות והנמיך את שרביטו לאט.
וולדמורט נעלם ובמקום שבו הוא עמד הופיעה אישה יפהפייה, שיערה האדמוני מתנופף ברוח ועיניה הירוקות הביטו בג'יימס. היא אחזה משהו בידיה.
"לילי?" אמר ג'יימס, כמעט בלחישה. "לילי, אהובתי, מה את עושה פה?"
לילי הביטה בג'יימס אך לא אמרה דבר. עיניה נראו חלולות.
"לילי, את חייבת ללכת מכאן," המשיך ג'יימס. "זה לא בטוח. הוא עלול לחזור."
לילי הנמיכה את עיניה אל מצבור שמיכות שהיו בידיה והרימה את עיניה חזרה אל ג'יימס.
"זה הכל באשמתך." היא אמרה, אך קולה נשמע מרוחק.
"מה באשמתי?" אמר ג'יימס. "אני לא מבין לילי, מה קרה?"
"זה הכל באשמתך..." היא לחשה שוב כמעט לעצמה בעת שהורידה שוב את עיניה אל השמיכות.
"לילי?" שאל ג'יימס בדאגה.
"הוא מת!" היא הרימה את עיניה וצעקה לכיוונו. דמעה החלה לזלוג מזווית עינה. "וזה הכל בגללך..." את המשפט האחרון היא אמרה בטון שג'יימס מעולם לא שמע מאשתו. היא נשמעה כאילו היא... כאילו היא מתעבת אותו.
"מי מת?" שאל ג'יימס. "לילי אני לא מבין מה קורה." עיניו של ג'יימס נדדו לכיוון השמיכות שהיא החזיקה ביד. "מה את מחזיקה בידיים שלך?" הוא שאל.
לילי הרימה את השמיכה העליונה וג'יימס הביט בפה פעור במה שהוא ראה. בתוך השמיכות שכב לו תינוק. עיניו היו עצומות והוא נראה כאילו הוא ישן, אך הגוף שלו לא זז.
"אוכלי המוות חיפשו אותך בבית." לילי החלה להתייפח. "כשהם לא מצאו אותך הם נכנסו לחדר השינה של הבן שלנו ו... ו..." לילי עצרה לרגע והסתכלה ישירות בעיניו של ג'יימס, הכעס ניצת בעיניה. "זה היית אמור להיות אתה. אתה היית אמור להיות מת במקומו." אמרה בקול רעיל והחלה להתקרב לכיוונו.
סיריוס התרומם על רגליו והביט על לילי ועל התינוק שהחזיקה בידיה והפנה את מבטו אל ג'יימס.
"ג'יימס..." לחש סיריוס אל חברו הטוב, אך ג'יימס הרים את ידו בכדי להשתיק את סיריוס.
"אתה הסיבה שכל זה קרה..." המשיכה לילי להטיח האשמות בג'יימס בעת שהיא מתקדמת לכיוונו.  "חבל שהכרתי אותך. אם לא אתה, הבן שלנו היה עדיין בחיים..."
ג'יימס הניף את שרביטו וכיוון אותו אל לילי כשדמעות זולגות מעיניו.
עיניו של סיריוס נפערו בבהלה. "ג'יימס מה אתה עושה?"
"אתה כישלון... תמיד תהיה כישלון." המשיכה לילי וקולה הפך לארסי יותר מרגע לרגע. "פחדן. מוג לב. חלש. אתה לעולם לא תוכל להגן עלינו. אתה תגרום לכל מי שאי פעם העיז להתקרב אליך ולסמוך עליך למות."
"אני מצטער יקירתי." אמר ג'יימס בקול רועד, וכיוון את שרביטו ישירות אל גופה של לילי. "אני כל כך מצטער... אני אוהב אותך."
סיריוס ניסה לזנק על היד של ג'יימס בכדי לעצור אותו אך זה היה מאוחר מדי.
רידיקיולוס. צעק ג'יימס.
לילי איבדה שיווי משקל, מעדה על הגלימה שלה אחורה והתגלגלה אל בין העצים שהיו מאחוריה ונעלמה.

סיריוס עמד מספר דקות המום ולא ידע מה להגיד. הוא הפנה את מבטו אל ג'יימס במבט מבולבל.
ג'יימס משך באפו, הנמיך את שרביטו והחזיר אותו אל הגלימה שלו.
"בוגארט." הוא אמר. "יצורים מתועבים. מזל שהם מטומטמים. לילי רק בחודש הרביעי להריון."
"ג'יימס." אמר סיריוס והביט על חברו הטוב. "ג'יימס, אני לא ידעתי. אני כל כך מצטער. אם אתה רוצה לדבר על זה או משהו..."
"אני בסדר." אמר ג'יימס ואילץ את עצמו לחייך אל סיריוס. "פשוט... אני רק רוצה לבקש ממך משהו."
"כל מה שתרצה ג'יימס." השיב סיריוס.
"אני רוצה, בבוא היום... אני יודע שזה אולי יותר מדי לבקש פשוט אני..."
"נו כבר, תגיד מה שיש לך על הלב קרניים!" קטע אותו סיריוס בחוסר סבלנות.
"אני... אני רוצה שתהיה הסנדק של הבן שלי." השיב ג'יימס. "אני אבין אם תעדיף לסרב, אני לא יכול להפיל עליך את..."
"זה יהיה לי לכבוד." קטע אותו סיריוס, וחיוך התפשט על פניו. "אני אתייחס אליו כאילו הוא היה הבן שלי."
ג'יימס החזיר לו חיוך והוא רכן לחבק את חברו. הם עמדו מחובקים במשך מספר רגעים עד שקול ענפים נשברים מאחוריהם הקפיץ אותם.
שניהם הסתובבו במהירות עם שרביטים מונפים קדימה וראו את פיטר נעמד על רגליו.
"בחיי זנב תולע." אמר סיריוס והנמיך את שרביטו. "כבר שכחתי לגמרי שאתה פה."
"אתה בסדר?" שאל ג'יימס את פיטר והחזיר את שרביטו אל הגלימה.
"כן... תודה רבה ג'יימס. חשבתי שאני עומד למות." השיב פיטר בקול רועד.
"מה לעזאזל עושה כאן בוגארט באמצע היער?" שאל סיריוס.
"אין לי שמץ של מושג." השיב ג'יימס. "זה באמת מוזר."
"אני חושב שאני יודע." אמר פיטר, ושלף מגלימתו תיבת עץ מלבנית עם גילופים מוזרים שנראו כמו רונות קלטיות עתיקות שג'יימס וסיריוס לא זיהו. "אני חושב שהוא הגן על זה. אני מצאתי את זה פה בתוך האבן הזאת. חשבתי להפתיע אתכם ופתאום וולדמורט הופיע מבין העצים ואני... אני..."
"בסדר בסדר." אמר סיריוס. "אני חושב שמהנקודה הזאת אנחנו כבר יודעים מה קרה." והבעת סלידה התפשטה על פניו. פיטר נראה נעלב.
"תן לי את הקופסה פיטר." אמר ג'יימס והושיט את ידו. פיטר העביר לו את תיבת העץ. ג'יימס בחן את התיבה מקרוב. נראה שהיא סגורה היטב ואין שום דרך נראית לעין לפתוח אותה.
"אתה חושב שזה מה שדמבלדור שלח אותנו למצוא?" שאל סיריוס.
"כן... כן אני חושב שזה מתאים לתיאור שהוא נתן לי." השיב ג'יימס. "עבודה טובה פיטר."
פיטר השיב חיוך מבויש לכיוונו של ג'יימס.
"אני חושב שכדאי שנחזור למפקדה." אמר סיריוס והחווה עם ראשו לאחור. "אני חושב שעברנו מספיק ללילה אחד."
"חברים?" צייץ פיטר.
"כן?" השיב ג'יימס.
"אתם חושבים שזה בסדר ש... שנשמור את מה שקרה כאן הערב בינינו? אני לא רוצה שאנשים יחשבו שאני... שלא הצלחתי..."
"תירגע זנב תולע." אמר סיריוס. "אני מאמין שגם אני וגם ג'יימס לא נזכיר את המפגש שהיה לנו פה עם הבוגארט."
"הו, תודה רבה לך סיריוס, תודה." אמר פיטר וחיוך מוקיר תודה התפשט על פניו.
"שלא יהיה לך ספק, אני לא עושה את זה בשבילך." השיב סיריוס בהתרסה, וחיוכו של פיטר התחלף בהבעת בילבול. "פשוט גם ככה אף אחד לעולם לא יאמין לנו שג'יימס הצליח להביס את לילי בקרב שרביטים."
ג'יימס הכה באגרופו על כתפו של סיריוס ושניהם החלו לצחוק.
"קדימה, בואו נזוז." אמר ג'יימס, ובשלושה קולות נפץ רמים הם נעלמו, והיער נשאר דומם ומואר באור הירח הכחול.

הפרק הקודם		הפרק הבא