האלפית האנושית

                                                    ~כעבור שבוע~

ג'ולי ישבה בוכה, מחבקת את ברכיה, לצד גרם המדרגות בפוקספייר.

''ג'ולי! ג'ולי, את שם?" היא שמעה את מליאן קוראת.

''ג'ולי, אני רואה שאת שם." מליאן התקרבה אליה.

''תתרחקי ממני! אני מסוכנת! אני עלולה להפנט אותך בטעות, או לקרוא לך את המחשבות, אני לא לא שולטת בזה!" ג'ולי צעקה.

''ג'ולי, את לא מסוכנת. את תתחילי מחר כבר ללמוד את זה, ותלמדי לשלוט ביכולות שלך! הכול יהיה בסדר." מליאן התיישבה לידה.

''אבל..." שאר המשפט נבלע ביבבותיה של ג'ולי.

''ג'ולי...?"  מליאן לחצה את ידה.

''מה?" היא הרימה את מבטה...

וראתה את טאי עומד ומסתכל עליהן.

היא קברה את ראשה בין ברכיה.

טאי התיישב מצידה השני.

''יודעים? כדאי שאני אלך להגיד לשאר שיפסיקו לחפש אותך, ג'ולי. אני אשאיר אתכם לבד" מליאן חייכה ורצה משם.

אז... מה קורה?" טאי אמר.

''מה קורה? מה שקורה זה שמהבוקר כולם עושים כל מה שאני מבקשת, אני לא מבינה למה, ואז סבא שלי בא ושואל למה אני מהפנטת אנשים, ולמה ההורים של לא אמרו לו שאני מסמרית! ואפילו לא שמתי לב! ואז חשבתי שהוא עובד עלי, ובטעות קראתי לו את המחשבות. ואז המנהל צעק עליי שאני לא יכולה להשתמש ככה ביכולת שלי לגרום לאחרים לעשות מה שאני רוצה, והטיל עליי ריתוק, וההורים שלי יבואו לפגישה, ואז יצאתי משם בריצה ובכי ואז... ואז פגשתי אותך במסדרון ובגללי היית צריך ללכת לאלווין!" ג'ולי בכתה.

''נו באמת, ג'ולי, אלווין ריפא לי את הרגל, אז אני בסדר גמור, וחוץ מזה, לא עשית שום דבר מזה בכוונה! אם רק תגידי למנהל ולהורים שלך, אני בטוח שהכול יהיה בסדר." טאי הניח את ידו על ידיה.

''אתה חושב?" ג'ולי הסתכלה בעיניו הכסופות חומות היפות.

''אני בטוח." טאי הסתכל בחזרה בעיניה התכולות.

היא הניחה את ראשה על כתפו.

הפרק הקודם