הקונדסאים:)

הם התגנבו אל המסדרון.

ג'יימס חיטט בכיסו ווידא ש'פצצת ההמולה' אכן שם (ניתן לרכוש בחנות של זונקו:)).

הם התקרבו קצת אל עבר משרדה של פרופסור מקונגל (בערך 10 מטרים משם) ושיחררו את הפצצה.

מיד נשמע רעש 'בום' ענק, נדמה היה שכל הוגוורטס התעורר.

דלת חדרה של פרופסור מקונגל נפתחה בתנופה לשמע ההמולה ונשמעו רקיעות רגליים של תלמידים מבוהלים שירדו במדרגות לעבר חדר המועדון שלהם.

מקונגל צעדה אל עבר הסלית'ריניות שהשתדלו להעמיד פנים של כמה שיותר מבוהלות.

"מה- אתם- עושות- בשם - זקנו- של - מרלין - בשעה - כזאת- מחוץ - למיטות!?" עינייה רשפו.

"פרופסור, אנחנו-" סיריוס/ בלטריקס ניסה להסביר.

"אני לא רוצה לשמוע מילה! מילה! חמישים נק' יורדות לבית סלית'רין על כל אחת מכן! ועכשיו- עופו לי מהעיניים!!" היא צווחה. כמה תלמידי גריפינדור התאספו סביבם.

"כ- כן, פרופסור." ג'יימס / נרקיסה אמר וגרר את סיריוס -ששערותיו התחילו לחזור לצבען המקורי- אל שירותי הבנות בקומה השניה.

לאחר שחזרו למראם המקורי החליפו כיפים וצחקו בשקט.

הם בדקו במפת הקונדסאים את הסביבה וכשגילו שאיש אינו במסדרון התעטפו בגלימת ההעילמות וחזרו לחדרם.

פיטר נרדם בישיבה על מיטתו, פולט נחירות רמות. נראה היה שהוא ניסה להשאר ער עד שיחזרו- ללא הצלחה יתרה.

רמוס היה ער ועיין ב'הוגוורטס- תולדות' בפעם האלף. סיריוס וג'יימס הנילהבים סיפרו לו את כל מסעם, כל אחד בתורו.

רמוס רק גילגל עיניים וחייך למראה פרצופם הנפעם מהלילה שעברו.

אחרי שסיריוס שכב במיטתו הוא חשב, "מזל שיש לי את ג'יימס. לא כל אחד יכול להיות כל כך קונדסי."

כמה שניות אח"כ הוא לחש לעבר מיטתו של ג'יימס מילה אחת, אפילו שלא ידע אם הוא ישן או ער.

"תודה."

"על כלום." ג'יימס השיב בשקט. "תודה לך, רך כף." - הוא ממש קורא מחשבות, סיריוס חשב.

"על מה?" סיריוס שאל בפליאה.

"על מי שאתה. על זה שאתה חבר כל כך טוב, שאתה תמיד שם לצידי. על זה שאתה תמיד מוכן לאיזה תעלול. על זה שאתה סיריוס." ג'יימס אמר, קצת נבוך.

סיריוס שתק כמה רגעים, נפעם ונדהם. אף אחד מעולם לא אמר לו דבר כזה, בטח לא אימו.

"אתה- אתה- אני לא יודע מה הייתי עושה בלעדייך, ג'יימס." קולו של סיריוס נשבר.

הוא חשב על השנה האחרונה. שברח מביתו ומהוריו- הלך לג'יימס. הם התנהגו אליו ממש כמו אל בן בית.

"אוי, אתה כל כך נשי, סירי." ג'יימס צחק בשקט.

"באמת, אני רציני!" סיריוס היה נחוש להוכיח לג'יימס את עמדתו, אבל-

"חרררר." ג'יימס נרדם.

"תודה על הכל בכל מקרה, קרניים." סיריוס נאנח בשקט והתכרבל בשמיכתו עד שנרדם.

לופין, שהאזין לכל זה ממיטתו, חייך בנחת.

***

סוף הפאנפיק.

תגובות, בבקשה!

הפרק הקודם