אלפים ואגדות

''אני חושבת שמישהי פה חייבת לנו הסבר'' ביאנה שילבה את ידיה.

סופי תלשה לעצמה ריס. ''זה לא הזמן המתאים'' היא אמרה בעצבנות.

''לדעתי זה בדיוק הזמן המתאים'' התעקש דקס.

סופי חשבה מה לענות, אבל אז היא הבחינה בחיילים שחורים מתקרבים.

''אנחנו חייבים ללכת. עכשיו'' אמרה סופי. ''אני מבטיחה שאני אסביר לכם הכל אחר כך''.

ועד שהחיילים השחורים הגיעו לאן שהם עמדו, סופי וחבריה נעלמו מזמן.

סופי בת העשר נעה לאחור באיטיות.

עכשיו נראה לה שבאמת משהו לא הגיוני קורה פה.

בגלל ששלגיה הזאת, הבחורה מהכרזה, הייתה בעלת שפתיים אדומות, שיער שחור ופנים חיוורות.

התיאור המדויק של שלגיה מהאגדה המקורית. אבל זה לא הדבר היחיד שנראה לה לא הגיוני...

סופי לא הצליחה להגיד משהו. היא רק הסתכלה בהלם על שלגיה.

לבסוף, היא אמרה משהו. ''את... את שלגיה'' היא אמרה. ''מהכרזה''.

''הכרזה הזאת שקרית'' אמרה שלגיה.

סופי הנידה בראשה לשלילה. ''לא התכוונתי רק לכרזה...''' היא מלמלה.

''למה הבאת איתך מערפל אם רק הלכת אלינו לשחק תופסת בסיס?'' שאל פיץ.

''אתה מתעלם מהחלק החשוב'' אמר דקס. ''אני הרגע הצלתי אותנו ממי שהאנשים האלה לא יהיו''.

החלק האחרון של המשפט היה מופנה לסופי, והיא הבינה את זה.

''אלה אבירים שלה'' אמרה סופי.

''מי זאת בכלל? למה את מתכוונת בשלה?'' שאלה ביאנה.

''המלכה'' אמרה סופי. ''או יותר נכון, המלכה הרעה''.

''רגע אחד'' אמר פיץ. ''השם הזה, שלגיה, וגם המלכה הרעה... שמעתי את זה בערים האסורות. אני בטוח. זה לא איזה סיפור?''

''אגדה'' תיקנה סופי.

''מה שזה לא יהיה, הגיוני שבני האדם יתעלמו מדברים שמסתתרים להם מתחת לאף'' אמר פיץ.

''אבל האגדות האלה לא מסתתרים להם מתחת לאף. אני בממלכה אחרת, שיכולה להיחשב יקום אחר-

הדרך להגיע לכאן מהערים האסורות ואני מניחה שגם מהערים האבודות להיא בלתי אפשרית,

אלא אם כן יש לך משהו קסום שיכול לפתוח לך שער לכאן'' אמרה סופי. 

''נשמע שאת יודעת הרבה על העולם הזה'' אמר קיף בחשד.

''תראו, זה באמת לא הזמן המתאים לספר לכם את זה'' אמרה סופי.

''את אמרת שתספרי לנו את זה עכשיו'' אמר דקס.

''אני אמרתי שאני אספר לכם את זה אחר כך'' אמר סופי.

''נו פוסטר, את חייבת לכולנו את זה'' אמר קיף.

''אחר כך'' היא אמרה נחרצות.

''הנה היא! שם!'' נשמעה קריאה

שלגיה החלה לברוח, וכשהיא האנשים שצעקו, שני חיילים עם מדים שחורים, הגיעו לאן שסופי עמדה, שלגיה כבר נעלמה.

החיילים סרקו את השטח, והבינו שהם לא ימצאו את מה שחיפשו, הפסיקו לחפש.

''תפסיק לדמיין דברים'' אמר אחד החיילים לחייל השני.

החיילים הלכו, ונשמעה דממה.

ואז סופי הבינה מה עוד היה לה לא הגיוני.

היא לא שמעה את המחשבות של החיילים ושל שלגיה.

הפרק הקודם