סיפורה של מצנפת המיון- אנא קראו בעיון!

הראש של רוונה היה חמים, נעים ולח, הוא היה מלא גאווה ואם זאת מדוכדך.

היו שני צבעים שולטים בערבוביית המחשבות שבראשה הקסום: לגאווה- תכלת ולחכמה- כמובן- מין ברונזה חום.

וחוץ מזה היו עוד כמה צבעים, אך הם היו יותר שוליים.

בכל מקרה, לאט לאט הצלחתי לחשוף ולגלות עוד צבעים שהביעו רגשות ומחשבות,

נדחקתי עמוק יותר ויותר לתוך ראשה, משימה לא פשוטה ומאוד קשה.

אבל לאט לאט, בתוך הגלגולת הצרה, התחילה ערבוביית הצבעים לקבל צורה.

מי שלא נכנס למוח לא יוכל להבין באופן בהיר, כמה זה מיוחד ומקסים, אך אנסה להסביר-

לאט לאט נרקמו מחשבות, ויכלתי לקרוא את כל התחושות.

בהתחלה הופיע פסנתר כנף ישן. רוונה בפסנתר מנגנת? תהיתי בעניין.

אחר כך, ספר בעטיפה פשוטה, הופיע כשהצבעים קיבלו עוד שליטה.

ואז הפסנתר נעלם, וגיטרה נתוותה במוח, אבל את הגיטרה אפף מין שדה כוח.

תהיתי מה זה אמור להביע: גיטרה בצבע כתום… אולי שדה כוח כזה זו משאלה וחלום?

אז יכול להיות שרוונה רוצה בגיטרה לנגן וחושבת קדימה- אבל את חלומה היא עוד לא הגשימה…

פתאום גיליתי שאני מוחשית- בתוך הראש של רוונה נוצרה לי דמות אנושית!

כפות ידי היו מעט אדומות, ונראו חלושות ומעט עגומות. שיערי היה ארוך ובצבע קש, די מכוער אבל מוחשי ממש!

סוף סוף כבר לא סתם מצנפת עלובה: התחלתי לצאת למוח ולחקור את הסביבה.

הראש של רוונה היה נראה כמו ספרייה שלמה- ספרים על מדפים, ספרים בערימה…

ועוד ספרים רבים בכל מני צורות וגדלים. היה שם מדהים!

״מצנפת המיון?״ שמעתי קול רועם ומוזר, והבנתי שצריך לצאת מהראש כי כבר מאוחר.

אבל היה כל כך מרתק! פעם חשבתי שמוח הוא משעמם וריק-

אבל עכשיו חשפתי עולם שלם, מלא מחשבות, רצונות, זכרונות- מהמם!

״לא רוצה לצאת״ לחשתי לרוונה בעצבות, אבל בכל זאת יצאתי מראשה אל החדר החבוט.

ואז… חזרתי להיות מצנפת, כרגיל, חתיכת בד משעממת.

הפרק הקודם		הפרק הבא