כי זו אהבה נצחית

חבר'ה ?! אני ממש מצטערת שלקח לי הרבה זמן להעלות את הפרק.פשוט אין לי זמן באמצע השבוע,מפוצצים אותנו בשיעורים ויש הכנה לחטיבה וכל השטויות האלה...אז סליחה,ואני אשתדל לעדכן יותר.
ומכיוון שקיבלתי די הרבה תגובות על זה שהפאנפיק סתם מראה מה היה בספר החמישי,אז אני עכשיו לוקחת אותו לכיוון בלתי צפוי,תהנו...
=======
ואז,הרכבת נעצרה בחריקה גדולה,וכולם ירדו.הארי נראה מיואש ועצבני וירד עם מזוודותיו והדוויג.ג'יני חייכה והזכירה לעצמה להודות לנוויל ולדודו.
תוך מהרה הם הגיעו לאולם הגדול,למיון,לאוכל.לג'יני לא היה כוח לכל זה,היא רצתה ללכת לישון.כשהקינוח הגיע הבטן של ג'יני הייתה מפוצצת והיא סימנה באצבעה לאנה,חברתה,לבוא איתה,ואנה הנהנה.הן חמקו משולחן גריפינדור ההומה שבירך את תלמידיו החדשים,והגיעו לחדר המועדון.
"סיסמה?",שאלה האישה השמנה בחשדנות.ג'יני החלה לגמגם,אך אנה השתיקה אותה ואמרה "מימבלוס מימלבטוניה".
"טוב",אמר האישה השמנה ופינתה להם את המעבר.הן הגיעו אל חדר המועדון הריק (למזלן כל התלמידים עוד היו באולם הגדול,טורפים עוגת גבינה),וג'יני צנחה על הספה הקרובה.הבעת פניה הייתה מיואשת.היא פתאום נזכרה בהארי שהריע לאחד התלמידים החדשים.'כמה טוב לב הוא',חשבה לעצמה.היא אף פעם לא תשכח אותו...וזה הזכיר לה את עצתה של הרמיוני.היא הרגישה צריבה קלה בגרונה.בכל הקשור לאהבה ג'יני הייתה רגישה מאוד,כי האהוב הסודי שלה לעולם לא נענה לה,ואפילו,היה בלתי אפשרי להמשיך לקרוא לו 'סודי',כשכל משפחתה,חברותיה,והארי עצמו יודעים על אהבתה.ג'יני שקעה עמוק בכורסה.
"ג'יני",אמרה אנה בפתאומיות.
"מה",שאלה ג'יני.
"איך הולך...איתו?",אנה כמעט לחשה,וג'יני לא הייתה זקוקה לרמזים כדי להבין מי זה 'איתו'.
"בסדר",היא עצרה את קולה מלהישבר,ואנה חייכה חיוך עצוב.
"את לא הצלחת לשכוח אותו,נכון?",שאלה אנה בעצב.ג'יני נענעה את ראשה קלות,וכיסתה את פניה בידיה.
"אנה,את לעולם לא תוכלי להרגיש מה זה להתאהב במישהו.ועוד מישהו שאין לך סיכוי איתו...",סיננה ג'יני.
"ג'יני,אני יודעת מה זה להתאהב",אמרה אנה בקור רוח.וג'יני פערה את פיה בתדהמה.אנה,חברתה הפמינסטית,התאהבה במישהו?!
"במי?!",ג'יני קפצה מיד,אך אנה רק צחקקה לה.
"ג'יני,ג'יני.את זה נשאיר ליום אחר.אני רק רציתי להודות שאני מזדהה איתך",אנה הוציאה סוג של וידוי.
"נו,רק תגלי לי את מי את אוהבת,בבקשה!",התחננה ג'יני.
"לא אגלה,ולא אגלה",צחקקה אנה והזכירה ילדה בת שלוש שנתנו לה סוכריה גדולה,"פעם אחרת.רק אתן לך רמז:הוא מבית גריפינדור".
אף שג'יני שיערה כך,עכשיו לא היו לה ספקות.
"ג'יני,גם את אוהבת אותו",המשיכה אנה."את חייבת להתגבר עליו.זה עצוב וזה כואב,אבל יש דברים שלא משיגים".
ג'יני לא רצתה לשמוע את המילים האיומות האלה מפי אף אחד,ובמיוחד ממישהו קרוב כמו חברתה הטובה ביותר,אנה.ממנה היא ציפתה רק למילות עידוד וניחום,ולא סכינים ללב.
"אבל,",אמרה ג'יני חלושות."אני יודעת שלא אתאהב באף אחד אחר,ללא ספק."
"איך?",שאלה אנה.
"כי הוא תמיד יהיה בליבי!",אמרה ג'יני במעט רוגז.בתור חברתה הכי טובה,אנה הייתה אמורה לדעת זאת."הוא האהבה הראשונה שלי,אנה.את לא מבינה שלעולם לא אשכח אותו?ותמיד,אבל תמיד תהיה לי פינה חמה אצלי בלב בשבילו!"
"ג'יני,תירגעי",קולה של אנה הפך להיות מעט תקיף."אני יודעת מה זה אהבה ראשונה,כי יש לי כזאת,ואני יודעת שהוא לעולם לא יהיה שלי.אני מזדהה איתך"
"את לא מראה את זה",מלמלה ג'יני.
"בסדר,ג'יני.רק כדי להטיל ספק בספקות שלך בקשר לחברות שלך",אנה נשפה נשיפה ארוכה."מה את רוצה ממני ג'יני?אתן לך כל דבר.דברי."
במוחה של ג'יני הבזיק רעיון.
"את מי את אוהבת?!"
אנה סטרה על מצחה בייאוש.
=========
נו?אהבתם? (:

הפרק הקודם		הפרק הבא