אני שונא אותו.

הי.

פרק שני שהוא בעצם פרק שלישי כי הפרק הראשון היה הפרולוג והפרק השני היה הפרק הראשון!

אני יודעת שאין ממש התקדמות בעלילה בפרק הזה וכל אלו, אבל זה הפרק. 

זה כן פרק חשוב במידה מסוימת. 

וזה כל מה שהיה לי בראש, אז, תתמודדו, כי אין לכם ברירה. בום!

סתם.

לזניה זה דבר מדהים- שלא תעזו לחלוק עלי.

תהנו מהפרק עד כמה שאפשר להנות ממנו ותגיבו, בפבקשה. 

( הבפבקשה הוא בכוונה)

קריאה טעימה!

כלומר, קריאה נעימה!

דראקו הזדקף במיטתו. הוא רעד. זיעה בצבצה על מצחו וכיסתה את פניו. הוא רצה להקיא. 

דראקו התרומם. הוא הלך לחדר האמבטיה, כושל סביבו בחשיכה. הוא שטף את פניו. 

דראקו נשען על הכיור. ידיו רעדו. הוא הסתכל על טיפות המים שהחליקו בחינניות לתחתית הכיור הצחור, שם נאספו, התערבלו ונסחפו למטה. 

הוא שטף את פניו פעם נוספת. הוא השעין את מצחו על קיר האבן הקר. הוא נרגע. 

דראקו יצא מחדר האמבטיה. הוא התקדם בזהירות למיטתו, מגשש לפניו בחשיכה. 

 הוא שלח את ידו לפניו, נוגע בקצה שידת העץ שליד מיטתו, תופס את קצה שרביטו. "לומוס" לחש. 

מקצה השרביט בקעה נקודת אור כחלחלה. דראקו הניף את השרביט לפניו, מאיר את המיטה ונכנס לתוכה.  

"נוקס" דראקו כיבה את האור הזעיר. 

דראקו הניח את השרביט על שידת העץ ונרדם.

דראקו הלך במעלה המסדרונות לעבר האולם הגדול, מבטו נעוץ בנעליו ומחשבותיו מעופפות. 

שני זוגות נעליים התקרבו אליו, אבל הוא לא שם לב. או שהוא לא רצה לשים לב. בכל מקרה, הוא התנגש חזיתית במישהו. דראקו הרים את ראשו במהירות  ועיניו פגשו בעיניים ירוקות.  ירוקות בוהקות.

 נשימתו נעתקה. אבל הקול שדיבר לא היה שלו. זה היה מישהו אחר. דראקו התיק את עיניו מעיניו הירוקות של האדם הזר שעמד מולו. הוא התנצל.  דראקו מיהר להתרחק מהאדם שהתנגש בו, ליבו דופק כמו משוגע.

דראקו לא הבין למה. 

זה הרי לא היה הוא. זה לא היה הארי. רק מעצם המחשבה על השם דראקו נמלא התרגשות מרוממת רוח כזאת. התחושה המלהיבה כשהלב דופק מהר והגוף מלא אדרנלין.  

מילא הוא, אבל לא. 

דראקו הרים את מבטו. הוא הפסיק ללכת. לא היה לו מושג איפה הוא. ואז, פתאום, כן היה לו מושג. הוא התכוון להגיע לאולם הגדול כי היה רעב, אבל עכשיו חשב שיוכל להסתפק גם בזה.  

דראקו עבר בדלת של המטבחים ויצא עם צלחת עמוסה כל טוב. הוא הקפיד לצעוד במעברים סודיים במקום במסדרונות העמוסים. 

דראקו הגיע.

הוא המשיך ללכת והסתובב. 

המשיך ללכת והסתובב.

 המשיך ללכת והסתובב. 

דלת החדר נפתחה, ודראקו נכנס למקום שקט ושליו שבו אף אחד לא יפריע לו.

הפרק הקודם		הפרק הבא