ג'יימס סיריוס פוטר - שנה ראשונה

המיון

תקציר: ג'יימס סיריוס פוטר והוגו וויזלי באים להוגוורסט ברכבת האקספרס. הוגו מגלה את בקבוק השפריץ-מיץ (פרק 1) ולג'יימס נודע שהסוודר שלו עושה הרבה יותר ממה שהוא ידע עד עכשיו. ג'יימס והוגו מגלים את אוייבם הגדול ללימודים - מייקל קראב. (השם לא מוזכר)

בעקבות הפרק נדע: לאיזה בית שבצו את ג'יימס והוגו? מי המנהל החדש? והאם יהיו קסמים חסרי שליטה? (לפחות מוזכרים) על כל זה תגלו בפרק.

"ברוך הבא להוגוורסט!" נשמע קול ממעלה המדרגות.

ג'יימס הביט על מקור הקול; בסוף גרם המדרגות הוא ראה שם אישה חמורת סבר, אך באותו רגע חייכנית.

" שמי פרופסור מקגונגל, ואני המורה לשינוי צורה. בקרוב תכנסו דרך הדלת הזאת," אמרה והצביעה על דלת שחורה ובוהקת, שמשני צדדיה היו לפידים בוערים באש צבעונית; אש אחת זהב-ארגמני; אש אחת צהובה-שחורה; אש אחת כחולה-אפורה; ואש אחת ירוקה-כסופה.

"ותלכו להתמיין לפי בתים" המשיכה פרופסור מקגונגל את נאומה. "הבתים הינם: גריפינדור," אמרה, ולפתע נפלו מהתקרה מיליוני סרטים אדומים-זהובים, שעשו ערפל צהוב-שני על הרצפה. "הפלפאף,"המשיכה, וכל מה שהיה בחדר הפר לשחור צהוב, ככה שכולם נראו כמו דבורים, ואז הכל חזר למצבו הרגיל."רייבנקלו," אמרה, ומלא נשרים קטנים ירדו מהתקרה ונעלמו כשהם משאירים מאחוריהם זוהר כסוף נוגה. "וסלית'רין" אמרה מקגונגל, והרצפה התמלאה בנחשים ירוקים מלחששים, שנעלמו כאשר הם מותירים אחריהם כוכבים מרחפים.

"לכל בית יש הסטוריה מפוארת, אך גם קצת פגומה," המשיכה פרופסור מקגונגל. "המקרה האחרון שלנו בבית הספר, היה זה" מקגונגל שלפה מגלימתה שרביט, והצביעה על הרצפה. ג'יימס הסתכל על הרצפה, ונשימתו נעתקה; הוא החל לשקוע בה. גם האחרים החלו לשקוע. פרופסור מקגונגל לא שקעה. היא הצביעה שוב על הרצפה, וכולם התרוממו. עוד הנפה, וכולם נפלו על הרצפה. הפעם הם לא שקעו.

"הדבר הזה קרה בהלואין" המשיכה. "באמצע הסעודה. תלמיד שביעית מרייבנקלו עשה זאת. אבל הוא לא שלט עוד בקסם, והכל התחיל לשקוע במהירות. אשר לומר שהרצפה התמוססה. לכן החליטו ללמד את זה רק ברמת הכשיפומטרי הגבוהה." פרופסור מקגונגל סיימה את דבריה בקול חמור.

בכל החדר הושלך הס.

"עכשיו, כולם לבוא אחרי" קרע קולה החמור של פרופסור מקגונגל את הדממה.

כולם הלכו אחרי פרופסור מקגונגל בעוד גרם מדרגות. לאחר מכן עצרו בתוך חדר גדול וריק. רק מצנפת קרועה, שרופה למחצה, היתה מונחת על שרפרף.

"בקרוב הקיר הזה יעלם" אמרה פרופסור מקגונגל, והחוותה לעבר הקיר המערבי בחדר. "ואז כל האולם יראה אתכם. כאן תתמיינו. המיון פשוט ביותר; רק שימו את המצנפת על הראש. ברגע שאקרא באחד משמותיכם, בואו הנה ושבו על השרפרף. יש שאלות?" שאלה.

הילדה המטמורפמאגוסית הצביעה בהיסוס קל, ואמרה:"יש דרך אחרת להתמיין?"

"למה?" שאלה פרופסור מקגונגל. ניכר עליה כי היא איננה מבינה.

"כובעים עושים לי סחרחורת" אמר הילדה, ששערה נהפך בבת אחת לאדום-ארגמני.

"גם כובעים מדברים?" שאלה פרופסור מקגונגל.

"אף פעם לא חבשתי כובע מדבר" השיבה הילדה, ומששה את שערה, שהחל לחזור לירוק-לימון.

"אוקיי," אמרה מקגונגל. "לי גם היה סחרחורת מכובעים, אבל שזה באמצע מיון - חושבים רק על המיון..." אמרה וחייכה.

"סבבה. אני רק אנסה" אמרה הילדה.

"אוקיי, אין זמן לדיבורים" אמרה פרופסור מקגונגל בקול שהקפיץ את כולם. "המנהל מחכה!" היא שלפה אגרת חתומה בשעווה מוזהבת, ופתחה אותה. הקיר התמוסס ברגע שהיא פתחה אותה. "אבוט, מרי!"

ילדה בלונדינית עם עור חיוור הלכה לכיוון השרפרף, חבשה את המצנפת והתיישבה עליו. ג'יימס, שהתקדם קדימה, ראה את המנהל ישב על כסא קטיפה כחול עם מסגרת זהב. הוא היה נמוך, עם אף ארוך, ושער חלק אפרפר.

"הפלפאף!" נשמע צעקה. המצנפת כנראה החליטה שזה הבית המתאים.

"וילדר, ריקי!" נשמע קולה של פרופסור מקגונגל. הילדה המטמורפמאגוסית נגשה אל השרפרף.

לאחר חצי דקה צרחה המצנפת:"גריפינדור!"

ריקי קמה בשמחה מהשרפרף הקטן, הורידה את המצנפת מראשה ויצאה מהחדרון הקטן במהירות. מקגונגל הרימה שוב את האגרת וקראה:"בלצ'לי, מרטינה!"

ילדה עם שיער שחור עמוק גלי ועור כהה במקצת הלכה בצעדים מהירים לכיוון השרפרף והתיישבה עליו. מקגונגל שמה עליה את המצנפת.

לאחר 2 דקות ואולי יותר, המצנפת צעקה:"סלית'רין!"

מרטינה ירדה בכעס מעושה מהשרפרף, והשאירה עליו את המצנפת במקום למסור אותה לידיה של פרופסור מקגונגל. מקגונגל לא התייחסה לזה בעיון רב, וקראה מתוך האגרת:"נַיירֵבּוֹס, בַּלְנֵשִיבּוֹרֶנְדָה!"

ילדה עם עיניים אדומות צלולות עם כתמים שחורים נגשה לשרפרף. הוגו כמעט שבר לעצמו את השיניים, וג'יימס החליט שהם יקראו לה רֶנְדָה עם שם ארוך כזה.

בלנשיבורנדה חבשה את המצנפת, והמצנפת קראה מייד:"רייבנקלו!"

בלנשיבורנדה נראתה מרוצה מעצמה. היא מסרה את המצנפת למקגונגל, ויצאה מהחדר.

"קראב, מייקל!" נשמע ברקע קולה של פרופסור מקגונגל.

הילד שניסה לתקוף את ג'יימס והוגו התיישב על השרפרף, שחרק קלות, וחבש את המצנפת לראשו. לאחר חמש שניות קראה המצנפת:"סלית'רין!"

מייקל ירד מהשרפרף והביט בג'יימס ובהוגו במבט זדוני.

ואז היה..."ברושניט, גרייס!""הפלפאף!""מנרשיבוז, קארי!""רייבנקלו!""מטגומן, טי. קיי.!""רייבנקלו!""מישרטן, וודי!""סלית'רין" ואז הגיעה הקריאה שג'יימס ציפה לה... "פוטר, ג'יימס סיריוס!"

ג'יימס ניגש לבמה, וחבש את המצנפת. ואז הוא שמע קול בראשו:"די! למה תמיד הפוטרים באים אלי בציפייה להיות בגריפינדור? אוי... נו כבר... לך... גריפינדור!"

את שם הבית צעקה המצנפת בקול, וג'יימס ירד בשמחה מהשרפרף. הוא הגיש את המצנפת לפרופסור מקגונגל, ורץ במדרגות. שלט הורה לו לפנות ימינה, ואז ג'יימס ראה מולו דלת מעץ חלק ובוהק. הדלת נפתחה ברגע שהוא ראה אותה.

ג'יימס עבר בדלת, ולמולו נראה מחזה מדהים; אולם ענקי נראה לפניו; החדרון שלפני כמה דקות היה בו נראה מעל שולחן המורים; וארבעה שולחנות עמוסים באוכל. ג'יימס הצליח לזהות את ריקי יושבת בתחילת השולחן האדום שעליו נראו בבירור אריות ושרביטים ואנשים מפורסמים בזהב. מעליו ירד ללא הרף שלג אדום-זהב, שנמס רגעים ספורים לפני שנחת על מגבעות התלמידים. דגל ענק של גריפינדור התנוסס מעליו. לידם היה את שולחן רייבנקלו, ובין השולחנות היה דגל שבו נראו אריה ונשר כורעים לפני גריפין.

ג'יימס התיישב והסתכל למעלה. בחדרון שובץ לביינתים לואיס מרגומנטיבי לגריפינדור, ואז נשמעה קריאה:"וויזלי, הוגו!"

ג'יימס הביט למעלה בהתרגשות, כשראה את השער הג'ינג'י של הוגו. המצנפת המהמה קצת, ואז קראה:"גריפינדור!"

חיוך ענק פשט על פניו של ג'יימס כאשר הוגו נעלם. תוך פחות מדקה הופיע הוגו בפתח הדלת, מתנשף, והפיל את עצמו בנוחות על הספסל המרופד ליד ג'יימס. "אני רעב..." אמר בקול מנומנם, והבטן שלו פלטה קרקור אימתני. הפנים של ריקי הוריקו, וכמה תלמידים צחקו.

"עד החתונה זה יעבור..." אמר ג'יימס וצחק. ביינתים עוד כמה תלמידים הצטרפו לשולחן האדום עם קישוטי הזהב.

הוגו סקר את הקישוטים, והתמקד לרגע בקישוט אחד. הוא משך בחולצתו של ג'יימס, ושאל אותו:"ג'יימס, הקישוט הזה לא דומה לגלימת היעלמות?"

"נרא'לך שאני יודע?"שאל ג'יימס. "הגלימה של אבא שלי שחורה, ולא בצבע זהב... עוד מעט תאמר לי שאתה רואה אותו!" אמר ג'יימס ולא הצליח לכבוש חיוך. הוגו כבר התפקע.

לפתע נשמע צלצול פעמון כל כך חזק, כך שהבהיל את ג'יימס והוגו. פרופסור מקגונגל עמדה בפתח האולם, כששרביטה שלוף. לידה רץ הילד האחרון שהתמיין לשולחן רייבנקלו.

ג'יימס הסתכל על פרופסור מקגונגל, שהפכה לחתול עם פרווה שחורה סביב עיניו כמו מסכה. החתול רץ במהירות מדהימה לאורך האולם ואז על הכיסא שנשאר ריק בשולחן הסגל.

כעת המנהל קם ממקומו, ודבר כסוף על חולצתו תפס את מבטו של הוגו. זה היה תג שהיה כתוב עליו בגדול:

                                                                                                               פיליוס אגורקיק פליטיק

"אני אשמח לומר לכם" אמר פליטיק בקול צרוד. "שמשרד הקסמים אישר להקים קורס ריפוי משנה שלישית ומעלה. ועוד" המשיך, "פתחנו מועדון לשיפור יכולות הקסם לכל גיל."

לחשושים נשמעו באולם. מרטוני בוט, ששובץ בגריפינדור, עשה עם שרביטו כל מיני תנועות של כושף-חובש בפעולה. משולחנות גריפינדור ורייבנקלו עלה צחוק. אחר כך הוא ניסה לצייר פלסטר "באוויר" ובטעות ניפץ את הצלחת שלו.

"וכעת, אני אומר לכם את הכל להיום. בתיאבון!" קרא, ולפתע הצלחות התמלאו במלא אוכל; צלעות כבש, שוקיים, רטבים, אורז, חסה, ירקות, צלי, דג, סטייקים, אפונה, גזר, תפוחי אדמה, והדבר הכי גועלי לפי הוגו - סלט חצילים.

ג'יימס העמיס את הכל (חוץ מהחצילים) והתחיל לאכול. איכשהו הוא חיסל את הצלחת שלו - עם 7 שוקיים. ברגע שכולם גמרו לאכול וקצת לנמנם הופיעו הקינוחים; גלידה ענקית, טורט תפוחים, סוכריות בכל הטעמים - גם של ברטי בורטס, ממתקי קוסמים, המבורגר מרמלדה שלא-נגמר-לעולם (לחש חידוש), מיץ דלעת, איכשהו הגיע לשם - קרמבו...

ג'יימס לקח המבורגר ונגס בו בשקט. הוגו לקח קרמבו ונגס בו בחשד. נראה היה שהוא אהב את זה, כי הוא חיסל את הקרמבו בחמש נגיסות ענק. אחר כך הוא לקח עוד קרמבו, ונגס נגיסה ענקית. נראה היה שמשהו לא מצא חן בעיניו; הוא העווה את פניו והוציא את הקרמבו לשעבר מפיו לצלחת. הצלחת התנקתה מיד.

ג'יימס לקח את העטיפה, וצחק. היה כתוב שהקרמבו בטעם אפר...

אחרי הסעודה כל תלמידי השנה ראשונה קמו והלכו בעקבות המדריך הראשי למדרגות שכל הזמן הסתדרו. והם החלו לעלות.

הפרק הבא: בית גריפינדור.

הפרק הקודם		הפרק הבא