הארי פוטר ואוכל המוות(8)

לאחר כמה שעות שהארי בילה בשכיבה במיטה ובהרהורים שלא הובילו לשום תוצאה, הארי נרדם.

הוא חלם שהוא יושב במשרד המנהל של הוגוורטס, על ספה רכה ונוחה, עשויה בד מרופד בצבע ארגמן, שלא היתה שם בזמן שלמד בהוגוורטס. הארי הרגיש שבכל תזוזה ותזוזה שלו הוא מרגיש כבד יותר ויותר, כאילו גדל ב- 40 שנה.

הוא רכן קדימה, כדי להסתכל על עצמו בראי שהיה ידוע לו שנמצא ממול לספה, בדיוק בקצה המשרד, והביט בפניו. הוא לא האמין למה שראה- אומנם לא היה לוֹ וְלוּ קמט אחד בלבד, אבל הוא גבה בכמעט 30 סנטימטרים; הצלקת שלו היתה רחבה מעוד, אך עם זאת שערו הפראי גדל עוד יותר, וכיסה את הצלקת הנוראה; העיניים שלו היו הרבה יותר עגולות מאשר צורת אליפסה, הן היו כל-כך גדולות, עד שהארי חשב שהן מיוחדות כמו של עין-הזעם מודי. הוא היה בהחלט שונה מעצמו במידה כלשהיא. הוא היה נראה כמו ג'יימס פוטר.

הארי ניסה להבין, ונראה שהבין. הוא רואה את העתיד. האומנם? האם הוא יהיה מנהל הוגוורטס בעוד שנים מספר? או שמא, זה לא העתיד, אלא רק החלום של הארי?
כן, בהחלט. הארי חלם להיות מנהל הוגוורטס. הוא תמיד קיווה שביום אחד מן הימים יבקשו ממנו לנהל את הוגוורטס. אבל בכל זאת, אם היה מציץ בראי של ינפתא, הוא בכל זאת היה רואה את הוריו.
הארי שמע לפתע גניחה חלשה. היא התחזקה, והתחזקה, והתחזקה-
והארי שמע "בום!" גדול והוא היה במיטתו, במחילה.

זו היתה שעת שמש, החלון נתן להארי מבט על כל הקוסמים הרצים במורד הרחובות, כל אחד לעבודתו. כל החנויות היו פתוחות, וכשהארי פתח את החלון הוא מיד מיהר לסגור אותו, כי היה רעש נורא בחוץ.
רון נחר, הארי הסתכל עליו בייאוש. הוא חזר למציאות, מעבר לחלום היפה והטוב שלו. השלישיה התפרקה, והארי לא יכל לסבול את זה.
הוא חשב מה יקרה בארוחת הבוקר. לדעתו הרמיוני אולי תסכים לדבר איתו, אבל בקשר לשאר הדברים- הוא לא ציפה לטוב במיוחד.

ואז, כאילו קראה מולי וויזלי את מחשבותיו, היא קראה: "ארוחת בוקר!".
הארי מיהר ללבוש את נעלי הבית שלו, והלך בשקט עד לדלת כדי שרון לא יתעורר, וכשיצא מהחדר חלף על פני המדרגות בריצה. נדמה שזו היתה הפעם הראשונה שהגיע לפני הרמיוני לארוחה. או, בעצם, ראשון.

מולי וויזלי חייכה אל הארי, והארי החזיר לה חיוך מאולץ. הארי שמשהו לא בסדר, ואז קלט שמולי וויזלי, והמטבח כולו בעצם, שרוף באש-קרה.
"גברת וויזלי, את בסדר?" שאל הארי וקיווה לא להראות חוצפן.
"הכול טוב, חמוד. רק ששכחתי לכבות את המחבת. ארתור וחפצי המוגלגים שלו..." אמרה בייאוש ניכר.
"את צריכה לפורר את אחת מאבקות הניקיון שיש לכם, ולמרוח על כל המטבח, ו... עליך", ייעץ הארי.

הרמיוני נכנסה למטבח. הארי קיווה שהכול יהיה בסדר, אבל הרמיוני הפנתה לו מבט חמוץ. היא אמרה למולי וויזלי: "רון ישן", הארי ידע שמעכשיו היא תנסה למצוא דרכים להפוך את רון לשנוא במשפחת וויזלי, הארי נאנח.

האם באמת הוא קיווה לטוב? חברים זה דבר קשה יותר משחשב... הוא הניח את חביתתו בתור צלוחית, ורץ לחדרו. בתקווה שרון לא נמצא שם.

הפרק הקודם		הפרק הבא