הבלאגן הכי מרגיע

נקודת מבט: שרה

"אדם!" היה השם הראשון שהכובע המוזר אמר.
מאז שבא אליי המורה ההוא והסביר לי על הקסמים הייתי נורא מבולבלת מכל המידע החדש שלא גיליתי אף פעם. באף תוכנית טלוויזיה לא אמרו על זה, ההורים שלי לא סיפרו לי על זה, נורא הופתעתי מכל המידע הזה, אפילו יותר מכמה שהופתעתי כשגיליתי שהחסידה לא באמת מביאה את הילדים. ההתלהבות ישר סחפה אותי ונכנסתי לתוכה ורציתי כבר לצלול לתוך העולם הזה, כי במשך חודש ארוך רק הרחתי את המים מרחוק. העולם שהכרתי השתנה לחלוטין. פתאום אפשר לעבור דרך קירות, תמונות מדברות, כובעים מדברים. איפה כל זה הסתתר כל הזמן הזה?
אדם רץ אל הבמה הקטנה בהתלהבות מרובה. הוא כמעט מעד מרוב ההתלהבות. הוא התיישב על הכיסא וחבש את הכובע. ככל שעבר זמן החיוך שלו ירד. נראה שמשהו איכזב אותו. טיפה נלחצתי, האם משהו כאן כואב? וממה הוא מאוכזב, הרי לא קורה כלום. הוא רק יושב עם כובע על ראשו.
כשהמצנפת צעקה (??) "סליתרין" הוא נראה כאילו הוא הולך להתפוצץ מהתרגשות. לא הבנתי למה הוא מתלהב, הרי ממה שהבנתי הם הרעים. השולחן הכי שמאלי הריע לו והאמת שהם לא נראו לי רעים, בכלל לא. 

"מסכן," צחקה רובי וצחקתי בחזרה. 

"מייסון!" חבריו של הילד שעמד לידי דחפו אותו והוא התקדם לבמה והתאפק לא לצחוק. הכובע היה על ראשו למשך לא הרבה זמן לפני שהיא צעקה "רייבנקלו". הוא ירד מהבמה ועשה 'פוזות' לחברים שלו אבל נראה שהוא מאוכזב. 

"אני לא מאמינה שהוא איתנו" אמרה רובי, "אף פעם לא סבלתי את המתנשא הזה, ועכשיו אצטרך לסבול אותו כל יום?" 

"איתנו איפה?" שאלתי בבלבול.

"רייבנקלו,"

"אהה," אמרתי. לא כל כך הבנתי מה הכוונה ב'איתנו', מה הבתים אומרים? האם אלו קבוצות מתחרות אחת בשנייה ולכן יש כזה דבר 'איתנו' או 'נגדנו'? 

הכובע קרא בשמות של עוד כמה ילדים, לפי סדר שמות המשפחה שלהם כנראה, לפני שהוא הגיע אליי. רובי לחצה לי את היד חזק וחייכה אליי בעידוד. לא ידעתי בדיוק מה לעשות וקיוויתי שלא אראה מוזרה מהצד, אבל הלכתי לכיוון הכובע וחייכתי לכולם תוך כדי ההליכה, שיהיה לי רושם טוב בבית הספר, בתור אחת שנחמדה לכולם ולא בתור מישהי שבכלל לא רוצה להיות שם מלכתחילה ושונאת את כל הילדים בבית הספר. הלכתי לכיוון הבמה הקטנה ההיא ומעדתי ונפלתי. האדמתי ממבוכה. כל האולם צחק, אבל לא בצורה מעליבה אלא בצורה תומכת. קמתי, ניערתי קלות את בגדיי והמשכתי להתקדם לכיוון הכובע.
התיישבתי על הכיסא והסתכלתי לעבר כל התלמידים באולם. היו 4 שולחנות ארוכים מאוד שבכל אחד היו המון תלמידים אבל מקום פנוי בקצה, כנראה לתלמידים החדשים אחרי שימוינו לבתים כולם. מעניין באיזה אחד מהם אני אשב. 

"שלום!" נבהלתי כששמעתי קול. לא היה לי ברור אם הוא בתוך ראשי או מבחוץ. זה היה נורא מוזר. הסתובבתי סביבי לחפש מי דיבר. "זאת אני, מצנפת המיון!"

לא חשבתי שאגיד את זה, אבל לכובע הזה היה קול של אישה שתחבק אותי אם אבכה. הקול שלה היה מאוד מנחם. כאילו הוא נכנס לי למחשבות ומבין אותי בדיוק. 

"אז לאיזה בית את רוצה להתקבל?" שאל הקול של המצנפת בראשי. 

"רייבנקלו הכי טוב," אמרתי. רובי היללה את רייבנקלו באוזניי מקודם אז נשמע שכיף שם. למרות שהייתי מאוד שמחה לקבל את גריפינדור, כי תמיד אמרו לי שאני נורא אמיצה. 

"אין כזה דבר הכי טוב," אמר הקול, בזעזוע קל. "אף פעם אין כזה דבר אופי טוב יותר או פחות. זה כמו שאין טעם טוב יותר, וניל או שוקולד, זה תלוי בבן אדם שאוכל אותם. אני מבינה שמישהו ניסה להסביר לך על הוגוורטס ונכשל. חוץ ממה שהסבירו לך על הבתים, כמה את יודעת על כל העולם החדש שנכנסת אליו?"

"לא הרבה," הודיתי. לא היה לי מושג לאן נכנסתי והייתי קצת מפוחדת.

"אז אני מבינה שלא יהיה לך אכפת לקחת סיכונים," אמר הקול, "לצאת קצת מאיזור הנוחות שלך. לבדוק מה יקרה."
משהו בקול הזה שיכנע אותי שהוא מבין אותי ויודע מה טוב לי. 

"אני מניחה ש-"

"הפלפאף!" 

נקודת מבט: ארי

זיהיתי את הילד שהכרתי ברכבת מקודם. הוא עמד לבד וצפה במיון אז ראיתי את זה כהזדמנות לדבר איתו שוב.

"היי! אמרתי. הוא הסתובב וראה אותי. 

"מה קורה, אחי," אמר. "אז מה, לאיזה בית אתה מקווה?"

"לא משנה לי," אמרתי בכנות. "אני לא ממש מבין למה זה כזה חשוב באיזה בית משובצים."

"לא יודע," אמר. "אני לא מבין בזה יותר מדי."
בשתיקה שהייתה לרגע מישהי מוינה להפלפאף וירדה מהבמה עם הבעה טיפה מבולבלת.
"אה, ראיתי אותה מקודם," הוא אמר, "חשבתי שהיא רוצה להתמיין לרייבנקלו בכלל."

המון תלמידים התמיינו לבתים השונים בזמן שחיכינו לתורינו. לחלק לקח המון זמן שבו הם נאלצו לשבת עם הכובע על ראשם ולחלק לקח כמה שניות בודדות. חלקם יצאו עם פרצוף מרוצה וחלקם ניסו להסתיר את הדמעות עם כף ידיהם.
במשפחה שלי אף פעם לא הייתה חשיבות גדולה לבתים. אצל הרבה משפחות שאני מכיר מאיימים על הילדים שיכעסו עליהם אם הם לא יתמיינו לבית מסוים, אומרים להם שהם יהרסו את השושלת המשפחתית. אבל אימא שלי תמיד אמרה שאין חשיבות לשושלות בתים בגלל שלכל בן משפחה יש אופי שונה ואי אפשר לצפות מכל תכונה אפשרית לעבור בגנים. צריך לקבל את בני משפחתך לא משנה מה, כי משפחה זה לכל החיים. אימא שלי הייתה הבן אדם האהוב עליי. תמיד ראיתי אותה כדמות להערצה. גם כשחבריי אמרו שההורים שלהם מביכים אותה והם לא רוצים לחבק אותם, אני אמרתי לעצמי שבחיים לא אהיה מובך בקשר שלי עם אימא שלי.
"אית'ן!" קראה המצנפת.
"בהצלחה," צבטתי אותו קלות ותפחתי לו על השכם. הוא יצא לדרכו לבמה הקטנה. הסתכלתי עליו חובש את המצנפת. הוא ישב על הכיסא למשך זמן די ארוך. אחרי שתי דקות בערך המצנפת קראה "הפלפאף".
עוד כמה ילדים התמיינו לבתים השונים וחיכיתי בקוצר רוח לתורי.
"רובי!" קראה המצנפת, וילדה מנומשת עלתה לבמה בהתרגשות רבה. היא ישבה עם המצנפת הרבה זמן, בערך חמש דקות. הרבה ילדים התחילו לאבד סבלנות והתלחששו ביניהם. אחרי ההמתנה הארוכה המצנפת צעקה "הפלפאף". הילדה נראתה מאוד מאוכזבת, כמעט כאילו היא הולכת לבכות.
קראו לילדה הבאה, בשם גרייס, להתמיין והיא עלתה. ברגע שהמצנפת נגעה בראשה היא צרחה "רייבנקלו". גרייס נראתה מאוד מרוצה וירדה מהבמה שמחה לחלוטין, העיניים שלה נצנצו.
עוד כמה ילדים עלו לבמה, אחד מהם לקח כמעט 10 דקות להחלטה.
סוף סוף הגיע תורי והמצנפת קראה לי ועליתי מהר לבמה. חבשתי את הכובע וקול התפשט במוחי.
"היי, ארי," אמר הקול. "מה שלומך?"
"אני בסדר,"
"אני מבינה שאין לך העדפה לבית," הקול אמר, "אתה תסתדר בכל בית."
הנהנתי והמצנפת נפלה.
"אני מבין שלרייבנקלו לא אתקבל אחרי זה," חשבתי במבוכה.
"יודע, מה, למה לא?"

"רייבנקלו!" 

נעמדתי, הנחתי את המצנפת חזרה על הכיסא וצעדתי לכיוון השולחן המריע ביותר. התיישבתי באחד המקומות הריקים.
"ברוך הבא!" אמרה תלמידה שנראתה גדולה ממני בהרבה. "קוראים לי אלקסה, אני המדריכה של בית רייבנקלו. אנחנו מאוד שמחים שהצטרפת! רק נשמח שאם תוכל תעבור לשבת קצת יותר ימינה ליד תלמידי השכבה שלך,"

הסמקתי ממבוכה כשקלטתי שמקיפים אותי תלמידים שגדולים ממני בהרבה ועברתי לימין השולחן.
"היי!" אמרתי כשהתיישבתי.
"היי," אמרה ילדה שזיהיתי ממקודם כגרייס, "אני גרייס!"
"אני ארי," אמרתי בחיוך. היא שלחה את ידה ללחיצת יד ולקח לי כמה שניות לקלוט את זה אז יצאה מן לחיצה מאוד מביכה. 

 אוקיי אז בפרק הזה נחשפו לאן כל הדמויות השתבצו ובעצם נחשפו גם מי בכלל הדמויות שנקבל את נקודת מבטן. 

אז לרייבנקלו השתבצו מייסון, ארי וגרייס

ולהפלפאף השתבצו שרה, אית'ן ורובי.

מה דעתכם על הפרק הזה? אתם צופים חברויות מפתיעות? 

הפרק הקודם		הפרק הבא