הרמיוני משגעת את כולם

טוק טוק.

מישהו נקש על דלת חדרן של ג'יני והרמיוני. הן פתחו אותה.

"היי," מלמל רון, שעמד בפתח.

הרמיוני, עצבנית ועייפה מהיום שעבר עלייה, נבחה עליו "מה? מה אתה רוצה?"

רון התכווץ.

"סתם..." הוא מלמל "רק רציתי להגיד לך ש..."

הרמיוני הביטה בו בציפייה.

"נראית ממש יפה היום... אני מתכוון, את נראית יפה תמיד. אבל היום, אנלא יודע..."

הרמיוני הסמיקה (אני? מסמיקה? ממתי?). "תודה... כלומר, זה חשוב לי, באמת."

"כן... אממ זהו. זה מה שבאתי להגיד." רון האדים, ואז הסתובב והלך.

"וואו" חשבה הרמיוני "זה היה מוזר..."

בפינת החדר, שרה ג'יני: "רון והרמיוני יושבים תחת עץ ומתנשקקקקים..."

"אוחח. שתקי, ג'ין."

****************************************************************************

המראה הכללי החדש של הרמיוני נשאר, אך היא סירבה (בעקשנות ראויה לציון) ללבוש שמלה ולהתאפר לכל ארוחה בבית משפחת וויזלי. מה שלא מנע מג'יני לנסות כל פעם מחדש.

" 'מיוני, בבקשה!" היא התחננה "רק את החצאית הזאת! עם הצללית הזאת! ואת חייבת את השפתון!"

"אין סיכוי." אמרה הרמיוני בקור קר "כבר עשית לי מייקאובר כללי. אם את נוגעת לי עוד פעם בשיער, בבגדים או באיפור, אני נשבעת לך שאני –"

"פסדר, פסדר. לא צריך להילחץ."

"ידעתי שתביני בסופו של דבר."

ואחרי ששלחה לעברה חיוך מושלם יצאה הרמיוני מהחדר אל עבר ארוחת הצהריים, לבושה בג'ינס ובטי-שירט הישנים שלה, שאיכשהו נראו עליה הרבה יותר טוב עכשיו.

שהביטה מטה, אל עבר החזה הלא-קיים לשעבר והבהחלט-מראה-נוכחות בהווה, היא לא יכלה שלא להרהר:

"אני בהחלט יכולה להתרגל לזה."

רק שהיא בחיים לא תגיד את זה לג'יני.

****************************************************************************

  עוד פרק!!
בשיא המהירות הפעם. מה דעתכם?
ואני מזכירה - בלי תגובות אין פרק הבא. פעם קודמת נתתם מלא תגובות אז הפרק בא מהר :)
אוהבת מלא מלא (ושמחה על התגובות המדהימות),

 מאיה גריינג'ר 3>

הפרק הקודם		הפרק הבא