וואנשוטים על המיתולוגיה

הכל היה מתוכנן בצורה מושלמת

בעצם, זה לא משנה בגלל שכל מה שאני עושה מתוכנן בצורה מושלמת

אבל זה באמת היה מתוכנן בצורה מושלמת, אפולו יותר מהרגיל.

חשבתי על זה במשך חודשים

זה היה חייב לעבוד

***

"שלום" קול חם ונעים, מוכר כמו מרכבת השמש שלי, אמר מאחורי

הרגשתי חיוך עולה על שפתי ולבי החסיר פעימה כשהסתובבתי לכיוון הקול
לכיוון הפרח היפהפה שלי
לכיוונו של יקינתון

"שלום גם לך" עניתי לו, מהדק מעט את אחיזתי בדיסקוס שבין ידי, ספק בחרדה וספק בהתרגשות

הוא נראה מרהיב באותו היום, יפהפה, בצורה שהולמת נסיך מכובד
עורו בגוון של חום בהיר כאדמה, שיערו הכהה כקליפה של עץ אורן מתולתל ופרוע, ועיניו… עיניו בגוון כהה ועמוק של סגול
בפעם הראשונה שבה ראיתי את עיניו, נדרתי בליבי שכשיהיה לי הזמן אצור פרח בצבע הזה.

התקרבתי אליו, מנתק את אחת מידי מהדיסקוס ומצמיד אותה לפניו של יקינתון

"התגעגעתי אליך" לחשתי, מצמיד את מצחי למצחו

"נפגשנו אתמול" הוא ענה, חצי צוחק, והרגשתי את ידו מאחורי ראשי, אצבעותיו בתוך שיערי הבלונדיני "אבל גם אני התגעגעתי אליך"

ואז הוא התקרב אלי עוד קצת ונישק אותי, ואני נישקתי אותו חזרה
לא נשיקה עמוקה, רק מגע קצר של השפתיים, אבל זה הרגיש טוב יותר מכל פעם אחרת בעבר.

ואז הוא התרחק מעט, והרגשתי קור - כמו משב רוח - בהיעדרו, אבל אז הוא חייך אלי ולחיי התלהטו, ולבי החסיר פעימה.

אלו הכל תחושות שעדיין לא התרגלתי אליהן, וכנראה שלעולם לא אתרגל, לא משנה כמה זמן אהיה בחברתו.

"רוצה להתחרות?" הוא שאל, מצביע על הדיסקוס שבידי הימנית

בדיוק לפי התוכנית

"אתה עדיין מקווה להביס אותי?" שאלתי, שולח אליו חיוך מקניט (חיוכים מקניטים לגמרי יכולים להיכנס לרשימת הכשרונות הרבים שלי) "תן לי להזכיר לך שאני- "
"אל הקשתות, ועם אחותך אתם התאומים הקשתים. אני יודע, אמרת לי את זה לפחות חמש פעמים" הוא חייך, כאילו הוא מאוד משועשע ממשהו "השבוע" הוא הוסיף בגיחוך.

שילבתי את זרועותי על חזהי, ונעצתי בו מבט פגוע מזוייף (אני יודע שקשה לדעת כי אני כזה שחקן טוב, אבל אני נשבע שזה היה מזוייף) "כי אתה תמיד מתעקש להתחרות בדברים שאני יותר טוב בהם!"

הוא צחק, צליל יפהפה, ושאל בחיוך "אז אתה רוצה?"

אני נאנחתי, יקינתון צחק שוב וצעד לאחור, ואז הרמתי את הדיסקוס והשלחתי אותו לכיוונו.

הוא קפץ כדי לתפוס את הצלחת ואז השליח אותה לכיווני, לא מסתכל על צידה התחתון של הצלחת.

רצתי ותפסתי את הדיסקוס, ואז שוב הרגשתי את הקרירות, כמו משב רוח שמגיע מהמערב.

ניערתי את ראשי, ואז השלחתי את הדיסקוס חזרה לכיוונו של יקינתון

עוד כמה זריקות, ואז התוכנית שלי תצא לפועל

מתחתי את זרועותי כשהוא קפץ כדי לתפוס את הדיסקוס, ואז הוא זרק אותו אלי.

השלחתי אליו בחזרה - רק עוד כמה זריקות, אמרתי לעצמי - וכשהדיסקוס היה בחצי הדרך הרגשתי שוב פעם את משב הרוח, מעט חזק יותר

שיערי הצליף בפני כשהסתובבתי להסתכל מאיפה הרוח מגיעה, כי ביום כזה של קיץ לא אמורה להיות רוח בכלל.

"אפולו?" קולו של יקינתון נשמע מאחורי, מעט מבולבל

"אה, סליחה" אמרתי לו "חשבתי שראיתי משהו"

התעקבתי עוד חצי שנייה, עייני סוקרות את השדה, לפני שהסתובבתי חזרה באיטיות

ואז קול פיצוח מחליא נשמע, ואני הסתובבתי במהירות כדי להסתכל על מקור הקול

הדבר הראשון שהבחנתי בו הוא שלא ראיתי את יקינתון

הדבר השני שהבחנתי בו היה גופו, שרוע על הקרקע

הדבר השלישי שהבחנתי בו היה נוזל אדום סביב ראשו

לרגע שאלתי את עצמי מה זה, לא הכרתי הרבה נוזלים אדומים

ליבי הכפיל את קצב פעימותיו כשהבנתי מה זה

דם

פתחתי בריצה, ליבי פועם באוזניי ודמעות צורבות בעיניי 

עם כל צעד קרוב יותר ריח מתכתי צרב באפי, אבל לא עצרתי את צעדי עד שהגעתי ליקינתון וצנחתי על ברכיי לצידו.

הרמתי את גופו, מערסל את ראשו בזרועותיי שנצבעות באדום חלקלק.

הוא לא נשם, וליבו לא פעם
פניו איבדו צבע וגם הבעה

באחורי ראשו היה חתך עמוק שדרכו ניתן היה לראות את הגולגולת הסדוקה.
כישורי הרפואה שלי, וגם העיניים, אמרו לי שהוא נפגע מהאבן על הקרקע
כנראה שמשהו גרם לו למעוד

הוא מת, ידעתי, ודמעות זלגו על לחיי, מסרבות להיפסק

אני לא יודע כמה זמן נשארתי כך, מחבק בחוזקה את גופו הדומם, ובוכה

כשהרמתי את מבטי, השמש כבר שקעה
סוסי חזרו לארמון השמש, ועכשיו כולם היו תחת השגחתה של אחותי, כולל אני

הנחתי בעדינות את גופתו של יקינתון על העשב, ונעמדתי

בעטתי באבן שפצעה אותו חזק ככל יכולתי, ואז צרחתי חזק אפילו יותר

בעטתי באבן פעם נוספת, וכשפתחתי את פי כדי לצרוח שוב נחנקתי מיפחת בכי.

צנחתי על ברכי, נשרטתי מקוצים ואבנים קטנות יותר, אבל ידעתי שהחבלות ירפאו ברגע שאעמד
אני אל, אחרי הכל

אני לעולם לא אהיה פצוע לאורך זמן, בניגוד ליקינתון

אני לעולם לא אמות, בניגוד ליקינתון.

רכנתי מעל גופו של אהובי, וקברתי את פני בחזהו הדומם, מכתים את הטוניקה שלו בדמעות בלתי נגמרות.

רציתי לצרוח
רציתי לרדת לשאול ולהכריח את האדס להחזיר לי אותו
להתחנן, אם אצטרך

אבל לא הצלחתי להביא על עצמי לקום מגופתו של יקינתון.

זה היה הרגע שבו נדרתי בלבי
ברגע שאסיים לבכות, אהפוך את גופתו של יקינתון לפרח, יפה ככל שאוכל
הפרח יהיה בצבע עיניו, ויריח כמו שיקינתון הריח
הפרח ישא את שמו, לנצח מעכשיו והלאה.

ואז הרמתי את ראשי מחזהו, ובידיי המגואלות בדם הרמתי את הדיסקוס והפכתי אותו.

האם תסכים להישאר איתי? לנצח? נחרט מאחור על העץ

הרגשתי כאילו ליבי מתרסק שוב, לאלפי חתיכות שממשיכות לשרוט אותי מבפנים

דמעות המשיכו לזלוג על פני, ויפחת בכי בקעה מגרוני

התקופפתי שוב ונישקתי אותו על שפתיו, ואז עצמתי את עיניו ונשכבתי לצידו, מתעלם מהעובדה ששיערי מתלכלך מדם ואדמה, ואז חיבקתי את גופו והמשכתי לבכות עד שנרדמתי, מקווה לישון לאלף השנים הקרובות

-----------------------------------------

שלומות, כאן סופי ג'יין שהגיעה כדי... לאדעת למה בדיוק

אני ממש שונאת את עצמי על הקטע הזה

עצוב לי ככ

מקווה שאהבתם:)

הפרק הקודם		הפרק הבא