סורי, אין תקציב

היה זה בוקר אביבי ורענן בתחילת חודש אפריל. כן, ממש ממש תחילת חודש אפריל. כולם הרי יודעים שאפריל מגיע מיד אחרי היום הראשון ללימודים.

"היי, זה לא פה נכון שמה!" רטן האגריד. "אפריל פה בא מיד אחרי אמצע הלימודים שמה!"

"שתוק!!!" צרח עליו דמבלדור בשלווה. "אתה סתם מקלקל את כל ההתקדמות של השנה הזאת!"

"דמבלדור צודק, ההפקה החליטה שעכשיו אחד באפריל אז עכשיו אחד באפריל," פסקה מקגונגל מתוך התא שלה באזקבאן. שוב, אף אחד לא שמע אותה אבל היא בכל זאת חייכה לעצמה בסיפוק (אולי אלו היו סימני השיגעון הראשונים שהתחילו כעת להראות את אותותיהם בקשישה). איזה כיף זה לפסוק דברים.

"רגע, אחד באפריל זה יום ההולדת שלנו!" נדהם ג'ורג' וויזלי. "של מי היה הרעיון המוזר הזה?"

"שלי," הרעימה בת קול, שדמתה באופן מפוקפק לקול של גברת נוריס. "אבל אל תתעסקו בזה, צריך שתהיה כאן מסגרת מסוימת של קיר רביעי."

"אוקע," הנהנו באישור כל הדמויות של הסדרה.

"קיצור חבר'ה היום גם פורים וגם אחד באפריל אז חשבתי אולי כדאי שנחגוג את המאורע ונעשה משתה גדול לכל השרים והעבדים."

"כן!" התלהבה הרמיוני. כל גמדוני הבית עלו לאולם הגדול להשתתף בסעודה, וכמוהם גם פאדג', סקרימג'ר, ת'יקנס וקינגסלי שאיכשהו כיהנו כשרי הקסמים במקביל. כל אחד קיבל רבע קרקר ושלט בו כרצונו. הדבר שקינגסלי לדוגמה עשה בתור השליט של הקרקר שלו היה לפורר את הקרקר ולפזר אותו בכל קצוות העולם. הוא הפך את הפירורים שלו להורקרוקסים, וככה הוא הפך לבן אלמוות. לא שלמישהו היה אכפת.
"כן, זה ממש לא מעניין אותנו," הדגיש ת'יקנס במרדנות. "תחיה לנצח, ממש מזיז לי."
ת'יקנס קינא בו וזה היה ברור לכולם. בתור מישהו שהיה בובה על חוטים לאוכל מוות לא היה לו הרבה עמוד שדרה.

"אתה יכול לעשות את זה גם," אמר לו קינגסלי. "יש לזה מתכון ממש קל בחמש דקות במאקו. ממש פיס אוף קייק כמו שאומרים באנגלית."
אבל ת'יקנס לא רצה לעשות את זה גם. מה, הוא מעתיקן? זה ממש לא מקורי, בכל זאת.
"יואו יש פה סוכריותים מנטות?" שאל דובי. "וואלה ממש זורם לי על זה."

"היי גם אני רוצה!" התלהב ת'יקנס. "תעבירו את הצלחת."

"איזו צלחת? אין פה שום סוכריותיותיותיותיותיותיותיותיות…" דמבלדור המשיך ככה לנצח. נחסוך לכם את הפרטים. כשהוא גמר הוא הוסיף, "רק קרקרים. לא סתם קוראים לזה סעודת קרקרים."

"אוף, אני ממש לא מרוצה מהסעודה הזאת." זעף פרד וויזלי (שגידל זקן אדמוני עבה בנצח הזה שעבר). "ועוד ביום ההולדת שלי."

"זה בסדר, גם ככה אתה עומד למות בקרב על הוגוורטס, זה לא כזה משנה אם אתה מרוצה או לא." ת'יקנס גיחך בבוז.

"היי, אני עדיין לא השתתפתי בדיאלוג," נעלב פאדג'.
"שתוק," אמרו כולם במקהלה, והאדמה רעדה קצת מהעוצמה. "אף אחד לא רוצה פחדן שכמוך בדיאלוג שהוא מנהל. מה זה, מי הפליץ פה?" המשיכו כולם במקהלה, ואחד הקירות התפוצץ על פרד וויזלי והרג אותו מוקדם מהצפוי.
"יש, עכשיו כל הכסף מהחנות שלנו יהיה שלי," חמד ג'ורג'.
"רגע, אבל אין לאף אחד תקציב לקנות מכם דברים," אמרה הרמיוני.
"מה, בגלל הבעיה של התקציב בהוגוורטס?" שאל ג'ורג'.
"לא, זה כי אתם יקרנים רצח."

"כן, ממש אי אפשר להמשיך ככה," זעם רון הרעב. זה הכינוי החדש של רון, תתרגלו. "אנחנו חייבים איכשהו לפתור את הבעיה התקציבית הזו – בטוח יש כאן משהו שאפשר למכור ולקבל עליו בוכטות של כסף."

"אני מתנדב!!" צעק נוויל, שהתבלבל עם משחקי הרעב. "רגע, לא."
"אבל אף אחד לא שמע אותו," אמר הארי. "ובסוף מכרו אותו לשוק השחור."
"היי, אני דיברתי ממש ברור!" נוויל נעלב.
"אבל אף אחד לא שמע אותו," המשיך הארי. היה לו הימור שנוויל שווה טונות כסף, עם כל השומן העודף מהלחיים שלו. אם הוא יגיד את זה מספיק פעמים החבר'ה יזרמו עם הנרטיב. "אבל אף אחד לא שמע אותו," הוא המשיך, ואכן הארי התחיל לשמוע לשמחתו מלמולי הסכמה ברחבי האולם.
"הארי, אני חושבת שזה קצת מניפולטיבי," אמרה ויקיפדיה – המכונה הרמיוני.
"דרוש מקור," אמר הארי.
"שיט, אתה צודק," היא נאנחה.
"תראו, זה כבר נהיה כל כך נואש תקציבית שממלאים פה את הפאנפיק עם דיאלוגים חסרי פואנטה," אמר רון. "אם נוויל התנדב אז זה מה שנצטרך לעשות."

"אז הוחלט שמוכרים את נוויל לשוק השחור תמורת בוכטות של כסף," הכריז דמבלדור בכובד ראש. "למישהו יש התנגדות?"

"לי יש התנגדות!" זעק נוויל ממעמקי ליבו. "זה ממש לא מוסרי!"

אבל אף אחד לא שמע אותו. הפעם באמת. הארי אפילו לא היה צריך לעשות לכולם גזלייטינג, זה פשוט היה ככה. כשהופכים לדמות משנית זה כבר לא משנה מה אתה אומר, וכרגע נוויל לא היה אפילו דמות משנה, אלא לא יותר מאמצעי עלילתי לגמור כבר את הפאנפיק המתיש הזה.

"העסקה סגורה," השוק השחור ודמבלדור לחצו ידיים.

באותו רגע הטלפון המרכזי של הוגוורטס צילצל. "שלום, כאן הבנק שלכם – רצינו להודיע לכם שהועבר לכם כרגע לחשבון של הוגוורטס סכום על סך בוכטות של כסף. תהנו מתוקים!"

"יש!" צהלו התלמידים.

"אוף…" אמר נוויל תוך כדי התאדות.

"מה נעשה עם כל הכסף הזה?" שאל רון והאישונים בעיניים שלו השתנו לצורה של דולרים.

"אתם זוכרים שזה אחד באפריל, כן?" נאנח לי ג'ורדן. "בטוח יש כאן איזושהי מתיחה."

"אבל אף אחד לא התייחס אליו," אמר רון, מעצב המציאות הנודע.

"היי, זה בכלל קטע שלי!" אמר הארי, ומחק את רון. אין רון יותר.
"היי, אני עדיין כאן!" מחה רון.
"בסדר, אחי, לא מחקתי אותך באמת," לחש לו הארי בקריצה. "אני רק עושה כאילו, אל תדאג!"

"הארי, למה אתה מדבר לאוויר, זה ממש קריפי," ציין אנתוני גולדשטיין. גם כן היהודים האלה.

"אני מנסה לגרש שדים," הרגיע אותו הארי.
"זה ממש לא מרגיע אותי."
"אנתוני נשם נשימה עמוקה ואמר 'אה אחי אז הכול טוב' " אמר הארי.
"היי, אמרתי שאני בסטרס!!"
"אבל אף אחד לא שמע אותו."
ככה זה כשמקבלים יותר מדי תקציב. הכוח עולה לכם לראש. להארי היה כל כך הרבה כסף שהוא ליטרלי שלט במציאות. כסף לא יכול לקנות לכם שמחה, אבל הוא בהחלט יכול לאפשר לכם לשלוט בעולם.

פ ס פ ו ס י ם

הפעם הפרק כולו הוא פספוס אז לא היה לנו הרבה מה לשים כאן.

"היי מאלפוי, תפגוש אותי במגדל הדורותי," אמר הארי.
"מה דורותי"
"מה, אתה לא יודע שלצד שבו השמש שוקעת קוראים דורותי?? צ'מע אתה מעריץ בלאי של כינוי בעברית, רואים שלא סיימת את אנדי."
"אוף נוווו הייתי באמצע אל תגיד סתם, מישהו עלול לשמוע," דראקו התחנן. אבל זה לא עזר. האספסוף כבר הגיע, וזרקו אותו לאשפתות. זה מה שקורה למי שלא קורא את אנדי עד הסוף.

-~-

לא ברור מי אמר את זה, אבל הוא בטח טחון רצח. יו איך אני מקנא בו גם אני רוצה שרים ועבדים יא אללה איזה טחון הוא בטח טחון באישיות שזה ממש נאצי, זה שונה מלהיות טחון כלכלית שזה דווקא סבבה.

-~-

שרדר הוא מה זה נאו נאצי, חשב הארי.
"כן אתה ממש צודק!!" אמרה ויקיפדיה, החברה הטובה של הארי עם השיניים הקדמיות המוגזמות. "תראה, אפילו מדברים על זה בכתבה הזאת: https://www.youtube.com/watch?v=dQw4w9WgXcQ"
"לא את גזורה, איך את זוכרת קישור שלם לכתבה בעל פה," נחרד רון וייזל, קצין צה"ל בדימוס.

-~-

"יש לי רעיון," הציעה הרמיוני, כשבעיניים שלה במקום אישונים היו את קרן ההשתלמות של עובדי ההוראה בסקוטלנד.
"איזה מעפנה, זה בערך הדבר הכי משעמם לעשות," אמר הארי שהאישונים הפכו מלהיות למעלה ללהיות למטה – יעני הוא גילגל עיניים.

-~-

*מונטאז' קניות*

רואים את דמבלדור מצביע בהתלהבות על אופנוע ממש מזיק לסביבה, ומקגונגל מהנהנת.
אחרי זה רואים את כל התלמידים בשכבה של הארי ניגשים למסעדת אכול כפי יכולתך.
אחרי זה רואים את האגריד וסנייפ מצביעים על נוויל בתוך כלוב בגן חיות ושואגים מצחוק.
אחרי זה הפאנפיק נגמר כי יש יותר מדי תקציב.

ואז אחרי שנגמר הפאנפיק בעצם משרד הקסמים סוגר את הוגוורטס ולוקח אותו לאזקבאן בגלל שהוא סחר בשוק השחור וזה מאוד לא מקובל. סוף.

-~-

אפילוג?

הכול חזר לשגרה. החיים מעולם לא היו טובים יותר.
עכשיו כשהכסף נגמר סוף סוף והמציאות חזרה לקדמותה, הארי היה יכול סוף סוף להתרווח ולצאת לסיבוב.
"כבר הולך?" שאל רון.
"כן, חשבתי לנקות קצת את הראש… אתה יודע."
"אה מעולה," אמר רון. רון? מי זה רון? אה, כן.
"אה יופי," אמר הארי. אמר. הארי. מה פתאום.
"הכול טוב, הארי?" שאל נוויל.
"לא. כן. כן," אמר הארי.
"יופי," אמרה הרמיוני.
אנחנו לבד פה. והכול מצוין. לו רק רון היה פה. יש?

"טוב זהו אין יותר פאנפיק," אמר הארי. היות והארי שולט במציאות אין לנו באמת מה לעשות עם זה. זהו, אכן אין פאנפיק יותר. סוף.

למקרה שלא הובהר מספיק מהשלוש מאות פעמים שכתבנו "סוף" בפרק הזה, אין המשך. מי שרוצה המשך יותר ממוזמן לבכות לאמא שלו.

הפרק הקודם