פרסבת׳ הנצר: כוח היסודות

״מה בשם האדס?!?!״ עניתי כשהארי סיפר לי ״מה זה חדר הסודות?!?״ ״מין חדר שסלאזר סלית’רין יצר בהוגוורטס בשביל לרצוח את כל בני המוגלגים, בגלל ששאר המייסדים סירבו לעזור״ ענה לי הארי ״הוא מטורף על כל הראש!״ אמרתי ״מה נכנס בו?!??״ ״אני לא יודע, תבטח בי, הוא סלית’רין״ ״אני מניח שאתה צודק״ נאנחתי ״יופי! עכשיו בוא להוגוורטס״
מדלגים בזמן להוגוורטס⏰
ישבתי בשקט במגורים שלי בהפלפאף(הדמות הראשית בהפלפאף כן) וחשבתי על מה שקרה, תוהה מה נכנס בראש המטומטם של סלזאר סלית׳רין, עד שהשעון שלי צלצל, ויצאתי החוצה למגרש הקווידיץ׳ לראות את המשחק האחרון של השנה.
בזמן שהתכוננתי להתחלה, רצה פתאום פרופ׳ מקגונגל וצעקה ״המשחק מבוטל! המשחק מבוטל! על כל התלמידים לחזור לבתיהם ולהמתין להנחיות נוספות! מר פוטר ומר וויזלי באים איתי!״ הלכתי לבית שלי ופשוט חשבתי מה קרה עד הערב, ואז נרדמתי ובחלומי הייתי לבוש חליפה ירוקה עם כיסוי לראש וחורים לפה ולעיניים, מולי עמד נחש ירוק גדול שניסה לברוח ממני אבל פתאום הוא הפך לחצי איש חצי נחש כחול מוזר, ומאחורי צל של מישהו עם… ארבעה ידיים? הייצור תקף אותי ופשוט התעוררתי, אבל מסיבה מוזרה בלי שום זיעה, למרות שהלב שלי פעם במהירות של הרמס.
יצאתי החוצה לארוחת הבוקר, והארי תפס אותי מהר ואמר ברצף ״הרמיוני. מאובנת. שירותי בנות נטושים. הערב!״ ופשוט הסתלק וברח.
בערב🌌
הגעתי לשירותים של מערטל המייללת, ומצאתי שם את הארי ורון כשהם לוכדים את פרופ׳ לוקארט .
בהתעלמות מופגנת מלוקארט, שאלתי את הארי ״עם מה אנחנו מתמודדים?״ ״בסיליסק״ ענה לי בפשטות. הצטמררתי כשנזכרתי בסיפורים של דוד פרנק ואבא שלי עליהם, אבל ירדתי אם הארי למטה.
״איפה הוא?!?!״ אמר רון בתסכול בסופו של דבר, וכאילו ככה, מצאנו דלת.
״הוא בפנים, אני מרגיש את זה״ התרעתי להם, הם הינהנו, התכוונו לזוז אבל לוקארט חטף את שרביטו השבור של רון וצעק ״אובליוויאטה!״ מה שפוצץ את הקיר והקים מחסום בין רון ולוקארט לביני והארי, רון צעק ״אני בסדר, הדביל איבד ת׳זיכרון אבל גם הוא יהיה בסדר, תמשיכו!״ אז הארי פתח את הדלת בלחשננית, ופתאום טום רידל פנה אלינו, אין לי רצון לתאר את השיחה המזעזעת, אז אקצר: טום רידל+40שנה= לורד וולדמורט, אז טום או וולדמורט או איך שלא תקראו לו, זימן את הבסיליסק בעוד הארי קיבל את פוקס, את מצנפת המיון וחרב משובצת אבני אודם מוזרה, אבל הוא איבד את השרביט ולנחש היה יתרון, פתאום הנחש תקע בי מבט עיניים מול עיניים, הייתי בטוח שהלך עלי, אבל הנחש פלט קול שנשמע כמו צווחת פחד, וברח ממני, מה שאפשר להארי לתקוע לו את החרב בגרון ולהרוג אותו, אבל הארי נדקר על ידי אחת מהשיניים, והתחיל להחוויר.
״אתה גוסס, הארי פוטר, ואני עומד לנצח! מות בשקט, הארי פוטר, קח את הזמן שלך, אני לא ממהר לשום מקום״ אמר רידל, אבל פתאום פוקס התחיל לבכות על הארי והארי התרפא, לקח את שן הבסיליסק וחורר איזה יומן שהיה שם, ואז רידל מת וג׳יני התעוררה… רגע מה? ג׳יני פה?, לא משנה, יצאנו מהמקום איתה ורון פתח דרך מהקיר, שבעזרתה פוקס העיף אותנו למעלה והוציא אותנו
הבוקר למחרת🏙️
״תודה, לא הייתי עושה את זה בלעדיך״ אמר לי הארי כשהמתנתי לדוד ניקו שיקח אותי הביתה ״אין בעד מה״ אמרתי לו, הארי הינהן והלך, דוד ניקו הופיע ואמר ״מוכן?״ ״כן״ עניתי, ובזמן ששקענו בצללים חשבתי לעצמי למה הבסיליסק ברח ממני

__________________
מה המצב קוראים? מה דעתכם/ן?

אשמח שתגיבו! 

הפרק הקודם		הפרק הבא