הוגוורטס החדש

הי, אני לילי מסנג'ר והיום זה היום הראשון בבית הספר שלי.

(קרדיט ל"אין. שמות. פנויים.")

בארבע לפנות בוקר כינסתי את כל המורים בשולחנות הפיקניקים ואמרתי "טוב, זה היום הגדול" פרופסור מייפל גיחכה והסתכלתי עלייה במבט חמור, לצערי, אני לא טובה בהבעות פנים והסתכלתי עלייה במבט חמור החיה, עכשיו היא הפסיקה לגחך, היא ממש צחקה!

"עם פרצוף כזה לא תוכלי לנהל בית ספר" היא אמרה, "עם התנהגות כמו שלכם אני חושבת לתת לכם עונש במקום לתלמידים!" אמרתי ומייפל השתתקה.

"אז כמו שאמרתי, היום הזה הוא יום חשוב מאוד וחסר לכם אם הוא יתפקשש, נעלי השועל, פוקסי ובוקסי-" שמעתי גיחוך מצד פרופסור פושיפ אבל התעלמתי "- מוכנים לקראת המיון, אתם מוכנים?" שאלתי בהתרגשות והמורים שאגו בתשובה. אחרי שהם נרגעו הם החליפו מבטים מסתוריים, ידעתי שהם מכינים לי הפתעה אבל לא ידעתי מה, אני לא אחת שאוהבת לקבל הפתעות אז לקחתי הצידה את פרופסור ג'נלו ושאלתי אותו מה ההפתעה המסתורית, הוא רק חייך חיוך מסתורי וצעד אחורה תוך כדי שהוא מנופף אלי את הידיים בתנועות גליות (הערת מחברת: אני לא יודעת איך כותבים את זה, תנועות גלים או משהו). לקחתי את פרופסור נידל הצדה ושאלתי גם אותו, הוא עשה בדיוק אותו דבר.

את השעות הבאות העברנו בלסדר את הביה"ס ולארגן את עצמנו, עמדנו בשורה וחיכינו שתלמידי שנה ראשונה הראשונים ייכנסו, פתאום צל כיסה אותי, הסתכלתי למעלה וראיתי רכבת שועל ענקית עפה באוויר ונוחטת על מתקן גדול ליד המתקני שועלים הקנטים, "אפילו לא שמתי לב אל זה, איך?" שאלתי את פושיפ והוא גיחך ואמר "כיסינו את הדבר הענקי הזה במלא גלימות העלמות, זה עלה הון אבל עכשיו יש גלימת העלמות לכל מורה!" הוא חייך וקרץ אליי, אני כל כך אוהבת את הצוות שלי!

היום הראשון הלך מושלם!

התכנסנו בספסלי הפיקניק, נאמתי איזה נאום טיפשי על איך שבגלל שהם הדור הראשון של פוקסילגס הם חייבים להיות תלמידים מצטיינים או שהביה"ס יקבל שם רע. פוקסי ובוקסי עשו ראפ על הבתים:

פוקסי: פוקסי ובוקסי

בוקסי: פוקסי ובוקסי

ביחד: פוקסי ובוקסי פוקסי ובוקסי

בוקסי: יו, כל מי שנכנס לבצ'פר

פוקסי: צריך להתמיין לפי הסדר

בוקסי: אם הוא לא ידע לאן ללכת

פוקסי: נעזור לו ונהיה כמו שלכת

בוקסי: מה?

פוקסי: מה?

ביחד: מההההההההההההההה?

פוקסי:מי שהולך לבית הבנגלי

בוקסי: חכם וחרוץ ו... שכחתי את השורות

פוקסי: כל הדברים האלה של הבצ'פר

בוקסי: מי שהולך לשועל האדום

פוקסי:יודע לרדוף אחרי חלום

בוקסי: אחרון חביב

פוקסי: פחות חביב עלי

ביחד: חה!

בוקסי: מי שהולך לשלג

פוקסי: יודע להנות מהחיים

ביחד: בשלגגגגגג!!!!

בהתחלה היינו המומים, כי ציפינו לשיר כמו זה של מצנפת המיון, אבל זה... זה היה מושלם! התחלתי למחוא כפיים בכל הכוח, המורים הצטרפו אליי ולאט לאט גם התלמידים, פוקסי ובוקסי נראו מרוצים מעצמם והחליפו כיף אוזניים, קראתי את השמות של הילדים והרבה הלכו לשלג. היו שם שמות ממש מוזרים כמו: באבא גבאבא, לוסי קבוסי, בייבי בוס... ובאמת היו ילדים כאלה.

אחרי זה אכלנו בשולחנות הפיקניק, השועלים היו המלצרים, אפילו השועלים שלנו, המורים, הסכימו לעזור, הם נשאו על גבייהם מגשים עמושים והסתובבו בין הילדים, כל פעם שילד אמר שבא לו מאכל השועל שנשא את המאכל הזה התעופף אליו והילדים המופתעים צחקו ונהנו.

בגלל שהתחלנו בבוקר ולא בערב אז נתנו לילדים יום חופש, להכיר את המבנה של פוקסילגס. להנות. לכייף. (זוקפת את זה לזכותם של ילדי בית שועל השלג).

אני לא יודעת עם מה אני אתמודד בהמשך, (ואל תעמידו פנים שלא! כי אנחנו בטוח נתמודד עם דברים בהמשך!) אבל אני יודעת שאני אעבור את הגשר הזה כשאגיע אליו.

הפרק הקודם		הפרק הבא