שליטת האהבה

אמא יצאה מהמטבח ועל הצלחת נשארה עוגייה אחת.
מירנה שלחה אליה מבטים רעבתניים, למרות שהיא חיסלה במכה אחת את שלושת העוגיות שלה.התפלאתי שהיא לא נחנקה.
"זאת העוגייה שלי!" הזהרתי. למרות שלא הייתי בטוחה אם אמא תיתן לי אותה אבל החלטתי להיות ילדה טובה מעכשיו.
"בנות!" אמא קראה ועמדה בפתח. "אכלתן מספיק עכשיו למיטה"
מירנה התעכבה אבל אמא הביטה בנו.
התקרבתי לפתח ,אמא נישקה אותי ואז את מירנה. היא ליוותה אותנו לחדר ועלתה איתנו במדרגות.

"לילה טוב" אמא אמרה ויצאה מהחדר.
אני ומירנה עמדנו ליד המיטה שלי התיישבתי והבטתי בה, רציתי לבקש ממנה סליחה, אולי לא הייתי צריכה לדחוף אותה..
"מירנה אני מצ-" ההתנצלות נקטעה בפי. מירנה הסתובבה אלי  בפה מלא ב.. ב..

"זה הטורוט שלי?!" קראתי בזעזוע.
איך היא הצליחה לגנוב אותו?!
מירנה ניענה בראשה לשלילה אבל היה ברור שהיא משקרת.
"בנות ,מי לקחה את העוגייה האחרונה?" קראה אמא מלמטה, כאילו יודעת בדיוק מה קרה. שמחתי שעכשיו מירנה תהיה אשמה
אבל היא ירקה את העוגייה מפיה מיד ופיזרה פירורים דביקים ומלאי רוק על המיטה שלי ועל השטיח.
"איכס! מה את עושה?!" צעקתי בגועל.
מישהו עלה במדרגות בצעדים כעוסים ומהירם מאוד.
מירנה התעלמה ממני ודחפה את החתיכות מתחת למיטה שלי, היא ניערה את עצמה
ומהירה להתרחק ממני בדיוק כשאמא עמדה בפתח.
'היא מנסה להאשים אותי?' תהיתי
"מה קורה כאן?!" צעקה אמא והראתה לנו את הצלחת הריקה. הפעם היא ויתרה על השימוש במילה: 'בנות'.

"אמרתי בדיוק כמה מותר!" היא המשיכה בכעס
שתקתי. אני עמדתי בהבטחה שלי.
לאומת זאת מירנה נראתה לחוצה ועינה הקטנות התרוצצו בחוריהן. ניחשתי שהיא מנסה להמציא שקר גרוע אבל היא לא תצליח. הפעם היא האשמה.

המשך יבוא.

הפרק הקודם