הארי פוטר יורש הגבאי

*הערה: כל החיות בפרק מופיעות בתנ"ך וזה לא רק חרבושים על המקלדת.

כן, גם החיה תחמס.

הבר-מצווה של אריאל עברה בלי הפרעות נוספות, וכך נגמר יום שבת. ביום שלישי, לכבוד הבר מצווה, החליטה משפחתו של אריאל לעשות משהו שמעולם לא עשו קודם, הם הולכים לבקר בגן החיות.וכך, השכם  בבוקר, יצאה משפחת כץ אל הרכב המשפחתי, במטרה ברורה - להניח לכמה שיותר יהודים תפילין ולזכות אותם במצווה.

כשהגיעו לגן החיות עמד בכניסה אוטו גלידה. הרב כץ הלך לשאול את המוכרת על אודות כשרות הדוכן, בזמן שאריאל ומוישי התלבטו איזו חיות הם רוצים לראות קודם. "אני רוצה לראות אם יש כאן זיז שדי" אמר מוישי "או לפחות קיפוז". לבסוף, החליטו הארי ומוישי ללכת ל אגף הזוחלים, שם יחפשו חיות כמו העכשוב, השממית והנחש. לאחר שנכשלו בחיפוש השניים הראשונים, אריאל ומוישי בהו בנחש נמרץ במיוחד, אשר על אף כל ניסיונותיו החוזרים של מוישי להרגיע אותו,המשיך להתרוצץ מאחורי הזכוכית הקשיחה, אשר כדרכן של זכוכיות, לא נעלמה בפתאומיות. לפתע, שמע  אריאל קול לוחש אליו "אינטערעסאנט, א אידישער מכשף וואס באהאלטן נישט זיין אידענטיטעט, דאס האב איך שוין לאנג נישט געזען"

*לטובת קוראינו אשר אינם מדברים יידיש שוטפת, התרגום הוא (כל המשפטים המופיעים בקו נטוי ומודגשים מתורגמים במקור מיידיש) "מעניין, קוסם יהודי שלא מסתיר את זהותו, זה דבר שלא ראיתי כבר הרבה זמן". אריאל קפץ בבהלה. הוא הסתובב, מועד מעט, וראה את הנחש מביט בו ללא תזוזה, עיניו השחורות מתמקדות בעיניו של שלו. "אתה מדבר יידיש?"שאל אותו אריאלבבהלה. "ומה זאת אומרת קוסם?".

"אתה יודע,"אמר הנחש "תמיד חשבתי שמה שעשו הקוסמים ליהודים היה נוראי, אך הדבר הגרוע מכל הדרך שבה החליטו לשמור על סוד-" מבטו של הנחש התערפל, הוא הביט באריאל בעיניו השחורות ופנה אחורה בחיכוך קשקשים אל חרך בתאו. "רגע!" קרא אחריו אריאל, "על איזה סוד אתה מדבר?".

"אוב‏ליוויאטה" אמר קול רגוע, בוקע מאחורי גבו של אריאל-

אריאל מצמץ, "אני באמת צריך להחליט כבר האם צריך להרוג הולנדים על שמירת שעה אחת בלבד בין בשר לחלב" אמר למוישי, שעמד לידו.

אריאל ומשפחתו אכלו סעודת שבת, ובדיוק הוגש הצ'ולנט, כשלפתע, הייתה רעידת אדמה. טוב, דפיקה בדלת, אבל היא הייתה בעוצמה של רעידת אדמה. הדלת רעדה, וגם כל הבית ביחד איתה. אריאל השתופף מפחד מתחת לשולחן. מוישי החל לקרוא תהילים. לפתע, נשמע קול. " 'תם לדעת, זה לא מאוד להיות מנומס לא לפתוח אחרי אני לדפוק כל כך הרבה". רועד כולו, אריאל, פתח את הדלת, וראה שם אחד מבני הנפילים. "אה, זה 'תה שמה, הארי! זה רק אני, האגריד! אני להיות לאחל לך יום שמח! יום הולדת שמח!". אריאל נדהם כל כך, שלא הצליח לדבר. "טוב, אז אני להצטרך לקחת אותך לקנות שמה כמה דברים בלונדון. אני רק  להצטרך ל…", אך דבריו נבלעו מתוך רצף צעקות ה"שאבעס! הפגוינה! לוא תויעמוד עויל דם ריעייך!" שבקעו באופן כמעט אוטומטי מפיו של אריאל, וגם, כך הוא הבחין, משאר משפחתו. האגריד ניסה לפתוח את פיו, אך מוישי לקח מטאטא והחל להכות בו. האגריד החל להרים את מטרייתו, אך התחרט ונס משם כל עוד נפשו בו.

איש לא העז לדבר על כך עד צאת השבת.

הפרק הקודם		הפרק הבא