הארי פוטר והספר

שיעור השיקויים הראשון

"איחרת!" סנייפ הסתכל עליו בפרצוף מאיים,

"כן, אבל אין פה בקושי ילדים, כולם עוד מאחורי!" ג'יימס כעס ותוך כדי נכנסו עוד ילדים מאחוריו, "הנה! למה להם אתה לא אומר כלום??"

"אחרים זה לא עניינך!" כעס גם סנייפ "10 נקודות יורדות מגריפינדור!",

"טוב. סליחה בסדר?!" ג'יימס פתאום ראה את רוז ששלחה אליו מבט מלא משמעות אז הוא נעצר,

"בסדר" סנייפ הסתכל עליו במבט של ממש לא בסדר "שב במקומך!".

ג'יימס פנה לשבת במקום היחיד שהיה פנוי, בקרבת הכיתה שולחן ריק.

אלבוס נכנס בדיוק אחרי שג'יימס ארגן את הספר, ופתח את הקדרה עם המצרכים על השולחן.

סנייפ חייך אל אלבוס, אלבוס פנה להתיישב ליד ג'יימס אבל ג'יימס קם בתנופה וצעק "למה לו אתה לא אומר כלום????",

"כי הוא משהו אחר!" סנייפ אמר "ופעם אח..."

"מה? כי הוא קרוי על שמו של אביך?!!" ג'יימס קטע אותו ונעץ בו מבט,

"אל-תדבר-איתי-על-אבי!!!" התנשף סנייפ ונראה זועם יותר מתמיד, "צא-עכשיו-מיד-מהכיתה!"

ג'יימס קם, דחף את כל הדברים שלו בבלאגן וחטף את התיק תוך כדי שהוא מעיף כיסאות בדרך.

הוא כעס על סנייפ שהרס לו את היום הראשון שלו והתעלם כל הזמן מהמבטים שאלבוס ורוז ניסו להגניב אליו,

"ומה אני אמור לעשות שם???" שאל בכעס כבר שהיה כמעט בחוץ,

"לך למנהלת! מיד!" סנייפ צעק על ג'יימס ולפני שקלט מה אמר, ג'יימס רץ מהכיתה.

אחרי שג'יימס הלך, סקורפיוס מאלפוי אמר "אדוני, שלחת אותו עכשיו לאימו?!" סנייפ הסתכל עליו כאילו לא ידע שהוא פה ואז פתאום התעשט וקלט מה עשה "אני..." הוא הובך,

"ללכת לקרוא לו בחזרה?" מאלפוי קפץ,

"לא. אתה שב במקומך!" מאלפוי נראה נעלב.

בינתיים ג'יימס רץ כמה שיותר מהר למשרד המנהל, הוא פחד שסנייפ יקלוט מה אמר ויבוא לקרוא לו, לו ספציפית לא היה אכפת ללכת למנהלת... לכן גם לא התכוון להפר את מה שהפרופסור אמר.

הוא הגיע לגרגול-האבן ולחץ על הכפתור שהיה מאחורי תמונה של פיראט בים,

את הכפתור הזה הוא גילה יום אחד בשנה הראשונה שלו כשראה במקרה את אחד המדריכים לוחץ שם, הוא הבין שזה אמור להיות סודי כדי שלא יפריעו למנהל כל הזמן אבל שזה יהיה למי שלא צריך לדעת את הסיסמה.

"ג'יימס, מה אתה עושה פה?" ג'יימס שמע את ג'יני, הוא הבין שיש שם מצלמה ומיקרופון מוחבאים.

"אמא, אני נשלחתי אלייך" ג'יימס עוד היה עצבני,

גרגול-האבן קפץ הצידה ונתן לו להיכנס.

"מה?" ג'יני התפלאה ונתנה לו לשבת "אבל לא אמורים לשלוח למנהל, אמורים לשלוח לראש הבית. וגם..." ג'יני חייכה פתאום "מי שלח אותך כשידע שאתה הבן שלי?" ג'יני צחקה,

"סנייפ, הוא היה עצבני..." ג'יימס חרק שיניים.

"ג'יימס! אל תעצבן את סנייפ." ג'יני עוד הייתה עם בדל צחוק בפה,

"אמא! הוא כעס עליי שאיחרתי בזמן שלא היה כמעט ילדים בכיתה!!" 

"ג'יימס, אני ואבא מאוד מעריכים את סוורוס סנייפ ובצוואה שלו הוא ביקש שניתן לבנו ללמד פה... הוא כמו אביו רצה ללמד התגוננות מפני כוחות האופל אבל אבא חשב שזה לא יהיה טוב... לכן כרגע זה מה שקורה ותשתדל להתנהג אליו בסדר, טוב?"

"אמא! למה??? סנייפ אולי היה טוב, אבל הוא! הוא שונא אותי! ממש ככה!" ג'יימס נעמד והיה ממש עצבני "וגם אבא שנא את סנייפ למרות שדמבלדור סמך עליו!" זה מחק לג'יני את החיוך מהפה,

"נכון אבל אתה רואה שאלבוס קרוי על שמו, מה שאומר שאנחנו מאוד מעריכים אותו, גם אם לא אוהבים. הוא הציל את חייו של אבא כמה וכמה פעמים!"

"אז גם אני אקרא לבן של רופוס!" אמר ג'יימס בכעס,

"עד שזה יקרה, תתנהג בכבוד אל סנייפ! כי אחרת אני אגיד לאבא והוא לא יאהב את זה!" היא נעמדה גם "אתה לא רוצה צרחן נכון?!" היא פתאום חייכה, גם על ג'יימס הפציע חיוך.

היום בבוקר אחד התלמידים קיבל צרחן מאמו על כל הבנות שהוא אוהב, ושהיא מצאה את כל המתנות שהן נתנו לו.

"יאללה, קח סוכריה, תירגע קצת ולך לשיעור הבא שלך שעוד מעט מתחיל" ג'יני נתנה לג'יימס סוכריה ונתנה לו חיבוק.

"רגע," ג'יימס אמר עם יד על הדלת "אמא, למה חיברו בין השנה השנייה לשלישית?" שאל,

"זה כי... התלמידים -או בעיקר ההורים- לא אמורים לדעת אבל הרוחות רפאים של הטירה פנו וביקשו כיתות לכל מיני דברים שלהם... לא יכולנו לסרב אז פשוט יש מחסור בכיתות. ואלו השנים שהכי נוח לחבר בינהם כי אתם כבר כמעט אותו זמן בהווגורטס, ואין לכם עדיין בחינות, ואתם לומדים כמעט את אותו החומר. זה מפריע?" ג'יני בחנה את ג'יימס,

"לא-לא, זה... לגמרי סבבה" אמר ג'יימס ויצא מהר מהחדר, לג'יימס לא היה סבבה. הוא לא סבל את זה שהוא עם מאלפוי וסנייפ בכיתה בשיעורי שיקויים, וזה למרות שאלבוס ורוז היו איתו.

"ג'יימס! איך שהלכת סנייפ רתח" ג'יימס פגש בדרך לשיעור 'טיפול בחיות הפלא' את קאלן מיסטפול חברו, "זה היה קורע איך כל השיעור הוא לא הצליח להתרכז בכלל" אמר והתפוצץ מצחוק.

"הוא לא רצה לרוץ אחרי?" שאל ג'יימס וחייך בכוח,

"הוא לא קלט עד שמאלפוי אמר לו..." אמר קאלן ונתן מבט של תיעוב, "אבל סנייפ כל-כך הובך עד שגרם לכל הכיתה להיות מובכת! עד יום רביעי צריך להגיש עבודה על סמי נגד! איזה סיוט היום הראשון!" אמר קאלן והם התקדמו לכיוון הבקתה שהייתה של האגריד.

הבקתה היום עמדה שוממה ולא הייתה של שייכת למישהו אלא רק רכוש של הטירה.

מקונגל שנה לפני שג'יימס נכנס להווגורוסט החליטה שפעמיים בשנה יהיה יום שבו התלמידים יוכלו להיכנס לכל המקומות האסורים בימות השנה-

כמו הבקתה של האגריד שהייתה נעולה,

המעבר הסודי מהדובשנרייה להווגורוסט (שכבר לא היה סודי וחסמו אותו גם מהצד של הווגורטס וגם בימים שמותר אז היה מישהו שבדק שהם לא יוצאים מהדובשנרייה),

כמו חדר הנחיצות שפתחו אותו כל כמה שעות במשך היממה הזאת לדברים אחרים- לחובבי הספרים, לאוהבי הקווידיץ', לאוהבי הפטפוטים, לאלו שרוצים מקום נוח חוץ מהספרייה ללמוד בו (ג'יימס ואלבוס תמיד צחקו עליהם שזה מה שהם עושים ביום חופשי) ועל אוהבי הממתקים והפעלולים (במיוחד מחנות ה'הוקוס מוקוס של האחים וויזלי'. שקבוע בזמן הזה היו שולחים להם מלאי גדול של תעלולים),

וכמו הכניסה לצריף המצווח דרך הערבה המפליקה,

והיה עוד כל מיני דברים.

בשביל להיות ביום הזה ולא לשבת כל היום בכיתה עם ראש הבית וסתם לעשות שיעורים היה צריך להיות עם לפחות סכום מסוים של הניקוד של הילד, מקונגל עשתה שלכל ילד יהיה מעל המיטה שלו שעון חול קטן כמו שיש לכל בית ואז המורים יכולים להוריד ולהעלות במקרים מסויימים, רק אלו שהיו עם לפחות כמות של גרגירים מסויימת יכלו להשתתף ביום הזה.

ג'יימס הגיע ליד הבקתה ושם ראה את היצור הכי חמוד שראה מימיו! הוא היה בגודל של כלב, עם עיניים כמו של בובה, והוא הוציא לשון ורדרדה מושלמת, וצבע העור שלו היה תכלת או ורוד.

"ואוו!!" כל הבנות קראו קריאות התפעלות.

"פרופסור? מה זה?" קאלן שאל את פרופסור, מרינה נרף שבדיוק הופיעה מכיוון היער האסור.

"מישהו יודע מה אלו?" שאלה נרף,

"אני!" הצביע אדקר ילד מהשנה השנייה מגריפינדור "אלו 'באלוס'! הם החיות הכי חמודות שיש! הם גורמות לכולם להתאהב בהם ואפשר להתביית עליהם והם יכולות להיות חיות המחמד! הבנים בצבע תכלת והבנות בורוד"

"נכון! 10 נקודות לגריפינדור!" התלהבה נרף, אדקר חייך בהתלהבות.

"היום אני אתן לכל ילד אחד כזה והוא נראה איך אתם מסתדרים איתם. השני ילדים שיצליחו לאלף אותם הכי טוב יזכו בבאלוסים שלהם!" הכריזה פרופסור נרף וכול ילד לקח אחד והתחיל לעבוד.

ג'יימס לקח אחד תכלת והתקרב אליו וליטף אותו. הוא האכיל אותו מהאוכל שנרף הביאה לו ונהנה לראות כמה לבאלוס שלו כיף.

אלבוס אחרי השיעור שיקויים פנה לצאת מהשיעור אבל סנייפ תפס אותו ואמר "אל תדאג! אני לא כועס עליך! אני יודע שאתה בטח מצטער שאתה אחיו" סנייפ חייך לאלבוס.

"אני..." אלבוס רצה להגיד שמה פתאום ושהוא מאוד אוהב את ג'יימס אבל במקום הוא אמר "כן! תודה רבה!" ויצא מהכיתה.

אלבוס רץ לשיעור לחשים, הוא ידע שפנדל קשוחה ולא רצה להתעמת איתה.

"שבו במקום אנחנו עוד מעט מתחילים" פנדל הייתה מכשפה נמוכה ושמנמנה, היא לבשה משקפיים זהובות על עיניה הכחולות הקטנות, היה לה חיוך כמו כמעט תמיד אבל כשעיצבנו אותה היא הייתה עצבנית.

אלבוס התיישב ליד פיטר קארם בשולחן בשורה האמצעית בטור הימני.

"בגלל שהשנה חיברו את השנה השנייה והשלישית אז..."

"פרופסור! למה חיברו אותנו?" דליה הרימה את היד ומיד התחילה לדבר,

"למרות התפרצותך אני אגיד לך שזה שיקול שהתלמידים לא אמורים לדעת! ולא, זה לא קשור לשום מורה או תלמיד!" הוסיפה כשראתה שכולם מתחילים להתלחשש ולהצביע אחד על השני,

"פרופסור זה לא קשור במקרה לאחים פוטר ולאימם?" שאלה קרינה שישבה ליד מאלפוי שציחקקו יחד.

"לא! ממש לא!" אמרה פנדל ופניו של אלבוס האדימו.

"טוב, אז בגלל שחיברו אתכם, אז נלמד השנה מהחוברות של השנה השלישית, כל השנה השנייה, אתם יכולים לשלוח את הספרים הביתה, ולקחת ספרים חדשים מפה" אמרה והצביעה על השולחן שלה שהיו שם ערימה של ספרים.

אלבוס קם לקחת ספר חדש אבל כשהתקרב לשולחן של מאלפוי, מאלפוי שם לו רגל והוא החליק על הרצפה, ירד לו מלא דם מהשפה והוא הרגיש שהוא עומד להתעלף.

מאלפוי וחבריו צחקו ולעגו לו, פנדל שהייתה עם הגב אליהם לא שמה לב אבל שנייה אח''כ היא הסתובבה, ראתה את אלבוס והבינה על פי המבט שהיה עליו.

"פוטר! אתה בסדר?? מי עשה את זה?" היא בחנה את הילדים,

כל הכיתה השתתקה מיד ומאלפוי הגניב מבט מפוחד לאלבוס.

פנדל נעצה מבט באלבוס "אהה... לא שמתי לב" אלבוס אמר בהיסוס.

"טוב! פיטר, קח אותו למרפאה" פנדל קראה. 

מאלפוי נעץ באלבוס מבט בלתי מוסבר וסובב את הראש.

"לא נכון!" צעק פיטר,

"מה?' פנדל הסתכלת עליו,

"כלום!" אמר מהר אלבוס ונעץ בפיטר מבט, אלבוס התמוטט על הרצפה מעוצמת המאמץ ופיטר מהר הרים אותו ולקח אותו למרפאה תוך כדי שאלבוס נישען עליו.

"למה לא אמרת לה?" פיטר שאל את אלבוס אחרי שבהינף יד מאדאם פומפרי ריפאה את שפתו,

"לא יודע" אלבוס משך בכתפיו.

"אלבוס!" ג'יימס התפרץ למרפאה "פנדל אמרה לי! היא אמרה שאתה בסדר אבל שכדאי שאני אבוא לראות מה שלומך..."

"אז אני מעולה" חייך אלבוס "רק קצת נח.."

"תגיד מה בדיוק קרה?" ג'יימס שאל,

"כלום... רק הלכתי והחלקתי" אלבוס אמר,

"לא נכון!" פיטר כעס "הוא הלך ומאלפוי בא ושם לו רגל!! ואלבוס אפילו לא אמר לפנדל כלום!"

"פיטר!!!" אלבוס כעס.

"אלבוס! עכשיו אתה אוהב ואהוב של השונאים שלי?? גם סנייפ וגם מאלפוי! אתה מתחיל לאהוב את אלו שהוריהם מיררו לאבא את החיים!!!!!" ג'יימס התעצבן,

"לא מיררו את כל החיים! רק את שנותיו פה, וסנייפ אפילו הציל את אבא!" אלבוס תקף בחזרה,

"הבנתי אותך!" ג'יימס קרא ויצא מהחדר בהפגנתיות.

הפרק הקודם