בת הים

למחרת בבוקר, הארי התעורר, וגילה שלידו שוכבת ארמינה, חזה עולה ויורד בקצב אחיד.
הוא טפח קלות על כתפה. "מה?" שאלה בקול מנומנם למדי.
"בואי, נחצה" אמר הארי. היא קמה, התמתחה, ולקחה את ידו בידה. ויחד, הם שחו לעבר המשטח השחור, האפל.
ברגע שנכנסו אליו, הכל היה אפל, אך הם שמעו קול שיכשוך לפנייהם. "ששששש.." אמרה ארמינה, ונגעה בעדינות בשפתיו של הארי.
לפתע, האירה עלייהם קרן אור דקה, והם ראו מחזה מפחיד ביותר: מתוך האפלה בקע תמנון ענק- אורכו היה כארבעה מטרים, שמונה זרועותיו מתעקלות ומסתבכות אחת בשניה. הארי וארמינה החלו לשחות במהירות, אך התמנון היה מהיר מהם.
הארי הוציא את שרביטו. בבקשה תעבוד! חשב לעצמו. "פטריפיקוס טוטאלוס!" צעק, וכיוון את שרביטו לעבר התמנון. כל רגליו של התמנון ננעלו זו אל זו, והוא צנח למטה, בלי יכולת תזוזה.
"כל הכבוד, הארי!" אמרה ארמינה.
"זה בסדר..." אמר הארי, והסמיק קלות. הם המשיכו לחצות את האפלה, עד שראו שוב את הים הפתוח, עומד לפנייהם, מימיו  הצלולים בוהקים באור השמש הבא מלמעלה.
"פיו..." אמר הארי,צ לל אל הקרקעית, אסף חול בידו והשליכו על ארמינה. היא צחקה את צחוק הפעמונים שלה, אספה חול גם כן, וזרקה עליו. וכך המשיכו זמן מה, צוחקים ונהנים.

אני יודעת שזה קצר...
תגובות?

הפרק הקודם		הפרק הבא