לוסי

אני מקווה שזה טוב..... הפרקים הבאים יהיו יותר מעניינים... פליז תגובות...

מינרווה מקגונגל פתחה את הדלתות.

ואנחנו גילינו מולנו אולם ענקי.

מכל מקום הציצו תלמידים לראות את שתי התלמידות המאחרות.

נרות עפו באוויר, למרות שלא נראה שהיה צורך בהם.

מכל צד שלנו היו שני שולחנות ובאמצע, היה שולחן אחד ארוך. אם הבנתי נכון זה היה השולחן של המורים. שמתי לב שמול כל תלמיד יש צלחת זהב!!!!! כאילו אנחנו בארמון או משהו!

"היי לוס! תסתכלי! שם למעלה!" הסתכלתי לכיוון שאלי הראתה לי ולא האמנתי למראה עיני!!

ראיתי כוכבים. ולא, לא הייתה לי סחרחורת. זה היה אמיתי! הרבה כוכבים! בשמי הלילה הכחולים שראיתי קודם לכן כשעמדתי בחוץ. הרגשתי דחיפה קלה בגב. "לוס, פרופסור מקגונגל קראה לך! לכי ותלבשי את המצנפת שעל השרפרף!" ואני, לחוצה כמו לא יודעת מה, הלכתי לכיוון המצנפת כשאני מרגישה לאט לאט את המבטים הננעצים בגבי.

לקחתי את המצנפת, הנחתי אותה על ראשי, התיישבתי על השרפרף, וחיכיתי. לפתע שמעתי קול בראשי. "וואו! מה אני רואה פה! יש פה ללא ספק הון של חכמה. אבל האם את מתאימה לבית רייבנקלו? אני רואה פה גם לא מעט תושיה, לא מעט אומץ. אבל גם הרבה מאוד ביטחון עצמי! טוב אני מניחה שאצטרך לבחור לפי התכונה הבולטת ביותר...התושיה... אם כך את הולכת לבית גריפינדור"

ואת המילה האחרונה היא צעקה וכל האולם שמע.

ואני...בפנים... אני לא יכולה לתאר מה הרגשתי באותה שנייה. גאווה, הקלה,עצב על זה שאני לא ברייבנקלו, לא יודעת...

התחלתי לצעוד באיטיות לעבר שולחן גריפינדור. הגעתי אל השולחן ופינו לי מקום בקצה השולחן. פלטתי "תודה" קטנה והתיישבתי מול צלחת הזהב שלי. שמעתי במעורפל את זה שאלי הצטרפה לגריפינדור ושמתי לב שהיא באה לשבת לידי. ראיתי אוכל מופיע על הצלחות והקערות המרכזיות. מיד התחלתי לקחת קצת מכל דבר.היו שם כל סוגי האוכל שאני אוהבת! זו הייתה הרגשה נפלאה לאכול את כל המטעמים האלה.

"תלמידים אני מבקשת שקט באולם" מינרווה מקגונגל נעמדה והאולם החל להשתתק. "המנהל ישא עכשיו את נאומו." פרופסור מקגונגל התיישבה ובמקומה נעמד אדם שנראה בשנות החמישים לחייו.היה לו שיער חום שהיה מסודר בתסרוקת של שביל בצד. אותי זה קצת הצחיק.

"שלום לכם תלמידים יקרים." כך פתח את נאומו. "אני שמח לארח אתכם כאן כמו בכל שנה. לתלמידים החדשים- אני פרופסור פרינץ' וכאן לצידי יושב צוות המורים. אסור להיכנס ליער האסור בשום פנים ואופן! אם יש לתלמיד כלשהו בעיה הוא מוזמן לפנות אל אחד המדריכים או אל ראש הבית שלו. כעת אתם מוזמנים ללכת אל חדרי המועדון. מצפה לכם יום עמוס מחר."

מיד נשמעו ספסלים נגררים ואני מצאתי את עצמי עומדת כשלצידי אלי ומצידי שני ריאן.

תפסתי את אלי בידי וגררתי אותה אחרי אל המדריכים שבדיוק קראו לנו. "מה הסיפור?" אלי שאלה. "אחר כך" עניתי והתחלתי להתרכז בזכירת הדרך כדי לא להתבלבל בדרך לארוחת הבוקר מחר.

הגענו לדיוקן גדול של אישה עגלגלה שלבשה שמלה ורדרדה שיצאה כבר מזמן מהאופנה... המדריכים אמרו את הסיסמא "הערבה המפליקה" ונכנסנו לחדר המועדון. הפנו אותנו למעונות הבנות ואני ואלי טיפסנו במעלה המדרגות. הגענו אל חדר פשוט מ-ה-מ-ם! היו שם מיטות בצבע ורדרד ארונות עץ בהירים ושטיח קטן בצורת לב. היו שם גם שני פופים ושידה ליד המיטה לכל אחת.

חדר המקלחת היה עוד יותר יפה! הקירות היו בצבע סגול-אדום והרצפות היו בצבע כחול. על הכיורים היו כל מיני בשמים ומוצרי טיפוח. "אני נכנסת למקלחת!" הודעתי לאלי. לקחתי מגבת, כמה בגדים ונכנסתי. המקלחת ארכה לפחות חצי שעה ובזמן שהתקלחתי שמעתי דיבורים בחוץ. כשיצאתי, אלי פנתה אלי בהתלהבות "לוס! ריאן היה פה! הוא ביקש שתרדי לחדר המועדון ואמר שהוא מחכה לך שם!" נתתי מבט במראה, הספקתי לראות שהצטרפו אלינו לחדר עוד שתי בנות וירדתי למטה.

הפרק הקודם		הפרק הבא